לא זו הדרך
ערן בן ה־18 נעלם ואמו דיווחה על כך למשטרה. כעבור שבועיים נודע לה שבנה החליט להתאסלם, ובחלוף יומיים התקשר: "שמעתי שהמשטרה מרחרחת אחריי. תודיעי להם שברחתי מרצוני". האם איימה שתדווח על חטיפתו אם לא יגלה היכן הוא, והתברר שהוא בכפר קאסם, במתחם 'דאר א־סלאם' שמאסלם יהודים. "לא גידלתם אותי כיהודי. אני בן 18 ואמי עושה מה שטוב לי", סיים וניתק.
שוטר חובש כיפה הסביר לאם שאם אדם בוגר פועל מיוזמתו הם אינם יכולים להתערב, והוסיף: "חוץ מתפילות, יש רק פתרון אחד שיועיל: תפני ל'יד לאחים'".
האם התקשרה לארגון והתחננה על חיי בנה שרוצה להתאסלם. פעיל 'יד לאחים' התקשר לערן, בהשתמשו בסיפור כיסוי, כדי לבדוק מה מצבו. "איני חוזר הביתה!" הכריז ערן, "אבא היכה אותי ולאמא לא אכפת ממני והחלטתי לנקום בהם".
איש 'יד לאחים' ניסה להסביר לו שיש דרכים אחרות להתמודד עם המצב.
כעבור כמה שעות ערן הודיע לאמו שהתאסלם בבית דין שרעי והוא יוצא לדרכו.
לאחר תשעה ימים, בשעת לילה מאוחרת, צלצל הטלפון של ידיד המשפחה. "מדבר ערן. נשבר לי! אני רוצה לעזוב עכשיו, אבל לא לבית ההורים. קח אותי אליך".
הידיד התקשר מיד לאם והיא התקשרה ל'יד לאחים'. המוקדן העיר שלושה מאנשי מחלקת הביטחון המתגוררים בסמוך - שמעון מעפולה ושניים נוספים. כעבור כשעה התכנסו שלושתם ותכננו את החילוץ, בידיעה שזו הזדמנות בלתי חוזרת.
הידיד התקשר לערן והודיע שישלח חבר שהוא נהג מונית להוציאו.
המואזין הקורא בארבע בבוקר גרם לליבו של שמעון להשתולל. במקום לסגת הוא דהר אל היעד שהיה במרחק 400 מטרים. שני חבריו המתינו דרוכים בכניסה לכפר, ואחד נוסף ישב בחפ"ק 'יד לאחים'.
לפני שנכנס לסמטה המיועדת צלצל לערן וביקש ממנו לקפוץ מהקומה השנייה ולחכות לו בפינת הרחוב. ערן נכנס למכוניתו של שמעון והם מיהרו להסתלק מהמקום. שמעון נהג לבית הידיד בדרך ארוכה כדי שיוכלו לשוחח.
עם הגעתם החליפו מספרי טלפון. שוב הגיע שמעון לשוחח עם ערן, ובפעם השלישית גילה שהוא מ'יד לאחים'. ערן ביקש לשוחח עם תיאולוג שמתמצא באסלאם.
בערב הגיע אליו תיאולוג, ולאחר כמה שיחות ליליות הצהיר ערן שברצונו לשוב ליהדותו. כעת הוא עומד לפני טקס השבה ליהדות בבית הדין בחיפה. 'יד לאחים' מצאו חווה חקלאית ביישוב של שומרי מצוות שקלטה אותו, וגם שיגרו להוריו אנשי מקצוע כדי שיבינו את טעותם.
מה שבר את ערן? השייח' דרש לקחתו לסבב הרצאות במסגדים בטורקיה. ערן הבין שמדובר בארגון עוין לישראל שמנצל אותו למטרותיו, והבין שגם אם הוא כועס על הוריו, הרי שלא זו הדרך.
***
מכורח הנצרות לאהבת היהדות
רות גדלה במשפחה יהודית אמידה בעיר טולוז שבצרפת ולמדה במוסד פרטי יוקרתי עם מעט יהודים שגם בשבילם הייתה היהדות חסרת משמעות. איש מבני משפחתה לא נדהם כששמע שהיא נישאה לארטוס, נוצרי ממשפחה מבוססת.
