רא"ל במיל' גדי איזנקוט
רא"ל במיל' גדי איזנקוטצילום: הדס פרוש, פלאש 90

הבחירות לכנסת ה־24, על פי כל הסימנים, נמצאות בפתח. המערכת הפוליטית כבר מתחילה להתארגן מחדש, ושוב, כמו בשידור חוזר, השם החם הוא גנרל נוסף, הפעם בדמותו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. בורסת המפלגות שאליהן שויך בשבועיים האחרונים שברה כל שיא אפשרי: בתחילה נפוצו השמועות על שריונו כמספר 2 החדש של בני גנץ בכחול־לבן. לאחר מכן הפציעה הידיעה שפניו מיועדות דווקא ליש עתיד, ידיעה שנדחתה במהירות. בשלב הבא הוצגו סקרים שבהם הוא מופיע כראש רשימה חדשה לצד ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. בליל השבת האחרונה, במהלך ריאיון בחדשות 12, אמר שר הביטחון לשעבר ח"כ משה (בוגי) יעלון כי הוא פורש מיש עתיד וירוץ עצמאית, כאשר הרמטכ"ל ה־21 ישמש כמספר שתיים במפלגה. מקורבי איזנקוט דחו אפשרות זאת נחרצות. המפלגה התורנית שאליה משבצות הספקולציות את איזנקוט היא מפלגתו החדשה של השר לשעבר ח"כ גדעון סער, שהכריז ביום שלישי בערב על פרישתו מהליכוד והקמת מפלגה חדשה שתתמודד נגד נתניהו.

לא לחינם הפך גדי איזנקוט לשם מבוקש כל כך במערכת הפוליטית. מסביבו נבנית כבר שנים ארוכות תדמית שנועדה לפאר אותו ולהפוך אותו לאחד מטובי הרמטכ"לים בתולדות מדינת ישראל, זאת למרות שהמציאות הפוכה לחלוטין. שורה ארוכה של ספינים ומיתוסים נוצרו סביבו, עוד בימים שבהם פיקד על הצבא כולו, אלא שבפועל רובם המוחלט רחוקים כרחוק מזרח ממערב מהמציאות. בפרויקט המיוחד שלפניכם נציג את המיתוסים אל מול המציאות בשטח סביב אחד הרמטכ"לים השנויים ביותר במחלוקת בתולדות המדינה.

מיתוס ראשון: הרמטכ"ל של עיתות השלום

התדמית המרכזית שמדביקים לגדי איזנקוט היא שמדובר ברמטכ"ל של ימי השקט. הרמטכ"ל הראשון שלא היה צריך לנהל מלחמה. בשורה של כלי תקשורת הגדירו אותו כמבוגר האחראי שמנע מלחמה בעזה והצליח לשמור על כל הגזרות הביטחוניות של ישראל על אש נמוכה, וגופי תקשורת רבים בחרו בו כאיש השנה שלהם כמה פעמים לאור זאת. כמעט בכל מאמר שנכתב אודותיו בשבועות האחרונים מוזכר עניין המלחמה. בן כספית הגדיר אותו בשבוע שעבר כמי שהצליח לא לגרור אותנו לאינתיפאדה שלישית, ובכתבה של אור הלר במהדורת השבת בחדשות 13 נאמרו דברים דומים. אלה כמובן רק תזכורות לשורת הכתבות, הראיונות ואף הסרט המיוחד שהופק בדו"צ ושודר בתאגיד כאן, שם כל האמירות הללו נאמרו בעצימות גבוהה הרבה יותר.

במציאות, איזנקוט התמודד עם שתי מערכות התשה מורכבות לא בהצלחה יתרה. הראשונה שבהן הייתה אינתיפאדת הסכינים, או בשם המכובס שניתן לה בצה"ל: אירועי גודל השעה. 44 ישראלים ועוד שלושה תיירים נרצחו במהלכם של 16 חודשים בין ספטמבר 2015 לדצמבר 2016, כשהנרצח הראשון, אלכסנדר לבלוביץ', נהרג מהשלכת אבנים על רכבו בראש השנה.

