הרבנות הראשית סירבה לסמוך על היתר מפוקפק בגידול ירקות של הרב הבלגי.קטיף עלי כרוב
הרבנות הראשית סירבה לסמוך על היתר מפוקפק בגידול ירקות של הרב הבלגי.קטיף עלי כרוב צילום: גילי יערי, פלאש 90

בימים כתיקונם הרי הארדנים בדרום-מזרח בלגיה הם אזור נדיר בשלוותו. מאז ששככה מלחמת העולם השנייה עוסקים תושבי החבל בתיירות ובחקלאות, כשהם טובלים בירק היערות ומימי הנהרות הזכים שזורמים בו לרוב. אבל כמה חבילות ברוקולי וכרוב ניצנים שעשו את דרכן מהאזור הפסטורלי אל מקררי הענק של רשתות המזון בישראל הצליחו להוליד מתוך השלווה האירופאית קטטה ים-תיכונית תוססת.

כיתוב מטעה ב'אושר עד'

כבר שנים ארוכות שמותג המזון הקפוא טלפרוסט מייבא ברוקולי וכרובית מהגידולים ההרריים בבלגיה. האחים חמוי, חברת ייבוא המזון שהמותג טלפרוסט בבעלותה, יצרה קשר עם הרב מנחם חדאד, רב העיר בריסל, והוא העניק לה את הכשרות על הירקות. כידוע, גם ברוקולי ובעיקר כרובית הם ירקות שנחשבים לבעלי נגיעות גבוהה של חרקים ויש קושי רב לנקות אותם מהם. אך לרב חדאד יש שיטה ייחודית, לפיה הגידול באקלים המיוחד של ההרים מונע נגיעות של חרקים, ולכן הוא הכשיר את הירקות גם בלי שגדלו בטכניקות הידועות של גידול ללא חרקים.

הדבר הגיע לידיעת מחלקת היבוא של הרבנות הראשית, והיא מיהרה ליידע את האחים חמוי כי היא אינה מאשרת את כשרותו של הרב חדאד ולכן על פי החוק אסור לשווק את המוצרים שבהשגחתו תחת ההגדרה "כשר". לא הועילו התראות, בקשות ומחאות – האחים חמוי בשלהם. הברוקולי והכרובית של המותג טלפרוסט שווקו בכל חנויות המזון בישראל עם הכיתוב "כשר בהשגחת הרב מנחם חדאד", יחד עם החותמת שלו. הסחורה הגיעה אפילו לרשת 'אושר עד' שמקפידה לשווק רק מזון בכשרות מהדרין לציבור החרדי והדתי, ובאופן אבסורדי הציבה הרשת שלט המזהיר את הציבור כי לא מדובר במוצרי מהדרין אלא רק בכשרות רבנות, כיתוב מטעה לחלוטין.

בשנת 2017 פרשת הזיוף התפוצצה. כמה מהצרכנים הדתיים שהמוצר העלה בהם חשד, פנו לארגון כושרות כדי שיברר את העניין. כושרות נדברו עם הרבנות הראשית, ונדהמו לגלות כי כבר בשנת 2012 פרסמה הרבנות אזהרות נגד המוצר, וכן המשיכה להתרות באחים חמוי ובציבור עד לאותה שנה. בעקבות פניות של כמה לקוחות לרשתות המזון הורד המוצר מהמדפים והזיוף הופסק. אך כמה צרכנים שנפגעו קשות מהתרמית, החליטו לעשות מעשה ולהגיש תובענה ייצוגית נגד האחים חמוי ו'אושר עד'.

התביעה, שהוגשה על ידי עורכי הדין שלומי ברכה, חגי פרידלר ואיתמר מירון, פרשה ביריעה רחבה את ההתנהלות של חמוי ורשתות השיווק, ואת הנזק שנגרם לתובעים ולציבור צרכני הכשרות בכלל. הנתבעים הבינו שאין להם סיכוי לזכות, גם בשל תביעות דומות בעבר שבהן ניצחו התובעים, ואחרי כמה דיונים בבית המשפט המחוזי בלוד שלח השופט את הצדדים להליך גישור. הפשרה לא איחרה לבוא, ועל פי מתווה פיצוי שנקבע בתיק אחר של זיוף כשרות דומה, הסכימו הצדדים על פיצוי כולל של 1.8 מיליון שקלים לצרכנים של אושר עד וטלפרוסט.

