היפר-אקטיבי

השבוע, ארבע שנים לפני המועד הקבוע, הודיע שופט העליון מני מזוז על פרישתו מכס השיפוט, כשהוא מותיר אחריו מורשת מפוקפקת

חגית רוזנבאום , כ"ד בכסלו תשפ"א

היפר-אקטיבי-ערוץ 7
השופט מני מזוז
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"גבירתי תסתום את הפה", הורה בזעם רשמי שופט בית המשפט העליון מני מזוז, לאחר שקצרה רוחו מהתנהלותה של עורכת הדין טלי גוטליב שעמדה מולו באולם בית המשפט. ההתבטאות הזאת, ששוגרה אל הפרוטוקול לפני כשלוש שנים, חוללה מיד סערה ומזוז התנצל עליה בחצי פה. אולם דומה שהחותם הלשוני הייחודי שהטביע מזוז בתולדות היכלי המשפט יכול לחסות במידה רבה תחת ההגדרה טעות פרוידיאנית.

השבוע הודיע מזוז במפתיע על החלטתו לפרוש מכס השיפוט בבית המשפט העליון, ארבע שנים לפני מועד תום כהונתו. הנימוק הרשמי שפרסם היה סיבות אישיות, אולם בתוך זמן קצר אפפה את ההחלטה חרושת הקונספירציות והפרשנויות, שנעה בין הסכמה כי האיש מיצה את העבודה המשפטית אחרי ארבעים שנות שירות ציבורי, ובין השערה כי הלחץ הציבורי על שופטי העליון ועל מזוז בפרט זירז את פרישתו.

כך או כך, שש שנות כהונתו אופיינו לא מעט בהטחת "גבירתי תסתום את הפה" אל הביקורת שהופנתה כלפי האקטיביזם השיפוטי, שהוא היה אחד ממוביליו. גורמים בעולם המשפט טוענים כי המגמות שקידם מזוז בהתנהלותו ובפסיקותיו יכולות לזקוף לזכותן לא מעט אחוזים מירידת אמון הציבור במערכת המשפט. עם עזיבתו של מזוז, שתצטרף לפרישתו הקרובה של השופט חנן מלצר, יש מי שמקווים כי הדבר יוביל לשינוי מצבת כוח האדם בבית המשפט העליון כך שאישים שמרנים יותר ימלאו את כיסאותיהם של שני השופטים הליברל־אקטיביסטים.

דווקא הילד שגדל במשפחה דתית ברוכת ילדים בנתיבות, ואף עשה את שנות בחרותו בישיבה תיכונית, חצה את הקווים בכל פרמטר אל לב המחנה הלבן. מי שהיה אמור להביא איתו את ערכי המסורת והשמרנות, לייצג את הפריפריה ועדות המזרח, הפך לאחד מראשי החץ של האליטה המשפטית שנוגחת בדיוק בכל הערכים הללו. עם פרישתו השתחררה אנחת רווחה מהסרעפת הציבורית של המחנה שממנו צמח ובו גדל.

“מכה מורלית למחבלים ולמשפחותיהם"

הראשונים לברך על הפרישה היו פורום ההורים השכולים, שספגו ממנו את החבטה הכואבת ביותר בפסק הדין שעליו היה חתום לפני כארבעה חודשים, ובו ביטל את ההחלטה להרוס את בית המחבל שרצח את לוחם גולני עמית בן יגאל הי"ד. בדעת הרוב, לצד השופט ג'ורג' קרא, קבע מזוז כי הרס בית המשפחה יהיה לא מידתי, מאחר שלדבריו בני המשפחה חפים מפשע. לביקורת על הפסיקה, שנראתה מופרזת גם ביחס למדיניות הרגילה של שופטי בג"ץ במסמוס הריסת בתי מחבלים, היה שותף גם ראש הממשלה עצמו.