כחלק מהמיתוס עולה הטענה שהצבא תחת פיקודו של איזנקוט ידע לעצור את אינתיפאדת הסכינים מבלי להזדקק למבצע בסדר גודל של חומת מגן. בפועל אלה לא היו חיילי צה"ל שעשו זאת, אלא דווקא השב"כ שסיכל מאות פיגועים מדי שנה וידע לאתר את המחבלים הפוטנציאליים בזמן.

והיה גם חייל אחד שהוביל לירידה דרמטית בפיגועים באותה תקופה, קוראים לו אלאור אזריה. שיהיה ברור, אין בשורות הבאות הצדקה או תמיכה במעשיו של אזריה, אלא רק הצגת העובדות לאשורן: ב־24 במרץ 2016, פורים תשע"ו, הגיעו שני מחבלים לתל רומיידה בחברון ודקרו חייל מגדוד שמשון. אחד המחבלים חוסל על ידי החייל הפצוע ומפקדו, והשני נורה ונוטרל. 11 דקות מאוחר יותר, אזריה, שהיה בכוח הסיוע שהגיע למקום לאחר הפיגוע, ירה במחבל המנוטרל והרג אותו. זה היה הפיגוע ה־14 באותו חודש. עד לאותו יום, מדי חודש היו מספר דו־ספרתי של פיגועים. מאז זה לא קרה. בחודש שאחר כך היו רק שלושה פיגועים. במשך חודשיים וחצי לאחר אותו אירוע לא נרצח ולו ישראלי אחד בפיגועים. אלה חזרו להתעצם ביום שבו נפתח משפטו של אזריה.

מערכת ההתשה השנייה שמולה התמודד איזנקוט לא בהצלחה יתרה היא טרור העפיפונים, שעבר בשלב מסוים לסבבי רקטות שבהם חמאס מטווח שוב ושוב את ישראל, ומגיע עד לתל אביב.

מסוף שנת 2017 סבלו תושבי עוטף עזה מירי רקטות מאסיבי לכיוונם. האירוע הראשון שזכה להגדרת סבב הגיע בסוף פברואר 2018. אחריו הגיעו עוד שישה סבבי רקטות במהלך כהונתו של איזנקוט, כאשר בכל אחד מהם מספר הרקטות והטווח שאליו הן נורות הולך ומתרחב. השיא הגיע אחרי תקופתו של איזנקוט, כאשר בסבב שהיה בנובמבר 2019 נורו כ־700 רקטות ביום לעבר ישראל. רקטות פגעו בבתים, נחתו בתוך גני ילדים, פוצצו מאגרי דלק וכן הלאה. רק בנס מספר האנשים ששילמו בחייהם בסבבים הללו נותר נמוך יחסית.

תושבי עוטף עזה תיארו את חייהם במהלך התקופה הזאת מעל דפי עיתון זה, בפרויקט מיוחד לפני יום כיפור תש"פ: "אף פעם לא חווינו מצב שמטחים נמשכים שעה שלמה בלי להיפסק. המשמעות היא שאנחנו כלואים במרחבים מוגנים כל הזמן כשיש סבב בלי לצאת החוצה להתאוורר", אמר צור סגל, תושב קיבוץ סעד. "אנחנו לא באמת מצליחים להבדיל בין רעשים במרכז לרעשים בדרום. כל טריקה של דלת נשמעת לנו כמו נפילה. גם דפיקות בדלת מזכירות לנו רקטות ורסיסים. זה לא פשוט", תיארו בני הזוג פנחס, גם הם תושבי סעד.

