שוברות את המגזריות: תערוכה חדשה של מכללת אמונה

מהו 'מגזר' ומהם גבולותיו? התערוכה של ''אמונה'' פותחת חלון אל הנעשה בעולם הרבגוני של המגזר הדתי דרך עיני הנשים.

אורלי הררי - ערוץ 7 , כ"ב בכסלו תשפ"א

שוברות את המגזריות: תערוכה חדשה של מכללת אמונה-ערוץ 7
אחת, עשרה
צילום: מכללת אמונה

סטודנטיות, מרצות ובוגרות של מכללת אמונה מציגות השבוע את תערוכת "מגזריות" במרכז דעת בתל אביב.

התערוכה מציפה שאלות על משמעות החיבור למגזר הדתי - האם הוא גזרת גורל, בעל נקודת מוצא אחידה ויעד מוגדר, או שהוא משא שלעתים יש לסחוב ולעתים אפשר להרפות ממנו.

סקירה של שדה האמנות המגזרי מלמדת על שינויים שחלו בו במהלך העשורים האחרונים, בעיקר בנוכחות הגוברת של השיח הפמיניסטי. התערוכה משלבת בין הנרטיב האישי והמגזרי לזה הקולקטיבי הישראלי, ומנסה לחבר בעדינות בין סדרים שונים, לעתים סותרים.

ד"ר אפרת גרוסמן, ראש החוג לתקשורת חזותית ואחת מאוצרות התערוכה מסבירה כי "שאלת האחרוּת עולה לא אחת בתערוכה. האם הנדידה הווירטואלית מעולם האמנות פורץ הגבולות, אל העולם האמוני הנוטה לשמרנות וסדר, יכולה להתקיים לאורך זמן, או שעל האמנית לבחור ביניהם? ומה משאירה היוצרת מאחור בנדודיה אלה? האם היא משלמת מחיר משפחתי וחברתי, אולי מגזרי, על הבחירה בעולם אחד?".

"התערוכה פותחת חלון אל הנעשה בעולם הרבגוני של המגזר הדתי דרך עיני הנשים בו", מתארת ד"ר גרוסמן את היצירות, "ומציגה את הרחבת הגבולות המתקיימת בו מתוך תחושת הכלה הדדית והטרוגניות חברתית. חוויית השיטוט בתערוכה, קוד השפה, הלבוש והניואנסים, מציגים תמונה של מציאות רבת רבדים ומרתקת".

"מהו 'מגזר' ומהם גבולותיו? האם הם קשיחים או גמישים? מי קובע את הגבולות ומהם שערי הכניסה או היציאה ממנו? מה יכולת הבחירה של מי שנולד לתוכו? האם המגזר הוא תיוג חברתי, פוליטי, זהותי או דתי? ומהו המתח בין הקול הייחודי והאינדיבידואלי לבין הקול המגזרי הדורש ליישר קו".

מור רויזמן והיצירה "שחור לבן"

המבקרים בתערוכה שמים לב בקלות כי הנושא המגדרי תופס מקום מרכזי בתערוכה ובא לידי ביטוי בדרכים רב־תחומיות: בצילום, ברישום, במיצג ובווידיאו. כל אחת, בדרכה, עוסקת במקומה של האישה היוצרת כפרט, ובנשיות בחברה, בפוליטיקה ובחיי היום יום, בכלל.

אחת העבודות, הנקראת "שחור לבן", עוסקת בשורשיה של הסטודנטית מור רויזמן, כבת למשפחה מעורבת. מור מוצאת את עצמה מחוץ להגדרות המגזר.

סבא מקניה וסבתא יהודיה מאמריקה השאירו לה בירושה צבע עור שחום ותווי פנים אפריקנים. עושר של שפות, מנהגים ותרבויות לא מחפים על תחושת הזרות והעדר הייחוס לה היא זוכה במגזר. קושי במציאת בן זוג ושטף שאלות שלא פוסק, מה העדה שלך? מי את? את תימניה? אתיופית? אשכנזיה? מרוקאית?

בעבודתה מבקשת מור לא להחליט, להלך בין העולמות להרגיש את תנועת ה"רצוא ושוב", לא לתת כותרת, להכיל את הסתירות

העבודה היא שלוש דמויות ענק חלולות שלה של אביה וסבה. כל דמות משתקפת בשניה, כל דמות משאירה חלל שניתן לפסוע בתוכו. החלל הזה עבור מור הוא החומר עצמו העוטף אותה ומגדיר אותה.

עבודה נוספת נקראת "אחת, עשרה", של הסטודנטית נעמה גודינגר, המאיירת על ביצים את דיוקנאות הוריה אחיה ואחיותיה, וחפצים הזכורים לה מהבית ואת נוף ילדותה בירושלים.

נעמה, הילדה ה-11 מתוך 14 אחיות ואחים מחפשת דרך האמנות את המקום האישי שלה כאחת ולא כ-11. נעמה קוראת תיגר על התפיסה המגזרית הרואה במשפחה מקשה אחת ומבקשת למצוא את האינדיבידואלי והאישי ולא להיות "אחת מ-" . השבריריות של העבודה מובנית בה ולא אחת חזרה נעמה על הוראות הזהירות הרבות שעה שהעמדנו את התערוכה במקום. ערימות תבניות הביצים האחידות המאיימות להשבר, הזכורות לה מהמטבח, היושבות בסדר קבוע ובגודל אחיד כמעט משוכפל, הן מטאפורה לרגשותיה.

צילום: מכללת אמונה