"אבן כבדה נגולה מעל ליבנו כששמענו שהשופט מני מזוז החליט לפרוש מכס המשפט", אומר הרצל חג'אג' בשם פורום ההורים השכולים 'בוחרים בחיים'. "אנחנו שמגיעים לדיונים בבג"ץ על הריסות בתי מחבלים, ושומעים ורואים את מאמציו לבטל את תקנה 119 (התקנה המאפשרת הריסת בתי מחבלים, ח"ר) למרות שהיא חוקית ונתמכת על ידי חוות דעת של מערכת הביטחון כיעילה למניעת פיגועים, היינו מקבלים צביטה בלב. במקום ששופט בית המשפט העליון הישראלי יעשה כל שביכולתו לייצר הרתעה כנגד המחבל הבא ובכך ישמור על חיי אזרחי ישראל, השופט מזוז עשה בדיוק ההפך וניסה בכל כוחו למצוא דרכים לבטל את התקנה ואת הריסת בתי המחבלים. לצערנו, זה האמצעי האחרון שנשאר בכדי להרתיע מחבלים עתידיים. אנו מקווים שהממשלה תדע למנות במקומו שופט שאצלו חיי אדם קודמים לזכויות מחבלים".

בתנועת 'אם תרצו', אשר מלווה את המשפחות השכולות, מזכירים עובדות נוספות לגבי מדיניותו הרדיקלית של מזוז בנושא. לדבריהם, מזוז ישב בעשרה תיקים שעסקו בהריסת בתי מחבלים, ובכל אחד מהם פסק נגד ההריסה. אלון שוורצר, ראש אגף מדיניות בתנועה, אומר: "מורשתו הזכורה ביותר של השופט מזוז היא ההתנגדות העקבית וחסרת הפשרות להריסת בתי מחבלים. מי שחטפו מכה מורלית קשה ביותר מהודעת הפרישה של מזוז הם המחבלים ובני משפחותיהם, שבשבילם מזוז היה אוזן קשבת ויד רחומה. אנו תקווה שהשופט הבא שייכנס במקום מזוז ידאג קודם כול לאזרחי ישראל ולזהות הציונית של המדינה".

מגדלור מוסרי שנתפס בשקר

בפסק המהדהד והמקומם הזה, שהיווה את שירת הברבור לקדנציה של מזוז בעליון, יש מי שמוצאים תסמינים לבעייתיות אחרת בהתנהלותו של מזוז. "חוסר יושר", כך מגדיר עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה את התנהלותו המשפטית של מזוז. אחד הביטויים לכך, לדבריו, היה באותו פסק דין. רוטמן מסביר כי מדיניותו של מזוז נגד הריסת בתי מחבלים ידועה, אולם ברוב המקרים הוא היה בדעת מיעוט ולא פעל בניגוד להלכה הקיימת או הוביל לשנותה. בפסק הדין הזה ביצע מזוז תרגיל משפטי, כך שמחד לא יצא נגד ההלכה הקיימת, אולם מאידך הוביל בפועל למימוש עמדתו העקרונית בנושא. "במקום להגיד על השולחן: אני נגד ההריסה, אני חושב שזו ענישה קולקטיבית, אני רוצה להפוך את ההלכה הקיימת, הוא פשוט אמר: כאן זה מקרה מיוחד ולכן ההלכה לא תופסת לגביו. הוא לא טרח לנמק מדוע זה מקרה מיוחד ומדוע יש להחריגו. באופן הזה, שלמעשה הוא לא משנה את ההלכה, הדבר לא מאפשר לקיים דיון נוסף, כפי שהסבירה הנשיאה חיות. זהו חוסר יושר בפסיקה. אומנם מזוז אינו היחיד שעושה זאת בקרב השופטים", מדגיש רוטמן, "אולם פה הוא שכלל את העניין הזה".

מקרה נוסף שמעיד על "פלירטוט עם אי האמת", כהגדרת רוטמן, אירע גם הוא בשנה האחרונה. מדובר בעימות בינו ובין השר אמיר אוחנה, שרוטמן שימש כעורך דינו. בכנס שנערך באוניברסיטת חיפה אמר מזוז על השר אוחנה, אז שר המשפטים, כי הוא "שר משפטים לעומתי". ההתבטאות הפוליטית הזאת, שאינה לגיטימית מפיו של שופט, לא זכתה לטיפול של נציב התלונות על השופטים, מאחר שמזוז טען להגנתו כי דיבר באופן כללי ולא על אוחנה בפרט. מזוז עצמו דחה את פנייתו של אוחנה לפסול את עצמו מלדון בעניינו בשל אותה התבטאות. תלונה נוספת שהוגשה מאוחר יותר לנציב, מגובה בעדויות מצולמות שהפריכו את טענתו של מזוז כי דבריו לא כוונו כלפי אוחנה, הסתיימה בנזיפה של הנציב למזוז על התבטאות שאינה במקומה.