טרור העפיפונים נמשך עשרה חודשים לקראת סוף כהונת איזנקוט, ונותר יציב לאורך כל הדרך. לא פחות מ־30 אלף דונם עלו בלהבות בעקבותיו. העפיפונים נחתו בסמיכות מטרידה של עשרות מטרים ספורים מבתי הקיבוצים בעוטף עזה. גם טרור העפיפונים ובעיקר סבבי הרקטות נבלמו לא בזכות מהלכים צבאיים של איזנקוט כרמטכ"ל, אלא בעקבות הכספים שמועברים מקטאר לרצועה מדי חודש. בחודשים שבהם הכסף מתעכב - הרקטות חוזרות. איזנקוט אומנם לא ניהל מלחמה כדוגמת צוק איתן, אבל הגדרת תקופתו כשקט ועת שלום אינה מתיישבת עם המציאות. יתרה מזאת, ערב שחרורו הותיר איזנקוט את ישראל על סף מלחמה בארבע חזיתות, כך לפי הערכות גורמי המודיעין באותם ימים.

מיתוס שני: הצליח לעצור את ההתבססות האיראנית בסוריה

ההישג הגדול ביותר שמייחסים לרמטכ"ל ה־21 הוא עצירת ההתפשטות האיראנית בסוריה והרחקתה מהגבול עם ישראל. איזנקוט יצר את תורת המערכה שבין המערכות, שהתזה שהפעילה אותה הייתה לפגוע במאמצים האיראניים להציב מוצב קדמי על גבול ישראל. שיא המערכה, לפי מחזקי המיתוס, היה במבצע בית הקלפים שבו ישראל השמידה עשרות מטרות מרכזיות של איראן בסוריה, כולל חיסולם של כמה בכירים איראנים. שיא נוסף הגיע ממש בסמוך לסיום הכהונה, עם מבצע מגן צפוני שנועד לסכל את מנהרות חיזבאללה שאותרו בישראל.

אין ספק שישראל תקפה רבות בסוריה בתקופתו של איזנקוט, אבל בפועל היא לא הצליחה להרחיק את האיראנים מהגבול, לעצור את פרויקט דיוק הטילים בצורה משמעותית או לנטרל את איום הרקטות על ישראל מכיוון לבנון.

מבצע בית הקלפים התקיים במאי 2018. באוגוסט של אותה שנה נחתם בין איראן לסוריה הסכם שלפיו איראן תחזיק כוח צבאי נרחב על אדמת סוריה. פרשנים איראנים הסבירו שההסכם יציב את חיילי כוח קודס על גבולה של מדינת ישראל.

"איראן השיגה הישג אסטרטגי גדול כלפינו. היא הצליחה לעטוף אותנו בטרור. מצפון על ידי חיזבאללה בלבנון, המיליציות השיעיות ממזרח בסוריה, ומדרום על ידי חמאס. זאת מעטפת שאיראן מנווטת בהצלחה רבה, וכרגע אין מי שיעצור אותם", אמר ח"כ לשעבר איל בן ראובן ל'בשבע' לאחר חתימת ההסכם.

מה שכן הוביל לעצירה של ההתבססות האיראנית בסוריה הוא שני אירועים שהתרחשו הרבה אחרי סיום תפקידו של איזנקוט: הראשון הוא חיסולו של קאסם סולימאני, המוח של תוכנית ההתבססות האיראנית, על ידי ארצות הברית בינואר השנה. השני הוא משבר הקורונה שפגע קשות באיראן, ובמיוחד בצמרת משטר האייתולות.

מיתוס שלישי: איזנקוט שיקם את צה"ל ובנה אותו מחדש

כחלק מהתדמית שנבנית סביבו, מעלים את הטיעון שאיזנקוט שיקם את צה"ל לאחר צוק איתן והכין אותו לזירות המלחמה המודרניות. בצד הנכון עובדתית של הטיעון נמצאים מסמך אסטרטגיית צה"ל שאותו יצר והפיץ לציבור הרחב, וכן התוכנית הרב־שנתית (תר"ש) גדעון. תר"ש גדעון הייתה התוכנית הראשונה מסוגה שנבנתה בעבור צה"ל לאחר שבמשך כל שנות כהונתו של בני גנץ צה"ל התנהל בלי מסמך שכזה, מה שהוביל לפגיעה נרחבת ביכולות הצבא.

