לפני כשלושה שבועות משפחת פינקלשטיין התעטפה באבל וצער שלא ניתן לתאר במילים, אבי המשפחה, איש החסד ואיש האשכולות הרב החסיד רבי ברוך משה פינקלשטיין הסתלק לבית עולמו לאחר שחלה בנגיף הקורונה.
הוא היה רק בן חמישים ואחת, אבל אז הקורונה גרמה לו להתייסר בייסורים קשים כשבסוף הוא השיב את נשמתו ליוצרה מותיר אחריו שורה של יתומים ואת רעייתו האלמנה.
הוא היה איש של חסד ברמ''ח אבריו ושס''ה גידיו, את כל חייו הוא הקדיש לאחרים, שימש כיושב ראש ארגון 'ישועות הרשב''י' כשבמסגרתו הוא עזר רבות לפוקדים את ציון קודשו של התנא רשב''י במירון שבצפון.
כל ימיו הוא דאג לזולת, יודעי דבר מספרים על משפחות רבות שנזקקו לעזרה שבאין רואים הוא דואג לכל מחסורם, בלילות הוא היה מניח בסמוך למפתן דלתם ארגזי מצרכים בכדי שיוכלו להאכיל את ילדיהם הרעבים, הוא הביא מזור להמוני משפחות, דאג כל חייו למען אחרים.
אך לעצמו הוא לא דאג למאומה, כל כסף שהגיע אליו מיד היה מוצא את דרכו לכיסם של אחרים, מפעל חייו נגדע באחת שעה שהשיב את נשמתו ליוצרה, אך משפחתו האבלה שרויה במצב קשה כשאין לה מאומה, אבי המשפחה הגדול הסתלקו, ואותם השאיר מחוסרי כל.
שישה יתומים שמתוכם שלושה שלא זכה להוביל לחופה יושבים בבית ומצפים לישועה, מצפים לעזרה שלנו, רעייתו האלמנה יושבת בביתה מורידה דמעות וזועקת לעזרת עם ישראל, מתחננת לעזרה שלנו שנגיע ונטה שכם לעזרתם.
כי באמת אין להם מאומה, יש להם רק חובות שהשאיר אביהם המנוח, הם זקוקים לנו כעת, זקוקים לנו בכדי שיהיה להם מה לאכול, בכדי שיהיה להם איך לשרוד את התקופה הקשה הזו, בכדי שיוכלו להרים את הראש מעל המים השוצפים, זה הרגע שלנו, זו ההזדמנות שלנו, להטות שכם, לבא לעזרת המשפחה, להעלות חיוך על פניהם, זו החובה שלנו, אסור לנו להישאר אדישים.