כבוד לרוצח הצ'צ'ני – פוטין מאבד שליטה?

בכפרו של הרוצח הצ'צ'ני שערף את ראש המורה הצרפתי מהללים אותו. האם זו עדות לאבדן שליטה של פוטין בצ'צ'ניה, ומה זה עלול לומר עלינו?

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"א בכסלו תשפ"א

כבוד לרוצח הצ'צ'ני – פוטין מאבד שליטה?-ערוץ 7
ולדימיר פוטין
צילום: רויטרס

הצעיר הצ'צני שערף את ראשו של מורה צרפתי לפני כמעט חודשיים זוכה לכבוד רב בכפר הולדתו. הלווייתו נערכה בהשתתפות המונים ובקריאת 'אללא אוכבר' ובימים האחרונים אף נקרא רחוב על שמו בלב הכפר. על כך מספר איש העסקים היהודי-קווקזי ברוך לווייב עמו שוחחנו על משמעויות היחס לו זוכה הצעיר שכזכור נורה למוות

"המצב מאוד לא טוב. לא הייתי מופתע אם היה מדובר במדינה עצמאית, אבל כאן מדובר במדינה בריבונות רוסית, ואם היא מדינה בריבונות רוסית הם צריכים לנהוג בהתאם, אבל אנחנו רואים שלטון עצמאי בצפון הקווקאז, בצ'צ'ניה".

לווייב מציין כי צ'צ'ניה היא "הרפובליקה היחידה שמקבלת יחס מיוחד ותקציבים מיוחד ממוסקבה, בתמורה לשקט שנשיא צ'צ'ניה מעניק לרוסים. מדובר בתקציבים גדולים שרפובליקות אחרות לא מקבלות. מאז המלחמה השנייה בין רוסיה לצ'צ'ניה הרפובליקה הצ'צ'נית התפתחה, ערים פורחות, מסגדים ובנייני ענק. זה לא בהשוואה לערים ורפובליקות אחרות באזור. נשיא צ'צניה מעניק ביטחון ושקט לפוטין וזה התשלום. זה כמו כופר".

לדברי לווייב אין ספק שפוטין אינו מרוצה ממה שמתרחש באזור הזה כיום, ועצם העובדה שאירוע כמו יחס של כבוד לרוצח המורה בצרפת מתרחש בצ'צ'ניה יש בכך כדי להעיד על התרופפות משמעותית של השליטה שלו באזור.

"רואים את זה במקרה של הצ'צ'ני בצרפת, שהיגר לצרפת בגיל 5-6 ופתאום ביצע את הפיגוע הזה שלא מתקבל על הדעת כשהוא עורף את ראשו של המורה, מצלם ומעלה לטוויטר שלו. לפני שלושה ימים הוא זוכה לכבוד גדול כשרחוב באחד הכפרים נקרא על שמו. בדקתי היום שוב, ועודכנתי שלמחרת מיהרו להוריד את השלט והשלטון הצ'צ'ני-רוסי טוען שמדובר בפייק, אבל רואים בתמונה איך תולים את השלט על העמוד. אחרי שתלו את השלט הרוסים התערבו, אבל זה מלמד על חולשה מצידו של פוטין".

באשר למשמעויות האזוריות של התרופות השליטה הרוסית בצ'צ'ניה, הוא אומר כי הדבר יכול להתדרדר עד סבב נוסף במלחמה בין רוסיה לצ'צ'ניה לאחר שב-94' וב-99' היו סבבי המלחמה הקודמים. "ב-99' הרוסים הביסו את המורדים המחבלים הצ'צ'נים והרגו את רוב המנהיגים שלהם. אחד או שניים ברחו לאירופה וקיבלו שם מקלט פוליטי מדיני. מינו את רמזאן קדירוב כמנהיג אחרי שאביו נרצח ב-2004. אותו רמזאן קדירוב היה כאן בארץ ובנה באבו גוש מסגד על שם אביו, תרם הרבה כספים ורחוב נקרא על שם אבא שלו".

לווייב מוסיף ומדגיש את נפיצות האירועים בצ'צ'ניה: "אם רואים את ההמון שם קורא לאותו רוצח של המורה שהיד וזה עובר בשקט, זה יכול להסלים ולצאת משליטה. המצב מאוד נפיץ ועדין ומדובר באזור גדול שיכול לבעור. ספק אם יש לישראל עין שמסתכלת על האזור הזה. היום נשארו שם יהודי אחד או שניים כשלפני שלושים שנה היו כעשרת אלפים בקהילה שהייתה חיה ביחד. הם ברובם היו גרים בגרוזני הבירה. היום אין שם כלום אחרי שהם ברחו בתקופת המלחמה".

מוסיף לווייב ומציין באשר לקדירוב כי אירח בביתו צ'צ'נים שחיים בירדן ובהזדמנות זו נשא דברים על כך שנביא האיסלאם מוחמד הרג הכי הרבה יהודים, "הסרטון של דבריו נמחק אחרי כמה שעות, אבל הספקתי להעתיק ולשמור אותו. זה יצר אז הד תקשורתי לא קטן אבל מדינת ישראל לא הגיבה כדי לשמור על ניטראליות ולהגן על היחסים הטובים עם פוטין והמשל ברוסיה. נתניהו מבין שמדובר בנושא רגיש והוא שומר על נייטראליות".

"מדובר ברפובליקה גדולה ואם קורה שם משהו יכולות להיות השלכות כוללות לאזור הקווקאז הצפוני", אומר לווייב ומציין כי להבנתו "לישראל בקושי יש מידע מודיעיני על מה שקורה שם. ישראל לא פועלת שם בעוד הצ'צ'נים דווקא כן פועלים כאן בישראל. יש להם כאן תאים רדומים של קדירוב שבעצמו אמר באחד הראיונות שיש לו יהודי שעבד בכוחות הביטחון של ישראל והיום הוא יד ימינו".

לווייב מתריע ומזהיר כי ההתעלמות הישראלית מהמתרחש בקווקאז ומה שנראה כחוסר מעקב מודיעיני ישראלי אחרי המתרחש באזור זה עדוי להתגלות כטעות טראגית. "צפון הקווקאז וצ'צ'ניה הם פצצה מתקתקת. זה יכול להידלק בכל רגע מכל ניצוץ קטן".