מבין כל סעיפי התדמית של איזנקוט זה המקומם ביותר. תר"ש גדעון היא תוכנית כושלת שהובילה לשורה של משברים בכוח אדם בקבע, בפריסת כוחות ובציוד לוחמה ולמוטיבציית חסר בקרב חיילים. את הדברים הללו קבע האלוף בריק בדו"ח נציב קבילות החיילים הידוע שלו. לאחר פרסום הדו"ח החריף, שאומר למעשה שהצבא שאיזנקוט השאיר ליורשו כוכבי אינו מסוגל לצאת למלחמה, יצאו בצמרת צה"ל בקמפיין אגרסיבי נגד בריק. תדרוכים, הדלפות ואמירות פומביות שנועדו כולן לערער את מסקנות הדו"ח בפרט ואת מהימנותו של בריק בכלל.

אלא שלבריק הצטרפו עוד שני קצינים בכירים. הראשון היה אל"מ אלון מדנס, באותם ימים קצין אגף המבצעים של פיקוד מרכז, שתיאר במכתב מפורט שנשלח למטכ"ל את הבעיות בצה"ל. בראש הבעיות של צה"ל הציב מדנס שני חלקים: תר"ש גדעון ותפיסת הלחימה של צה"ל. שניהם, כתב מדנס, הובילו לכך שפיקוד מרכז נכשל בתפקידו להגן על מדינת ישראל.

השני היה תא"ל רומן גופמן, אז עדיין בדרגת אל"מ ומפקד חטיבה 7 בחיל השריון. במהלך מסע הפרידה של איזנקוט מצה"ל, ובאחד הטקסים שם, עלה גופמן לנאום מול צמרת צה"ל, קציני השריון הבכירים ועוד. במהלך נאומו מתח גופמן ביקורת קשה על תורת הלחימה של איזנקוט, על תפיסות הלחימה, כשבראשן העדפת חיל האוויר וחיל המודיעין על פני כוחות צבא היבשה. גופמן הזהיר שאם התפיסה לא תשתנה במהירות, החיילים לא יידעו להילחם כאשר יגיע הצורך. הדברים הללו תועדו בסרט הדוקו של דו"צ שעלה בכאן 11.

לפני שלושה שבועות פרסמנו כאן לראשונה כי צמרת צה"ל הנוכחית מודה בכך שתר"ש גדעון גרמה נזק עצום לחוד הלוחם ויצרה מחסור עצום בכוחות לוחמים, ומאשרת את מרבית הטענות בדוח בריק.

מיתוס רביעי: רמטכ"ל שלא זז מסולם הערכים שלו

איזנקוט ידוע היה במהלך כהונתו כמי שלא נתן ללחצים הציבוריים להשפיע על עמדותיו במישור סולם הערכים של צה"ל. כך למשל יצא מהרגע הראשון נגד אלאור אזריה ודרש להעמידו לדין בגין מעשיו. בנוסף לכך, התבטא רבות נגד ירי על משגרי העפיפונים, שכן חלק בלתי מבוטל מהם היו נערים וילדים. כך גם לגבי מחבלים שבאו לבצע פיגועי דקירה. למשל, אמר שלא היה רוצה לראות "חייל שמרוקן מחסנית על נערה בת 13 שרצה עם מספריים, גם אם היא עושה מעשה חמור מאוד".

אין ספק שאיזנקוט אכן לא שינה את סולם ערכיו, אלא שחובה לדבר על ההשלכות של אותם ערכים: פרשת אלאור אזריה, מבלי להצדיק את מעשיו, הובילה ל"אפקט אלאור אזריה", שבעקבותיו חיילים פשוט סירבו להשתמש בנשקם על מנת להגן על עצמם בהיתקלויות עם מחבלים ופורעים. התוצאה הייתה תמונות של חיילים נסים על נפשם מכפרים ביו"ש, תמונות שפורסמו ברחבי העולם. כתוצאה מאפקט זה, דמויות כמו עהאד תמימי הפכו לסמלי המאבק נגד ישראל וזכו לראיונות מחבקים בתקשורת העולמית. אבל החלק החמור יותר הוא שחיילים נותרו בלי יכולת לסכל אירועי טרור.