כעבור כמה שנים עברו השניים להתגורר בכפר שקט ומרוחק הסמוך לספרד. חיי השלווה גרמו לארטוס להעמיק בנצרות והוא החל לחיות כקתולי אדוק. הוא ניסה לשכנע את רות להצטרף אליו בהליכה לכנסייה אחת לשבוע, אולם משסירבה בתוקף הקשר ביניהם התדרדר. ארטוס לקח את בנם לכנסייה והודיע לרות שבכוונתו לשלוח אותו לחינוך נוצרי במנזר ולחנכו ככומר. הבן הצעיר, שהבין את משמעות הדבר, בכה והתחנן על נפשו, אבל ארטוס הפליא את מכותיו בבנו הקטן והסביר לו שעתידו כאיש כמורה אינו נתון לוויכוח.
זה היה הרגע שבו הבינה רות כי אינה יכולה להמשיך כך את חייה. בצר לה, ובלי תחושת שייכות לזהות היהודית, החליטה לעלות לישראל עם בנם, כשהיא עומדת בקשר עם עורך דין מקומי שנחשף להתעללות שעובר הילד המשותף בידי אביו הנוצרי, במטרה לגנוב את עתידו וזהותו.
ההתאקלמות בארץ לא הייתה פשוטה. רות ידעה שזו ארץ של יהודים ודי בכך. בשנתיים הראשונות דיברה עם בנה רק בצרפתית. הזמן שחלף ריפא מעט את פצעיהם וגרם לרות ולבנה, שזכה לשם דוד, לנסות להשתלב במקום המגורים החדש. מכרים דוברי צרפתית שהכירה הפנוה ל'יד לאחים', ומשם הייתה הדרך קצרה להגיע לחונך בשפה הצרפתית שחיברו לו. דוד הרגיש בתחילה רתיעה בשל חששו מחינוך דתי ולנוכח ההיסטוריה הכאובה שהייתה מנת חלקו בצרפת, אבל אחרי שהכיר מעט את היהדות למד לאהוב אותה.
את חגי תשרי בתקופת הקורונה והריחוק החברתי חגגו רות ובנה דוד כיהודים כשרים. אנשי 'יד לאחים' ויהודים טובים דוברי צרפתית שמתגוררים באזור מגוריהם דאגו להם לכל צורכי החג, הגשמיים והרוחניים. כל זה גרם לדוד להחליט כי את הגעתו לגיל 13 הוא רוצה לחגוג כיהודי.
מעט לפני חנוכה השנה, בשיתוף פעולה של 'יד לאחים', בית חב"ד לדוברי צרפתית באזור מגוריו וידידי המשפחה החדשים, דוד חגג את בר המצווה. המסיבה הייתה צנועה בהתאם לנהלים, אבל השמחה והתרוממות הרוח היו גדולות משניתן לתאר. דווקא הפשטות והרצינות שבהן הכול התנהל גרמו לדוד להתחבר יותר למסע הרוחני של כל נער יהודי שמתחיל בגיל בר מצווה. בתפילתו הראשונה עם התפילין ש'יד לאחים' רכשו בעבורו, הבין את העוצמות של העם היהודי ואת העובדה שהוא גאה כל כך להיות חלק ממנו.
***
שובו בנים שובבים
יוחנן גדל בבית חרדי בירושלים ונפלט מהמסגרת הישיבתית. מסכת אלימות קשה ואכזרית מצד קרוב משפחתו הביאה אותו לחפש את מקומו ברחוב.
לאחר שגם ברחוב לא היה מי שידאג לו ויחבק אותו הוא נקט בצעד חריג: הוא הוציא דרכון, לקח מעט כסף ובגדים ונטש את הארץ לתמיד. כצעד של התרסה גמלה בליבו החלטה לעזוב את היהדות ולהמיר את דתו לנצרות!
הוא טס לאיטליה, ולאחר שטייל ונהנה מנופיה שם פעמיו לעבר מנזר באי סיציליה. מבעוד מועד עמד בקשר עם אב המנזר והלה קיבלו בזרועות פתוחות. יוחנן התמיד בלימודי הנצרות, וכעבור שנה החליט לחזור לישראל כדי לטבול לנצרות באתר ההטבלה הידוע שנמצא בנהר הירדן.