כמקובל על פי דין בפשרות שנעשות בתיקים של תובענה ייצוגית, מחויבים הצדדים לפרסם מודעה בעיתונים היומיים הגדולים כדי לאפשר לציבור, שהוא למעשה צד בדיון, להביע הסתייגויות מהפשרה. בדרך כלל מדובר בעניין פרוצדורלי לחלוטין והתנגדויות כלל לא מוגשות, אבל במקרה הזה הגיעה לבית המשפט לפני שבועיים התנגדות לא צפויה, שהפכה את התיק מעוד תובענה אפרורית לשיא חדש במלחמת הכשרות שניטשת בשנים האחרונות.

"הקנס לא משרת את הצרכנים"

את ההתנגדות הגישה תנועת נאמני תורה ועבודה, שהסבירה את שייכותה לדיון בכך שהיא גוף ציבורי שעוסק בנושא הכשרות ומנסה לקדם אותו לטובת האינטרס הציבורי. את ההתנגדות הגישה מטעמו עו"ד בתיה כהנא-דרור, שמוכרת מפעילותה בארגון ‘מבוי סתום’ נגד בתי הדין הרבניים. אל ההתנגדות צורפה חוות דעת הלכתית, שזהות הכותב שלה מעניינת אפילו יותר – הרב אורן דובדבני, ראש מערך הכשרות של ארגון צהר, שעורר סערה גדולה בהקמתו.

במסמך שהגישו לבית המשפט מבקשים המתנגדים להפחית דרמטית את סכום הפיצוי שנקבע בפשרה, מפני שלטעמם הוא לא משרת את האינטרס של ציבור שומרי הכשרות. נאמני תורה ועבודה טוענים כי השתת פיצויים גבוהים כאלה על זייפני כשרות תגרום להם להעלות את המחירים בעתיד, כך שלמעשה התביעה הייצוגית אינה פועלת לטובת ציבור צרכני הכשרות אלא פוגעת בו ומעלה בעבורו את יוקר המחיה. את חוות הדעת ההלכתית של הרב דובדבני הביאו נאמני תורה ועבודה כדי להוכיח שלא נגרמה באמת עוגמת נפש לצרכנים בכך שאכלו אוכל שאינו כשר, מפני שכרובית וברוקולי כשרים לאכילה כמות שהם גם בלי שגדלו בתנאים המיוחדים של גידול ללא חרקים. לדברי הרב דובדבני, אחרי התהליכים שעוברים הירקות במפעל האריזה קיים רק מיעוט שאינו מצוי של חרקים בירקות, כך שמבחינה הלכתית אין לחשוש לקיומם אם לא הוכחה ספציפית נגיעות בסחורה מסוימת. זאת בניגוד לעמדת הרבנות הראשית שקובעת את הסטנדרטים לכשרויות השונות מחו"ל, ושללה את הכשרות של הרב חדאד.

פנינו לרב אורן דובדבני ושאלנו אותו מדוע ראה לנכון להתערב לטובת יבואן ענק שנתפס כשהוא עובר על חוק איסור הונאה בכשרות והודה בכך. הרב דובדבני התעקש כי אינו קשור לעניין האחים חמוי, והוא רק הביע את דעתו ההלכתית על פי בקשה. “יש פה בעצם שני נושאים נפרדים”, הוא מסביר, "יש את הנושא ההלכתי הטהור, האם מוצר כזה יכול להיקרא מוצר כשר, ועל זה נכתבה חוות הדעת שלי. יש את השאלה האם חמוי נהגו לפי הוראות החוק, וזה ויכוח משפטי שבית המשפט צריך להכריע בו. בחוות הדעת כתוב בהתחלה ובסוף למה היא מתייחסת, לא צריך לגמור אוניברסיטה כדי להבין את זה. אני הבעתי פה חוות דעת מקצועית, כמו כל שמאי או איש מקצוע אחר שמוזמן לתת חוות דעת בבית משפט, וזה לא אומר שהוא תופס צד".

כדי לברר אם אכן ראש מערך הכשרות של צהר ניפק את חוות הדעת כאיש מקצוע שאינו קשור לעצם העניין, שאלנו את תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בנאמני תורה ועבודה, מה היה טיב ההתקשרות שלו עם דובדבני. תשובתו: “האמן לי שאין לי כסף לשלם על חוות דעת כזאת. אנחנו עושים הכול פרו בונו. גם הרב דובדבני בחוות הדעת וגם בתיה כהנא-דרור בהליך כולו עשו לנו את זה פרו בונו”.

לכאורה הרבנות עשתה במקרה הזה בדיוק את התפקיד שאתם תמיד דורשים ממנה למלא, למה בחרתם לצאת להגנת יבואן שמרמה?