בעדויות שנמסרו ל'בשבע' באוקטובר 2018 תיארו חיילים בעוטף עזה כיצד הם נדרשים לתפעל אירועים שונים, כגון השלכת מטענים ורימונים וירי מנשק קל. בין השאר תיארו החיילים שימוש נרחב של חמאס בילדים מבלי שהם יכולים להגיב בלא אישור המח"ט, וכן ירי לעבר הקרסול של מחבלים חמושים בקלצ'ניקובים.

סוגיית השימוש בילדים היא אחת המרכזיות בהחמרת פקודות הפתיחה באש. כפי שהוזכר, איזנקוט הורה שלא להפציץ משגרי עפיפונים בגלל סיבה זו. חשוב לציין שהשימוש בילדים לצורכי מלחמה מהווה פשעי מלחמה מצד חמאס, והפרה בוטה של החלטות מועצת הביטחון של האו"ם. אכן, במקרים שבהם ילדים נפגעו או נהרגו במהלך סבבים הדבר שירת את חמאס לצורכי תעמולה, אלא שבמקביל השימוש בהם התרחב מאוד בשלל אופנים. הרמטכ"ל כוכבי הבין את הבעייתיות שבהוראותיו של איזנקוט, והורה ביולי 2019 לירות על משגרי עפיפונים כדי לעצור את הירי לעבר יישובי הדרום.

הוראות הפתיחה באש של איזנקוט האיצו את הירידה המשמעותית במוטיבציה להתגייס לשירות קרבי. כאשר מתגייסים חדשים מספרים בשלל ראיונות באמצעי התקשורת כי אין להם כוונה להתגייס לשירות קרבי כי הם יודעים שלא יוכלו להגן על עצמם בשעת הצורך.

מיתוס חמישי: איזנקוט לא פעל נגד דתיים

כהונתו של איזנקוט לוותה במאבק ארוך ומתמשך בחיילים הדתיים. כדי להתמודד עם הטיעונים כנגדו בנושא זה הביאו מקורביו את העובדה כי משפחתו חרדית, הוא עצמו מסורתי ומזרחי וכן הלאה. בפועל לא צריך להרחיב יתר על המידה כדי להראות עד כמה איזנקוט היה רמטכ"ל שנאבק בדתיים בלי סוף לאורך כל כהונתו. פקודת השירות המשותף, הוצאת אגף תודעה יהודית מהרבנות הצבאית (צעד שאם לומר בכנות לא היה בהכרח מהלך רע), חיוב קצינים לשרת ביחידות מעורבות ופקודת הזקנים הם רק חלק קטן מאוד משלל השערוריות ומלחמות הדת שניהל איזנקוט נגד הדתיים במהלך כהונתו, כשהוא מגובה לרוב בארגונים חוץ־צבאיים כדוגמת עמותת חיל החינוך.

במסגרת המאבקים הללו נעצר קידומם של שורה ארוכה של קצינים דתיים לתפקידי קצונה בכירים, כשהבולט שבהם הוא עופר וינטר. בימים האחרונים, כחלק מהניסיון לשכתב את ההיסטוריה, נטען שאיזנקוט דווקא קידם את וינטר וקידומו לתפקידים בכירים יותר נעצר דווקא על ידי נתניהו, בגלל שוינטר נתפס כמקורב לבנט. בפועל אין קשר בין טיעון זה ובין המציאות. מינויו של וינטר עוכב בגלל פקודת הלחימה שלו בצוק איתן שהובילה לכעס באגפים החילוניים הרדיקליים. עמותת חיל החינוך הפעילה לחצים רבים כדי למנוע את קידומו ואף קיימה ישיבות עם צמרת אכ"א לשם כך. נתניהו, וכך גם בנט וליברמן, דווקא רצו מאוד לראות את וינטר מתקדם, שכן הם ראו בו קצין מוערך והתקפי. ההתנגדות של איזנקוט מנעה מוינטר לקבל תפקיד מפקד אוגדה, והוא הועבר לתפקידי הרוחב שמהם לרוב קשה להתקדם הלאה. בסוף, הוביל ליברמן מהלך נגד איזנקוט ולקח את וינטר לשמש כמזכירו הצבאי.