כצעד מתריס יחד עם געגועים חבויים שפיעמו בו הוא שלח הודעה לאמו על הגעתו ארצה ועל מטרת בואו. האם הנסערת מיהרה לפנות ל'יד לאחים' וביקשה מהם עזרה.
בארגון הבינו שפגישה תיאולוגית רגילה לא תעזור בגלל המטענים הרגשיים שיוחנן נושא עמו, ולכן בחרו בדרך אחרת. בתיאום עם האם סוכם שעובד של הארגון יישלח לקחת את יוחנן משדה התעופה לבית הוריו בירושלים, בתור נהג "חאפר" של המשפחה. למשימה נשלח איש תיאולוגיה מומחה של 'יד לאחים', שגדל במשפחה נוצרית אליטיסטית באירופה, היה פרח כמורה והוכשר כמיסיונר בכיר שפעל להמיר את דתם של יהודים לנצרות. אחרי שפגש ברב יהודי וניסה להתווכח עמו, עבר המיסיונר דרך ארוכה עד שהבין את שיבוש הנצרות ובחר להיות יהודי כשר.
במהלך הנסיעה איש התיאולוגיה של 'יד לאחים' שהתחפש לאדם רגיל פיתח שיחה עם יוחנן, וכששמע מאין הוא מגיע ומהי כוונתו דן איתו בנושאים בולטים בספרות הנוצרית. עד מהרה מצא עצמו יוחנן נתקל בשורת קושיות שערערו את יסודות הנצרות שלמד עד כה בשקידה. כשהגיעו לבית המשפחה החליפו השניים מספרי טלפון ויוחנן ביקש להמשיך לשוחח איתו בלילה.
השיחה החלה בתשע וחצי בלילה ונמשכה עד עלות השחר. השניים דנו בנושאים תיאולוגיים ובשאלות על החיים ומשמעותם. אחרי השיחה יוחנן נסוג מהחלטתו לטבול לנצרות, אבל מיאן לשמוע על קשר עם היהדות.
איש הארגון, ששמע את סיפור חייו הכאוב, דאג לספק לו תמיכה סוציאלית ופסיכולוגית כדי שיוכל להתמודד עם הכאב והפגיעה שהיו מנת חלקו, ולאחר תהליך ארוך ותמיכה מחבקת החליט יוחנן לשוב למשפחתו ולעמו. ב'יד לאחים' עזרו לו למצוא עבודה הולמת ומכבדת, והחל מראש חודש אלול האחרון, מדי ערב צועד יוחנן לבית מדרש ששוכן בעיר העתיקה בירושלים, שבו קבע את חוק לימודיו היומי בתורה.
***
פעולה כירורגית מיידית
הסיפור החל לפני כשנתיים במשפחת מצוקה בעיירה בדרום הארץ. אחרי שהאם נפטרה בצעירותה והאב החולה נפל למשכב, נאלצה אורית (שם בדוי) לנטוש את ספסל הלימודים ולעבוד במכולת ביישוב כדי להביא פת לחם לה ולאביה ולשני אחיה הקטנים.
באותה תקופה הכירה צעיר בשם אבי, אלא שלאחר תקופה קצרה התברר שאבי אינו אלא בן מיעוטים מתחזה העונה לשם עאדל. הוא הבטיח לה שהוא התחיל בהליך גיור ברבנות, ובאין לה גב תומך אחר הסכימה אורית להמשיך את הקשר איתו.
שנה לאחר שגילתה את זהותו האמיתית הציע עאדל שיעברו לירושלים, שם לדבריו מצפה לו עבודה מכובדת. היא מצאה את עצמה עוברת להתגורר איתו מתחת לדירת הוריו בשכונת צור־באהר במזרח ירושלים.
בשבוע הראשון אורית עדיין חייתה באשליה שתוכל בכל יום לעבור לצד היהודי של העיר ולעבוד בו, אבל תקוותה נגוזה, כאשר כמה ימים לאחר המעבר מצאה את עצמה נעולה בדירה בלי יכולת לעזוב אותה.
