לכותבי הטורים מהמחנה הלאומי כבר די נמאס מלזעום על הנעשה במערכת המשפטית, אולם זו שוברת במעלליה שיאים כל פעם מחדש.
והנה תקציר חלק מאירועי הימים האחרונים בלבד: תושב ערד שירה בחבורת פורצים שאיימו על חייו נאשם ברצח, בעוד מחבל שותף בכיר לרצח רינה שנרב הי"ד הגיע לעסקה עם הפרקליטות לפיה ישתחרר בקיץ הקרוב. בועדה למינוי שופטים מונו לכל החיים סדרה של שופטים שלא ניסו להסתיר את עמדות השמאל הקיצוני שלהם ובג"ץ הבהיר כי גם חוק יסוד הממשלה אינו קדוש בעיניו ועוד ידו נטויה על חוק הלאום. וכל זאת מבלי לדבר על תיקי ראש הממשלה שבהם ככל שהזמן חולף, ההר הולך והופך לעכבר, על רדיפת פרקליטי המנהל האזרחי אחר מתיישבי יש"ע , העמדה האנטי דתית ואנטי שמרנית העקבית ועוד ועוד.
המצב הוגדר ונוסח היטב כבר לפני שנים רבות בידי פרופ' מני מאונטנר (לא בדיוק איש ימין) שהסביר כיצד מחנה השמאל שהפסיד את הפוליטיקה בשנת 1977 מצא לעצמו תחליף שלטון במבצרי המערכת המשפטית. כך הסבירו גם חזור והסבר כותבים רבים וטובים ובהם ארז תדמור, ד"ר גדי טאוב (הטוען בבהירות ומקוריות כי המצב הנוכחי הוא סופה של הדמוקרטיה במובנה האמיתי) וגם בקרב בכירי הפרקליטות ישנם יותר ויותר הטוענים בשקט כי כך אי אפשר להמשיך.
התוצאה ברורה: שלטון הימין, כל שלטון ימין ,חסר יכולת אמיתית לבצע את מדיניותו בכל תחום גם אם נבחר בידי רוב גדול ככל שיהיה. חמור מכך, מערכת המשפט הישראלית המפוארת שכתבה פרקים חשובים בהגנה על זכויות אדם ושמירת הדמוקרטיה (באמת, לא כססמא) איבדה את אמונם של חלקים רבים בציבור והפכה לסדין אדום בעיני חלק נכבד מאזרחי ישראל. מעבר לכל שאלה פוליטית מדובר בסכנה ממשית ואמיתית לקיומה של החברה הישראלית ולחשש שמא בבא היום, כאשר יגאה הזעם הציבורי "יישפך תינוק עם המים" ולמערכת המשפט יגרם נזק בלתי הפיך שכולנו נצטער עליו.
אל מול האתגר הוצבו שתי חלופות –האבולוציה והרבולוציה.
את דגל האבולוציה הניפה בכישרון רב ובעמל סיזיפי שרת המשפטים לשעבר איילת שקד. מאות שופטים מונו על ידה אט אט תוך בנייה עדינה של מעשה מרכבה פוליטי, מתוך מגמה למלא את המערכת באנשים בעלי השקפת עולם שמרנית, דתית ולאומית. ההישג ניכר ובלעדיו כנראה שמצבנו היה גרוע בהרבה. אולם כאשר הוחלפה שקד בפוליטיקאי המוכשר (והיחיד) מכחול לבן, אבי ניסנקורן, מי שהפוליטיקה המפא"יניקית הכוחנית שלו ,"משאירה אבק" לטובים בביצועיה של שקד, התהפך הגלגל ובמהירות. האקטיביזם חזר לחגוג במלוא המרץ, שופטים בעלי אג'נדה שמאלנית מונו בלי הנד עפעף, ובקנה "חוק יסוד השוויון" שאם יעבור חלילה יגרום לנו להתגעגע לנזק שהותיר אחריו חוק יסוד זכויות האדם.
תם עידן האבולוציה. הגיע הזמן לרבולוציה.
מכוני המחקר של המחנה הלאומי שקדו בשנים האחרונות על תכניות שונות שיאפשרו להפוך את מערכת המשפט לחלק חשוב וחיוני של הדמוקרטיה הישראלית: פסקת התגברות מובנית, רפורמה בתפקידי היועץ המשפטי, שינוי דרך בחירת השופטים כפי שנעשה ברבות מהמדינות המתוקנות וכדומה. סוג זה של מאמץ שיתמקד בשינוי השיטה ולא בניסיון להרוויח רווח זמני של שופט כזה או אחר, חיוני מאי פעם.
מהליכוד, מיותר מלצפות לשינוי. רבים מחבריו מסתובבים עם "בטן מלאה" על המערכת המשפטית אולם הנהגתו, בין אם בשל אהבת היתר של בגין האב "ל"יש שופטים בירושלים" ובין אם בשל החשש (המוצדק) מרדיפה בידי המערכת, לא תעשה דבר.
מפלגת ימין אחרת נושאת עיניה מעלה, להיות שותפה מרכזית בממשלה הבאה או אולי אפילו להרכיבה. כרגע נושאת המפלגה בכישרון רב מסר מאחד ודרישה לניהול יעיל של פגעי הקורונה. מסר זה המהווה כרגע מגנט קולות יכול כמובן להעלם עם דעיכת המגפה בע"ה בקרוב, אך גרוע מכך, הוא עלול להטעות.
מצביעי שמאל ומרכז שינהרו אחרי ההבטחה שלפיה "לא קורונה לא מעניין", לא ישושו להיות בראש החץ של המהפכה המשפטית הנדרשת. יתרה מזאת, נציגים שיבחרו מן הסתם כדי לסחוף אחריהם את המצביעים החדשים, עלולים גם הם להתאהב בסיפורי אלף לילה ולילה על "מות הדמוקרטיה" וכדומה. את המהפכה המשפטית אותה מבקשת ימינה לשאת ברמה אסור לה להסתיר. אסור לה לעשות זאת מבחינה מוסרית של הונאת בוחרים, וחשוב מכך אסור לה לעשות זאת כדי שגם בקדנציה הבאה לא נאשים את עצמנו כיצד הכנסת נבחרת ומערכת המשפט שולטת.
היעד לבחירות הבאות: לא מערכת משפטית-לא מעניין.