חוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בדקו את עוצמת התסמינים הפסיכולוגיים בקרב המגזר החילוני, החרדי והערבי במצב לחץ מתמשך של מגיפה בריאותית. הממצאים מצביעים על הבדל מובהק בין המגזר החילוני והערבי לבין זה החרדי.
פרופ' ארנה בראון-לבינסון ראש המחלקה ללימודים רב-תחומיים, ד"ר סארה אבו-כף מהתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים וד"ר תהילה קלעג'י מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית, בחנו את עוצמת התסמינים הפסיכולוגיים, חרדה, דיכאון וכעס כמו גם משאבי חוסן אישיים של תקווה, תחושת קוהרנטיות (היכולת לראות את העולם כמשמעותי), חוסן קהילתי ואמון בנבחרי הציבור (ממשלה וחברי כנסת) בקרב שלושה מגזרים, בזמן מצב לחץ מתמשך של מגיפה בריאותית.
ערב הכניסה לסגר השני, הועברו שאלוני דיווח ל-248 יהודים חילונים, 243 יהודים חרדים ו-203 ערבים אזרחי מדינת ישראל. הממצאים מציפים סגירת פער בין החברה החילונית לזו הערבית בדיווח על דכאון ומצב רוח ירוד. החברה החילונית דיווחה על מצוקה נפשית גבוהה כמו זו בחברה הערבית, אולם נקודת ההתחלה של החברה הערבית הייתה נמוכה יותר, מכאן שנרשם שינוי חד בקרב החילונים.
"אלו ממצאים מדאיגים. אנחנו לא רגילים לראות מדדים כל כך חדים של מצוקה נפשית בקרב המגזר החילוני", אמרה ד"ר סארה אבו-כף, ראש התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטה.
"בקרב החברה הערבית לפני משבר הקורונה היו ממצאים עקביים המצביעים על רמות גבוהות של מצוקה נפשית ביחס לחברה הישראלית החילונית, בזמן משבר הקורונה נראה כי הפערים בין שתי החברות צומצמו".
נתון מפתיע נוסף נרשם בקרב החברה החרדית. על אף נתוני תחלואה גבוהים בקרב מגזר זה, נראה כי מנגנוני החוסן הנפשי בקרב החרדים והפעלת מנגנוני משאבי ההתמודדות, גבוהים יותר מאשר מגזרים אחרים.
הנתונים הצביעו על רמות חרדה ודיכאון גבוהות מאוד בקרב האוכלוסייה החילונית והאוכלוסייה הערבית בארץ, כאשר רמת הכעס הייתה גבוהה ביותר בקרב 3 האוכלוסיות, אך בקרב החילונים והערבים היא הייתה גבוהה יותר מאשר בקרב החרדים.
רמת האמון במנהיגות הארצית, ממשלה וחברי הכנסת בימים אלו נמוכה ביותר. האוכלוסייה החילונית הפגינה את רמת האמון הנמוכה ביותר (חוסר אמון מוחלט), לאחריה האוכלוסייה הערבית, ורמת האמון הגבוהה יותר דווחה על ידי האוכלוסייה החרדית, למרות שגם באוכלוסייה זו רמת האמון הייתה נמוכה עד מאד.
חוסן קהילתי נמדד כאמון במנהיגות המקומית ובתפקוד הרשות המוניציפאלית כמו גם עזרה הדדית, שייכות וגאווה במקום המגורים. בקרב הערבים דווח חוסן קהילתי ברמה הנמוכה ביותר ובקרב החרדים נמדד חוסן קהילתי ברמה הגבוהה ביותר.
"ממצאי המחקר מתכתבים עם מאפייני החברה החרדית המחזיקה במנגנוני תמיכה לחבריה בפרט בזמן המשבר הנוכחי. מאפיינים אלו קיבלו משמעות רבה ביחס לבריאות הנפשית של חברי הקהילה", ציינה ד"ר תהילה קלעג'י, חברת סגל במחלקה לניהול ומדיניות ציבורית באוניברסיטה. "הפגנת האמון (היחסית) ברשות ובהנהגה המקומית מחייבת העברת סמכויות ומשאבים לצורך מתן מענה כוללני לאזרחים", הוסיפה.
פרופ' ארנה בראון-לבינסון הצביעה על מנהיגות מקומית שתרמה לתחושת החוסן הקהילתי על רקע משבר האמון עם המנהיגות הארצית: "בניגוד לסגר הראשון, ראשי העיריות והמועצות התעשתו ולא חיפשו שיתנו להם כוח לפעול, אלא פעלו לטובת התושבים שלהם בכל הדרכים שחשבו וראו לנכון. ניכר שרבים מהם עשו הרבה למען התושבים שלהם בתחומים מגוונים, חינוך, תרבות ספורט ועוד, דבר שהשפיע על רמת החוסן הקהילתי שדווח. בימים בהם רמת אמון הציבור במנהיגות הארצית כל כך נמוכה, הציבור החילוני חיפש ומצא לעצמו תחליף במנהיגות המקומית שפעולותיה חיזקו פרמטרים אחרים של חוסן קהילתי כגון שייכות וגאווה מקומית."
משאבי החוסן האישיים, התקווה ותחושת הקוהרנטיות היו ברמה גבוהה בשלוש אוכלוסיות המחקר. עם זאת, ניכר הבדל בקרב האוכלוסייה החרדית שדווחה על תקווה ותחושת קוהרנטיות ברמות גבוהות יותר מאשר אלו בחברה החילונית והערבית.
המחקר מצביע על כך, שקיים הבדל ברמות החרדה, הדיכאון והכעס בקרב אוכלוסיות המחקר השונות. אלו גבוהים יותר בקרב המגזר החילוני והערבי מאשר בזה החרדי.
משאבי החוסן האישיים, תקווה ותחושת קוהרנטיות, יכולים לסייע בהתמודדות מיטבית עם סימפטומים אלו מכאן שיש לחזק משאבים אלו בקרב כלל המגזרים, במיוחד בקרב המגזר החילוני והערבי.