הנשק החזק ביותר של כוחותינו, על פי "שעת נעילה", הוא העורמה והעמדת הפנים. גיבורי הקרב, הפנתרים השחורים, ניצלו כשהטנק שלהם קושט בגופה ועוד כמה סביבו. ובאפוד קרב שהוצת על סיפונו. וכך חלפו לידו שלושה טנקי אויב בלי לוודא הריגה. מה שאיפשר להם להמשיך ולהילחם. כך גם הלוחמים במוצב, שהחייל שנכנע לאויב שכנע אותו שבפנים כולם מתים.
הבעיה בסדרה ההוליוודית הזאת אינה במה שיש בה. שהרי מתוך מערכות המלחמה הארוכה ורבת החזיתות על משתתפיה הרבים, ניתן למצוא אפיזודות שיעשו רושם של אמת או חצי אמת (שגרועה מהשקר) כחומר גלם לתסריטאי ולבמאי.
הבעיה העיקרית היא במה שאין בה. למשל, ההתייצבות המרגשת של 150 אחוז ממצבת החיילים. לוחמי עבר הגיעו במספרים מדהימים. לא הראו לנו את הלוחמים הנועזים שנתנו את כל מה שיש בהם כדי להביס את האויב. לא הציגו את המפקדים המדהימים, קרי הרוח, שהובילו בנחישות והקרבה, בכישרון ובמסירות. במקומם ראינו קריקטורות כמו הסרן (!!!) שמתפעל בהיסטריה את המפקדה הממונה. חזינו באלוף משנה (המח"ט?) שנמצא במלחמה ללא נשק וחגור, שולח אחרים ומקשקש במילים גבוהות. דמות בלתי אמינה לחלוטין.
שמענו הרבה בתקשורת על המאמצים להביא נשק ורק"מ אוטנטי ולדייק בפרטים הקטנים. האם לא יכלו להציג גם לוחם נורמלי? חייל אמתי?
אולי, בעצם, זה מעלה על נס עוד יותר את הניצחון הגדול של צה"ל. אם בצורה הזאת הוא ניצח, אז או שהאויב אינו גורם כלל או שבפועל היה פה נס של ממש. ראינו אזרח שהוא דווקא איש מצפ"ן, המתנגד לשרות צבאי, וכמה אנשי הפנתרים השחורים- שאז כבר סיימו את הופעתם בציבור הישראלי- ודווקא המוזרים הללו הם שהצילו את עם ישראל. ובתוספת קיבלנו נער מבולבל שברח מאמו בפריז ומתפקד כטנקיסט ותיק. היינו עדים להלם קרב של חיילי צה"ל, באחוז גבוה. מפקד טנק, ופנתר השחור ש"בשגעון ינהג". וסובבים אותם עוד כמה מנותקים. ואנו תוהים מי בכלל נותר ללחום באותה מלחמה.
אגב, לא סתם שגעון תקף אותו. הוא רוצח בידיו החשופות שבוי שנכנע. באכזריות נוראה מרוצץ את ראשו. גם הציגו לנו שיח שלום בין חייל ישראלי- סליחה, לא בדיוק חייל אלא ילד משונה מהמודיעין - לבין חייל סורי שאיבד את נשקו. השיחה ממש חביבה וחברותית ונקטעת פתאום כשקצין ישראלי צולף בסורי ודמו ניתז על פני נער המודיעין שלידו.
יצאנו אכזריים מול אויב שמוצג באורח אנושי. בעצם קרבן של נסיבות. ואי אפשר להתעלם מהשיח הפוליטי שמעלה חוקר השבויים הסורי וללא מענה של הישראלי. קשה להבין איך צה"ל שיתף פעולה עם סרט תעמולה לטובת האויב הסורי.
בסיום, מוקרנות דמויות שניתן להניח שהם לוחמים מאז, כפי שהם נראים היום. מעניין שיש ייצוג זעיר לפנתרים השחורים. ועל אף תפקיד מרכזי בסדרה של קצינה, אין אף אישה בגלריית הדמויות.
סצנת הסיום, מגיעה אחרי הסיום. וזאת כבר אש תופת על כוחותינו, לאחר סיומו של הסרט, מופיע לפתע החייל שהגיע מפריז ונהרג, והוא חולף ברחוב שכולו מלא רק ביהודים מהעדה החרדית - דמויות גרוטסקיות בחלקן- ו"המת" מתהלך בין החרדים לבוש בסרבל שריונאים קרוע, שחור ומוכתם. ולו כתמי דם על פניו. הוא נכנס לבית מדרש הומה וניצב מול חברותא לומדת, ונשמע המשפט : "טוב לו לאדם שלא נולד, משנולד". "המת" מחייך כלפיהם, סובב ויוצא מהפתח. מלחמה נוספת בפתח, נגד אויב אחר.