בתוך אותה שנה זכה מזוז לנזיפה נוספת מנציב התלונות, לאחר שדן בעניין שבתו, אשר עובדת במשרד הרווחה, הייתה קשורה אליו, ונמנע מלפסול עצמו מלדון. על אף טענותיו של מזוז כי מתנהל נגדו מסע ציבורי, קבע הנציב כי על מזוז היה לקיים גילוי נאות. "אין הרבה שופטים שיכולים לזקוף לזכותם שתי ביקורות בשנה מנציב התלונות, שממעט מאוד בביקורת על שופטים", מציין רוטמן.

מזוז היה חבר בהרכבי השופטים המורחבים שנגעו לפסילות חוקים בוטות, דוגמת חוק ההסדרה וחוקי המסתננים. אולם אם שם היה מזוז רק בורג קטן בהרכב גדול, הרי שהמזג השיפוטי שהוביל מזוז ומציב את בית המשפט במרכז בא לידי ביטוי היטב בניסוחיו בפסק הדין בעתירות נגד כשרותו של נתניהו לשמש כראש ממשלה, שנידונו אף הן השנה. אמירותיו "ממשלה בראשות נאשם – כשל מוסרי" ו"יש קושי מוסרי בכך שהרכיב ממשלה" ממחישות את עמדתו של מזוז, שלדידה הצבעתם של מיליוני אזרחים בעד ראש הממשלה המועדף עליהם אינה ראויה להתייחסות, ובית המשפט הוא שיחליט מה מוסרי ומה ראוי גם בהחלטה שהיא לב ליבה של הדמוקרטיה. "אני לא רוצה שבית המשפט ידון בכלל בעניינים כאלו, אבל גם אם כן – זה צריך להיעשות בשיא הזהירות. עוסקים פה בקודש הקודשים של הדמוקרטיה", אומר רוטמן. "עצם המחשבה שאתה תיתן לציבור ציון מה מוסרי ומה לא, זהו הלך רוח המגלם את השחצנות, ההיבריס השיפוטי. מזוז הוא סמן קיצוני של התפיסה הזאת".

המגמה האקטיביסטית, נציין, החלה כבר בשלב הקודם של מזוז בסולם המשפטי. כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה בשנים 2010-2004 התאפיינה בניקוי אורוות של הצמרת הממשלתית. תחת ידו של מזוז, כחלק ממאבקו המוצהר בשחיתות הציבורית, הובלו אל בתי המשפט צחי הנגבי, אברהם הירשזון, אהוד אולמרט, שלמה בניזרי, משה קצב, עמרי שרון ואחרים. רק איש ציבור אחד זכה ליחס מיוחד ממזוז, יחס שזכה להגדרה המפוקפקת "איתרוג": פרשת האי היווני שבה הואשם אריאל שרון נסגרה דווקא על ידי היועץ הלוחם בשחיתות. ההחלטה, שעוררה בעקבותיה גלי ביקורת, הולידה גם את הביטוי "כעומק החקירה – עומק העקירה".

כיועץ משפטי לממשלה הוביל מזוז גם מהלכים דרקוניים נגד מחנה הימין. המדיניות נגד המפגינים הכתומים הייתה תחת אחריותו ובהסכמתו של מזוז, שהעניק גיבוי להחלטותיו של פרקליט המדינה שי ניצן. מדובר היה בנהלים מיוחדים שכללו מעצרי מנע, אלימות, מעצרי קטינות, חסימות אוטובוסים, בתי משפט בתוך בתי הכלא, דיוני הארכות מעצר סיטוניים ועוד. מזוז גם היה מי שקידם צעדים דרקוניים נגד המאחזים על בסיס דו"ח ששון, הנחיות שבגינן סובלים עד היום תושבי ההתיישבות הצעירה ממחסור בתשתיות, בשירותי ממשלה ואפילו במרכיבי ביטחון.

בינתיים לא ידוע לאן מועדות פניו של מזוז לאחר הפרישה הצפויה באביב הקרוב. אפשר רק לקוות שאת האקטיביסטיות המאפיינת את עשייתו יתעל מזוז למקומות מועילים יותר לחברה הישראלית.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com