עם סיום הליך בחירת השופטים חשוב לי לספר לכם את האמת:
אתמול היה ערב עצוב שבסופו נבחרו שופטים בישראל בדרך לא ראויה. לצערי, הרוב בוועדה לבחירת שופטים החליט לשבור את הנוהג הקיים בוועדה, ולקבל החלטות בשיטה לפיה "הרוב לוקח את הכול".
לאורך שנים הוועדה נהגה בזהירות והצליחה להביא לידי ביטוי את רצונות כל חבריה. היא מעולם לא הפעילה דורסנות מוחלטת כלפי המיעוט, עד אתמול.
הוועדה דנה בכ-150 מועמדים ואתמול בתוך 5 שעות בלבד מונו 61 שופטים. אני כחבר כנסת וחבר בוועדה, בקשתי למנות בסך הכול שלושה מועמדים. כן, רק שלושה מתוך 61. בקשתי סורבה.
נתבקשתי להתייצב בוועדה כחותמת גומי ולכך לא הסכמתי.
ראוי היה שערב בחירות, יו״ר הוועדה ינקוט בזהירות המתחייבת וינסה להגיע להסכמות. אך הוא בחר שלא להגיע לפשרה ואפילו סרב לדחות בשבוע את הדיון במינויים שהיו שנויים במחלוקת כדי להגיע להסכמה. בכך לצערי הוא פגע פגיעה מהותית באמון הציבור בוועדה ובמערכת המשפט כולה.
יו״ר הוועדה בחר לבחור שופטים ללא נוכחות נציגי הציבור, חברי הכנסת, ולהסתפק בהסכמת השופטים ונציגי לשכת עורכי הדין.
ותשמעו מה קרה במצב דומה בעבר כאשר השופטים ביקשו להחרים את הוועדה בגלל חוסר הסכמות. אז שר המשפטים פרידמן בחר לשמור על אמון הציבור ודחה את הישיבה כדי להגיע לפשרה. כך צריך היה לעשות גם הפעם.
בלהט הבחירה, נפלו פגמים בישיבה לרבות בכללים שבהם מחויבת הוועדה. אולי נרשם ניצחון פוליטי, אבל ההפסד הוא של הציבור כולו.
ואולם, כפי שאני מצר וכואב על הפגיעה האנושה באמון הציבור בשל התנהלות יו"ר הוועדה, אני כואב ומצר באותה מידה על מתקפות אחרות שאני שומע בשעות האחרונות. אין מקום לדורסנות, לא מאלה ולא מאלה.
אין מנוס מקיום דיון באשר לדרך מינוי השופטים. אבל הדיון הזה, כמו שאני מאמין, צריך להתנהל ברצינות ובזהירות מתוך דאגה למערכת המשפט ולא מתוך רצון לחרב אותה.
אמשיך לשרת את הציבור בהתאם לתפיסת עולמי ולאמונותיי בוועדה.
בהצלחה לשופטים החדשים.