העבודה ה"מכובדת" של עאדל התבררה כסחר בחומרים מסוכנים, והתברר לה שהוא עבריין כבד שישב בעבר בבתי סוהר בשל עבירות דומות. בימים הוא נשאר איתה הבית ולא הניח לה לצאת ובלילות היה נועל אותה, מפקיד את אמו על שמירתה ויוצא לפעילות פלילית.
קרן האור היחידה הייתה חברת הילדות הטובה שעמה אישר לה עאדל לעמוד בקשר טלפוני, מכיוון שהכיר אותה מעיר מגוריהם הקודמת. החברה פנתה ל'יד לאחים' וביקשה התערבות דחופה לפדיון שבויים.
במחלקה להצלה מטמיעה של הארגון עמדו עם אורית בקשר וניסו לקבוע לה פגישה עם עובדת סוציאלית ללא ידיעתו של עאדל, אולם הדבר לא התאפשר בגלל השמירה ההדוקה עליה. גם סיורים של מחלקת הביטחון מסביב לבית כדי להביא לחילוץ מתוכנן לפרטיו העלו חרס. לא היה אפשר לצאת מהבית או להיכנס אליו מבלי להיחשף באופן מיידי.
אנשי 'יד לאחים' הנחו את אורית לביים בעיה רפואית קלה, והיא הורשתה לצאת מהבית לפעולה כירורגית מיידית. רגע לפני שנכנסה למרפאה היא עלתה על רכב שהמתין לה בפתח המבנה ומיהר לקחתה אל תחנת המשטרה הקרובה. בו במקום הגישה אורית תלונה על חטיפה ומסכת התעללות ארוכה ואכזרית, ושעה לאחר מכן הובא הבעל הערבי אל תא המעצר. רק לאחר שאורית ראתה את בן זוגה הערבי מוכנס אזוק אל התחנה, הרשתה לעצמה לעזוב את תחנת המשטרה לדירת מסתור של 'יד לאחים'.
בימים אלו, בעוד עאדל ממתין למשפט ונמצא במעצר בגלל שהפר את תנאי שחרורו, פתחה אורית דף חדש בחייה בחזרתה לעם ישראל.
***
הקפצה באישון ליל
יסמין (שם בדוי) נולדה ביפו כבת לאם יהודייה ואב ערבי בימי האינתיפאדה הראשונה, והמריבות בין הוריה על רקע זה ליוו אותה עד לגירושיהם כעבור שלוש שנים.
משפחת האב הערבי כפתה על האם היהודייה להשאיר את יסמין בידיו, והיא הורשתה לפגוש אותה רק אחת לחודש. כאשר התחתן האב עם מוסלמית יסמין גודלה על ידה, נשלחה לבית ספר ערבי והפכה למוסלמית באורחותיה. הקשר עם אמה היהודייה התרופף והסתכם בשיחות טלפוניות, עד שפסק כליל.
לפני שנתיים אביה של יסמין החליט לחתן אותה עם חברו, עבריין מאום אל־פחם שעמו היה האב שותף בפעילות.
נישואיה של יסמין היו קשים מתחילתם. כשסיפרה זאת לאביה הוא הבהיר לה שעליה לציית לו ולבעלה החדש פן תיפגע מפאת כבוד המשפחה.
אחרי תקופה קצרה הבינה יסמין שהיא חייבת לעשות סוף לסיפור. היא ניסתה לחדש את הקשר עם אמה היהודייה, אולם זו חששה להסתבך. יסמין המיוסרת הבינה שנותרה בודדה. אחרי גישושים מצאה את אתר 'יד לאחים', והבינה שזו דרכה היחידה להינצל. היא פנתה למוקד החירום, סיפרה את סיפורה והשאירה פרטים ליצירת קשר. מאחורי גבו של בעלה נוצר קשר בינה ובין אנשי 'יד לאחים', שהחלו לתכנן את חילוצה.
כעבור שבוע הצליחה להוציא מהכספת של בעלה את תעודת הזהות ואת רישיון הנהיגה שלה ושיק נכבד שקיבלה לחתונתה. כשהבעל גילה זאת הוא הסיע אותה לדיונות של בת ים, ירה שתי יריות באוויר ואמר: "אם תברחי, הכדור הבא יהיה בראש שלך!". הוא לקח את הטלפון הנייד שלה וניפץ אותו לרסיסים. "לא תהיי עוד בקשר עם העולם!" הבהיר.
באישון ליל, כשבעלה יצא לענייניו הפליליים, משוכנע שאשתו לא תעז לברוח, היא אספה את חפציה המועטים ונמלטה. יסמין ביקשה מעובר אורח יהודי לחייג ממכשיר הטלפון שלו. היא התקשרה לאשת הקשר ב'יד לאחים', עדכנה אותה על בריחתה ועל הנסיבות לכך וביקשה שמחלקת הביטחון של הארגון תאסוף אותה מיד בנקודת מפגש שתיקבע בו במקום ותיקח אותה לדירת מסתור.
אנשי מחלקת הביטחון שהוקפצו ממיטותיהם הגיעו למקום בתוך 50 דקות, ויסמין הוברחה מהאזור במעטה חשאיות לדירת מסתור שהמתינה בשבילה ביישוב בדרום הארץ.
יסמין נסגרה בדירה במשך חצי שנה, מלבד יציאה קצרה שנעשתה אחת לשבוע בליווי אנשי מחלקת הביטחון. באותה עת לימדה אותה פעילת 'יד לאחים' קרוא וכתוב בעברית, וכן את יסודות היהדות.
לאחרונה נעצר בעלה של יסמין בגלל החזקת חומר מסוכן בכמות גדולה והוא צפוי למאסר ממושך.
יסמין הרשתה לעצמה לעזוב לראשונה את דירת המסתור מבלי שתחשוש לחייה. היא התוודעה יותר ליהדותה, החלה לקיים מצוות, וכל רצונה הוא להקים בית יהודי כשר בישראל.
***
180 מעלות בשלושה לילות
דניאל עטיה נולד במושב יציץ שליד רחובות. בהתבגרותו התעניין במהות העולם ובתפקידו בחיים. שאלותיו לא זכו למענה הולם מהוריו ומוריו, והוא המשיך לחפש תשובות.
בחיפושיו ברשת אחר מילים כמו "נשמה", "מהות" ו"יהודי", הגיע לאתרי המיסיון הנוצרי שהציגו את התיאולוגיה שלהם בצורה שקרית ובעטיפה יהודית, מבלי שיבין שמדובר בתרמית מסוכנת. הוא בלע את כוס התרעלה, והחל להאמין בברית החדשה ובאותו האיש.
הוריו המודאגים ניסו להפגיש אותו עם רבנים, אבל השיחות עמם נכנסו מיד לנתיב התנגשות. דניאל התייחס לדבריהם כאל סטיגמות שקריות.
כשהפך לאיש, החליט דניאל לעזוב את עבודתו במפעל לחיפוי אלומיניום לטובת עבודה רגועה יותר, והעביר חפיפה לצעיר בשם לידור, חוזר בתשובה מיישובו. החפיפה ארכה חודש וחצי והשניים התיידדו. לידור שאל את דניאל מדוע אינו מבקר בבית הכנסת, ודניאל הסביר שזה לא מדבר אליו. בסיום החפיפה דניאל גילה ללידור כי התנתק מהיהדות וכיום הוא נוצרי לכל דבר, ואף הראה לו מתחת לחולצתו שרשרת עם שתי וערב.
להפתעתו לידור סיפר לו שלפני שלוש שנים הוא היה חבר בכת היהודים המשיחיים, שבה דניאל חבר עתה. לידור סיפר על התהליך שעבר, כיצד הבין שמדובר בשקר מוחלט ויצא מהכת בעזרת 'יד לאחים'. הוא הציע לדניאל לפגוש אותם בשיח תיאולוגי כדי שיסבירו לו היטב מהי טעותו.
דניאל היה משוכנע שינצח כל רב שיסכים לדבר עמו בנושא, ובערב נפגש עם הרב יואב זאב רובינסון מ'יד לאחים' לשיחה שארכה כשש שעות.
דניאל יצא המום. כל הטענות שבהן הצליח לשכנע יהודים אחרים, נסתתמו. הוא קיבל מענה ניצח לכל טענה. הרב רובינסון, שהכיר היטב את הברית החדשה, הראה לו את כל הסתירות והזיופים בתוכה, ודניאל ביקש זמן לחשוב על דבריו. בשני הלילות הבאים נפגשו השניים שוב לדיונים תיאולוגיים עמוקים והסברים על מהות היהודי, התורה והתורה שבעל פה.
בסוף הלילה השלישי דניאל איבד לחלוטין את אמונו בכל מה שלמד במשך כעשרים שנה. הרב יואב ביקש שיקרא בספר הפתוח שהגיש לו. זו הייתה תחילת 'ספר המצוות' של הרמב"ם: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע...".
דניאל פרץ בבכי ממושך, בכי על השנים האבודות שבהן שקע בנצרות, ובכי של תשובה והתעוררות. אז החליט לעשות תפנית של 180 מעלות בחייו, וביקש מהרב יואב שיובילו.
לאחר שבועיים נכנס דניאל ללמוד בישיבה בתל אביב, שם הוא שוקד על התורה והחסידות מעלות השחר ועד שעת לילה מאוחרת. כעבור שנתיים החל גם לעזור לאלה שנלכדו כמוהו בנצרות לחזור לכור מחצבתם.
***
כיף לקום בבוקר
ל' נולד וגדל בכפר ערבי בגליל והיה בן לאב ערבי ולאם יהודייה שעלתה מחבר העמים. אמו נדרסה למוות בעודו בן 16 בתאונה מסתורית, שעד היום לא ידוע אם הייתה רצח מכוון על ידי בעלה הערבי או תאונת דרכים. מותה הטראגי של אמו הביא את ל' לחקור על מוצאו היהודי, שעליו סיפרה לו מדי פעם. הוא לא ידע אפילו אות אחת בעברית ולא היה לו מושג קלוש ביהדות, אבל התעורר בו רצון עז לצאת למסע ארוך כדי להמשיך את מורשת אמו שנקטפה ממנו באכזריות.
הוא עזב את הכפר הערבי באישון ליל ופנה לעמותת רווחה שהפעילה מקלט לנערים שנפלטו מבתיהם או ממסגרות חינוכיות בעיר יהודית סמוכה, וביקש שם עזרה. אנשי העמותה עזרו לו ללמוד כתיבה וקריאה בשפה העברית, והעניקו לו בחום מקום נוח להניח את ראשו. כאשר ל' סיפר לאחד המתנדבים במקום שאליו נקשר את קורות חייו ואת העובדה שהוא רוצה ללמוד יותר על העם היהודי, חיפשו השניים ברשת האינטרנט אחר ארגון שיוכל לתת מענה לרצונו, וכך הגיע ל' לארגון 'יד לאחים'.
בשלב זה התחולל אירוע מצער נוסף בחייו של ל', כאשר אחיו שלא יכול היה לעמוד בקושי שבפטירת אמם חלה מרוב צער והלך לעולמו. ל' נשאר בודד בחייו החדשים, אבל למרות כל הקשיים שחווה בגילו הצעיר, החליט שלא לסטות במילימטר מהמטרה שהציב לעצמו והתעקש להמשיך בדרכו.
אנשי 'יד לאחים' מיהרו להגיע למקלט שבו שהה ל', ולבקשתו החלו ללמוד איתו על ענייני היהדות.
בתקופה האחרונה נפתח פרק מרגש נוסף בחייו החדשים של ל' ובחזרתו לעם היהודי. אנשי 'יד לאחים' עזרו לו למצוא מסגרת תורנית הולמת שבה יוכל להשלים את אוצרות היהדות שנגזלו ממנו בכוח הזרוע, ובו בזמן מצאו בשבילו מקום עבודה הולם ודירה שתתאים לצרכיו באזור לימודיו. לצד אלו נרכשו בעבורו תלושי מזון, ביגוד וכל צורכי הבית שנזקק להם.
הרב יואב זאב רובינסון מ'יד לאחים', שמלווה את ל' באופן הדוק ומשתדל למלא את כל חסרונו, סיפר כי התכבד לקבוע יחד עם ל' את המזוזות בדירתו החדשה, ולדבריו ל' היקר התקדם לאחרונה בשלב מכריע נוסף. "אנו במשפחת 'יד לאחים' נמשיך ללוותו ולתת לו את המעטפת המשפחתית שכה חסרה לו. בשביל עזרה כה גדולה ליהודי שמחפש את דרכו, כיף לקום בבוקר!" מסכם הרב רובינסון.
***
לברוח מכלוב הזהב
ורד נולדה בקיבוץ מנוכר ליהדות. לצבא לא התגייסה מטעמי מצפון ונסעה לאפריקה להתנדב בבתי יתומים.
כעבור שנתיים מיליונר סעודי בשם באדר סייר בבית יתומים בסומליה שהוא תורם לו. כשראה את ורד, הציע שתנהל רשת מלונות שלו בטנזניה. ורד עברה לטנזניה, ובגיל 25 ניהלה רשת מלונות במשכורת עתק. לאחר חצי שנה נישאה לבאדר במסגד. הוריה התרגשו בטקס והתפארו בכך שהיא "סמל לשלום".
בתחילה הכול היה כשורה, אבל לאחר שילדה תאומות הוא צרח: "את בושה למשפחה!". כשביקשה להמשיך לטפל בתאומות בבית, החל להכותה. ורד האשימה את עצמה, אבל אלימותו גברה, ולאחר שאיים לרצוח אותה התקשרה לקצין הביטחון של השגרירות הישראלית במדינה סמוכה. הלה הבטיח שיעזור להטיס אותה ואת הבנות ארצה, אך כעבור כמה שעות היא התחרטה. מדי פעם העזה וחייגה אליו, אבל שוב התחרטה וזעקותיה הפכו לקריאות "זאב, זאב".
פעם אחת, כשהתהפכה חבולה במיטתה, החליטה ללמוד יהדות כדי לנקום בבעלה ולמצוא משמעות לסבל ולכלוב הזהב שהיא נתונה בו. היא כתבה מייל לרבנית של קהילה יהודית באפריקה, וזו השיבה לה ותמכה בנפשה ואף התקשרה ל'יד לאחים', אבל ורד סירבה לקשר עמם. פעילת 'יד לאחים' הסבירה לרבנית איך לעזור לורד, והבטיחה שבהגעתן ארצה ידאגו להן.
התאומות נשלחו לגן ילדים מוסלמי והתלוו לאביהן בתפילותיו.
למרבה הצער הוריה של ורד נהרגו בתאונה בזמן שטיילו בארצות הברית, והיא נותרה בודדה בעולם. כשסר חששו של באדר שהוריה יתוודעו לאלימותו, החל להכות את ורד ולהשפילה בפומבי.
כעבור חודשיים חזר ממסע ציד כושל והתפרץ על ורד: "את והבנות היהודיות הבאתן לי מזל רע!". הוא היכה אותה באכזריות, והבטיח שיחזור לפנות בוקר כדי לרצוח אותה.
פיצוץ אדיר העיר את ורד במחשבה שבאדר הגיע לחסלה. היא זחלה מדממת למחבוא, וכשלא שמעה אותו הבינה שהפיצוץ נגרם מסיבה אחרת, אבל ידעה שבקרוב יהרוג אותה.
היא מצאה את הטלפון שלה מרוסק למחצה. השעה הייתה שתיים וחצי בלילה, והיא הבינה שהפעם עליה לברוח. קצין הביטחון שהתקשרה אליו קלט שהפעם זה סופי, והבטיח לקבלה.
450 הקילומטרים שעשתה בתוך המונית עד לשגרירות עברו עליה במתח ובתפילות. היא ביקשה מהרבנית לעדכן את 'יד לאחים' על הגעתן. בשגרירות הכינו את הדרכונים, ונהג הסיען לשדה התעופה. ליבה הלם בביקורת הגבולות מחשש שבאדר ימצא דרך לעכב את יציאתן, אך לשמחתה הן עברו בלא עיכוב.
כשהמטוס האפריקני המריא פרצה ורד בבכי על הייסורים שעברה, לצד דמעות הודיה לה' על שיצאה חיה מהתופת.
בארץ המתינה לה ולתאומות דירה מ'יד לאחים'. ורד התאקלמה, לימדה את בנותיה עברית, ו'יד לאחים' קישרוה לקהילה יהודית והמשיכו ללוותה.
באלול השנה נכנסו הבנות לכיתה א'. ורד לא הפסיקה לבכות באותו יום, ולא חדלה להודות לקב"ה ול'יד לאחים', שבלעדיהם לא הייתה ניצבת היום עם בנותיה במדינת היהודים.