יהודה ולד
יהודה ולד צילום: הלל מאיר

כשצעדנו חזרה לרכב מהמפגש עם אנשי הגרעין התורני בנוף הגליל עברה בי תחושה של חולשה מסוימת, רק בתחילת השבוע הייתי בעיר תל אביב. נפגשתי עם אנשי הציונות הדתית בעיר שמובילים את העשייה ותהליכי הקירוב בין חילונים לדתיים ושמעתי על צימאון אדיר לרוחניות ומשמעות שמחפשים רבים כל כך מתושבי העיר. יצאתי משם בתחושה שזו המשימה שלנו בציונות הדתית. להסתער על רחובות תל אביב ולהתחבר באמת איש לאחיו. ש'פנים אל פנים' לא צריך לקרות רק סביב אירוע כואב כמו גירוש גוש קטיף אלא באופן תדיר, להסיר מחיצות ולחבר לבבות.

ופתאום שישבנו שם בנוף הגליל ושמענו על מעל 30% ערבים שגרים בעיר המעורבת ועל הסכנה הרבה שהעיר החשובה בגליל תאבד מזהותה היהודית , הבנתי כמה חשובה השליחות הרבה שעושים שם בני הציונות הדתית במקום יחד עם תושבי העיר היהודים והצורך הגדול להגעה של משפחות רבות נוספות לחזק ולהרים רוח של גבורה לייהוד הגליל.

האמת היא שתחושת המשימה שעל כתפינו נשמעת כמעט בכל מקום אליו אנו מגיעים, מאנשי ההתיישבות הצעירה שגואלים את אדמות ארצנו, מאנשי החינוך בדרום הארץ שמאירים אור של תורה ואמונה בנגב, מהסיורים בגליל, במפגשים עם רבני קהילות וראשי ישיבות, עם חקלאים ועוד. ופתאום הקריאה של אורי אורבך 'הטובים לתקשורת' נשמעת יחד עם קריאות רבות נוספות- 'הטובים לישיבות', 'הטובים לנגב', 'הטובים לגליל', 'הטובים לתל אביב', 'הטובים לצבא', הטובים להתנחלויות', 'הטובים לחקלאות' וכו.

וכמות המשימות והאתגרים העומדים בפנינו בדור הגאולה רבים הם עד מאוד.

הרב משה צבי נריה זצ"ל אבי הכיפות הסרוגות שמלאו היום 25 שנים לפטירתו הביע פעם בשיעור לתלמידיו קורטוב של ביקורת ביחס למה שקורה בישיבות המוסר: "בישיבות המוסר מדברים רבות על תיקון המידות של האדם. זה דבר גדול מאוד. תלמיד ישיבת מוסר הוא אישיות נהדרת, בעלת מידות, הוא אינו פזיז וכל דבר בחייו שקול ומחושב; אך מתוך כל המעלות הללו, עולה גם חיסרון מסוים. מי שכל הזמן עסוק רק בתיקון עצמו, אף שזוהי מטרה ראויה, בסופו של דבר נותן פחות לאחרים...

מה שאינו קורה ביסוד החלוצי הציבורי והקהילתי שלנו. דרך החיים שלנו מתבטאת בתחומים רבים: המאבק על שלמות הארץ, פעילות למען מיזוג אמתי בין חלקי העם ועוד, ב"ה גדל אצלנו ציבור שפניו תמיד מופנות כלפי העם. אין זו דווקא דרך חלוצית שמתבטאת בהתיישבות, אלא דרך חלוצית ציבורית, שאומרת: "פעל בסניף, פעל בקהילה, פעל בכל מקום שאליו אתה מגיע – אל תהיה פסיבי".

היסוד הזה של תחושת השליחות הוא הד.נ.א שלנו, הציבור שלנו גדול ומלא רוח. עלינו להנכיח בתוכנו את העיסוק המתמיד בשאלה – מהי השליחות שלנו, מה המשימה המונחת על כתפינו בעת הזו. כיצד נחנך את עצמנו וילדינו לא להיות פאסיבים. לא עלינו המלאכה לגמור אבל אין לנו את הפרווילגיה להיבטל ממנה. 

אז מה המשימה שלכם?

הכותב הוא מנכ״ל האיחוד הלאומי

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו