'מאנק'
נקניקיות ופוליטיקה - אאוט, הוליווד - אין

סרט חדש חוזר שמונים שנה אחורה, אל התככים, השחיתות והאנשים שליוו את לידתו וכתיבתו של אחד הסרטים הגדולים מכולם - 'האזרח קיין'.

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , כ"א בכסלו תשפ"א

נקניקיות ופוליטיקה - אאוט, הוליווד - אין-ערוץ 7
צילומי הסרט מאנק
Gisele Schmidt/NETFLIX

הציטוט הידוע שמיוחס לביסמרק טוען שיש שני דברים שאנחנו לא רוצים לראות איך מכינים אותם: נקניקיות ופוליטיקה, אבל כשמישהו פותח בפנינו את קרביה של הוליווד ומאיר עם הפנס גם את החלקים האפלים ביותר, אנחנו תמיד שמחים לקבל הצצה קטנה.

שנה שעברה קיבלנו את ליטרת הבשר שלנו עם 'היו זמנים בהוליווד' המופתי (אם כי קצת משעמם) מטרנטינו, וגם, אם כי בסגנון שונה לחלוטין, עם 'קוראים לי דולמייט' של אדי מרפי. השנה, הגיע תורו של דייויד פינצ'ר ('מועדון קרב') לספק את הסחורה.

'מאנק', כמו שבוודאי הבנתם, חוזר אחורה אל הוליווד הישנה, המיתולוגית, של ראשית ואמצע המאה ה20. הוליווד שאולי מצטלמת בצבעי שחור-לבן, אבל זוהרת לא פחות מהוליווד שלנו, וגם, ובזה מתמקד הסרט, מושחתת לא פחות.

מאנק הוא כינויו של הרמן מנקייביץ', התסריטאי שחתום על "הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים" – האזרח קיין. מלבד העובדה שהסרט זכה כמעט בכל משאל אפשרי בתואר 'הסרט הטוב ביותר', הוא גם זכה בפרס אוסקר על התסריט, פרס שהתחלק בין שניים –מנקייביץ' ואורוסון ולס, שהיה גם הבמאי, המפיק והשחקן הראשי.

האם החלוקה הזו הייתה מוצדקת? תלוי את מי שואלים. לפי פינצ'ר בסרט החדש, שמבוסס על תסריט שכתב אביו שנפטר לפני 17 שנה, לא ממש. ב'מאנק' מתאר פינצ'ר בקווים עזים ובשחור-לבן, את הוליווד של שנות השלושים, את דמותם של הרסט ומאייר (האנשים עליהם מתבסיים קיין וברנשטיין מ'האזרח קיין'), ומעל הכל, את דמותו ההירואית כמעט של מאנק עצמו.

ולס לעומת זאת, שותפו של מנקייביץ' ליצירה, לא מקבל כמעט דקות מסך ודמותו נדחקת לשוליים ובכך מכריע פינצ'ר בויכוח רב שנים בין חובבי ומבקרי קולנוע, פשוט על ידי כתיבת ההיסטוריה מחדש.

לכאורה, הסרט נישתי יותר מהדוגמאות שהבאתי בהתחלה, שכן הוא הולך אחורה יותר בזמן ועמוק יותר אל קרביה של התעשייה ההוליוודית, אבל בזה גם טמון סוד הקסם שלו. הצילום בשחור-לבן, המוזיקה המיושנת (פינצ'ר התעקש על שימוש בכלים אותנטיים ולא ממוחשבים), השמות הגדולים שנזרקים כלאחר יד ומאורעות התקופה שמוזכרים כדרך אגב (עליית הנאצים לשלטון למשל), כולם משמשמים כשמן לגלגלי העלילה, וזו בהחלט נוסעת.

מאנק
צילום:Gisele Schmidt/NETFLIX

הסרט טיפה ארוך ומרוח (מעל שעתיים) ומכיל בעיקר דיאלוגים, כך שלא מדובר בסרט לילדים קטנים או כשאתה עייף ולא מרוכז וכל מה שאתה רוצה זה אקשן ופיצוצים, אבל אם לכם סרט מעניין, שנון (יש שיגידו שנון מדי על גבול המעיק), חכם, ובקיצור סרט מעולה – 'מאנק' זה הסרט בשבילכם.

כמובן, שאם לא ראיתם את 'האזרח קיין' עצמו, עכשיו זה זמן מעולה להשלים. גם אם כבר ראיתם, זו תהיה חוויית צפייה שונה לחלוטין, לראות סרט ואחריו סרט באורך מלא על היוצר של הסרט ועל הדמויות ששימשו לו כהשראה, ממש כמו מסעדה עם מטבח פתוח. רק שלא יעשו שם נקניקיות...

איפה רואים? בשירות הסטרימינג של נטפליקס.