"מה שקורה בתובענה הייצוגית הזאת זה שניים-שלושה צרכנים ועוד כמה עורכי דין שמייצרים פיצוי ענק כביכול בשביל הציבור”, מסביר פרנק. "זה לא שהרבנות נתנה קנס, היא רק הזהירה ונעלמה. בסופו של דבר זה לא משרת את הצרכנים כי התובעים מקבלים כמה שקלים, עורכי הדין כמה מאות אלפי שקלים, אבל שאר הציבור סופג בסוף את עליית המחירים של היבואנים, שמשקללים את התביעות האלה בתמחור של מוצרים כשרים. הנקודה העקרונית מבחינתנו, שבגללה גם הגשנו את ההתנגדות, היא שאם לא הייתה את הרגולציה הזאת של הרבנות, לא היה צריך את התובענה. פשוט כל צרכן היה רואה מה היא הכשרות מחו"ל ומחליט אם מתאים לו לצרוך אותה או לא. המצב כיום שבו הרבנות מחליטה באופן שרירותי ולא שקוף איזו כשרות כן ואיזו כשרות לא הוא לא תקין, והוא שיצר את כל העניין הזה".

למרות שהטענה לגבי העלאת המחירים נשמעת מעט מופרכת, שכן חזקה על גופים מסחריים שיגבו בכל מקרה את המחיר הגבוה ביותר שהם יכולים במסגרת התחרותית, לא סמכנו על ידיעותינו הדלות בכלכלה ופנינו לד"ר אמציה סמקאי, כלכלן מנוסה ובעלים של חברת אסטרטגיה וייעוץ כלכלי. סמקאי שלל אפשרות כזאת נחרצות. “אין לאף יבואן מונופול", הסביר, “יש שוק חופשי ואף חברה לא תוכל להעלות מחירים כדי לכסות הוצאות על פיצויים ועדיין להמשיך להיות תחרותית".

"טענת היוקר – דמגוגיה זולה"

עורך הדין חגי פרידלר שייצג את התובעים, בעצמו אינו חרד"לי מובהק. בעברו השתייך לארגון צהר, ובימים כתיקונם הוא קרוב יותר לנאמני תורה ועבודה מאשר לכושרות. אבל כאשר נחשף לכתב ההתנגדות של נאמני תורה ועבודה, לא יכול היה שלא להתקומם. “אתה יכול להתווכח על כל מיני קביעות של הרבנות, כמו חלב נוכרי, אבל פה זה נגיעות גמורה, שרצים וחרקים שהם איסורי לאו. הרבנות פה צודקת במאה אחוז”, הוא אומר.

"העבודה הרשלנית שהם עשו פשוט מקוממת”, הוא ממשיך, ומסביר מה לדעתו עומד באמת מאחורי ההתנגדות. "זה פשוט ניסיון נוסף לעקוף את הרבנות. אחרי שהשופטים זרקו אותם מבג"ץ וקבעו שהרבנות היא היחידה שמוסמכת להגדיר מוצרים ככשרים, הם באים בציר עוקף - בואו נגיד שמי שזייף כשרות לא חייב לפצות כי באמת זה כן כשר. הם מנסים לצייר מציאות שקרית לפיה הציבור המסורתי נוהה אחריהם וסומך על מה שהם מגדירים ככשר, והרבנות היא סתם חומרות של חרדים. בתור חבר לשעבר בצהר, אני רואה את זה ומרגיש פשוט בושה וכלימה".

גם בארגון כושרות רואים במהלך של נאמני תורה ועבודה ניסיון ניגוח נוסף במערך הכשרות של הרבנות. “טענת יוקר המחיה העולה מדברי המתנגדים לפיצוי צרכני הכשרות איננה יותר מדמגוגיה זולה ושקופה לכל בר דעת”, אומרים בארגון. "מאותה הסיבה אפשר לבקש לבטל את הקנסות לנוסעים במהירות מופרזת, למפרי הגבלות הקורונה או לכל מפר חוק אחר. באופן מפתיע נאמני תורה ועבודה לא מצאו לנכון להתערב בעשרות ומאות תביעות ייצוגיות אחרות המפצות את צרכני המזון מחמת כשלים שונים. זיופי כשרות הם האיום הגדול ביותר על צרכני הכשרות. מצער לגלות שגופים כמו צהר ונאמני תורה ועבודה, הדוגלים בניקיון כפיים, מאז החלו להיות מעורבים בעצמם בעסקי הכשרות, מנסים למנוע מהצרכנים את הזכות לקבלת פיצוי והרתעת זייפנים מכאן ולהבא".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו