האלטרנטיבה מתפצלת

הבחירה של גדעון סער לפצל את הכוח הימני שמחוץ לליכוד במקום להצטרף לבנט מלמדת על סדר העדיפויות שלו.

עמנואל שילה , כ"ד בכסלו תשפ"א

האלטרנטיבה מתפצלת-ערוץ 7
נתניהו, סער ובנט בימים של שיתוף פעולה
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1

הודעתו של גדעון סער על פרישה מהליכוד וריצה בבחירות הבאות בראשות מפלגה משלו טורפת את הקלפים ועשויה לשנות את יחסי הכוחות במערכת הפוליטית.

אבל ביחס לשאלה העיקרית שעומדת במרכז ההתרחשות הפוליטית בישראל בשנתיים האחרונות, האם נתניהו יצליח להחזיק מעמד או שיקיץ הקץ על שלטונו הממושך - מוקדם עדיין לדעת מה יהיו השלכותיה של ההתפתחות האחרונה. בשלב זה מתחזקים הספיקות גם לגבי מועד הבחירות.

אם נתניהו יחשוב שהצעד של סער פוגע משמעותית בסיכוייו להמשיך להיאחז בשלטון לאחר הבחירות, הוא עשוי להגמיש את עמדתו מול כחול לבן, לרצות את שותפו-יריבו בני גנץ וביחד איתו להעביר את התקציב ולעצור את תהליך פיזור הכנסת. מהלך כזה יפגע במומנטום של סער שיישאר מחוץ לכנסת, ויאפשר לנתניהו להיאחז בשלטון שנה נוספת.

אלא שבסופה של אותה שנה, בנובמבר הבא, הוא ייאלץ לפנות את מקומו לגנץ. סער אולי לא יתאבל על החלפת נתניהו בגנץ, אבל ספק אם זה מה שהוא קיווה להשיג באמצעות הפרישה שלו.

במידה ונתניהו יחליט בכל זאת ללכת לבחירות, התמודדות עצמאית של סער צפויה להקטין את הליכוד, אבל לא בהכרח להביא לנפילת נתניהו. אולי אף להיפך, היא עשויה לסייע לנתניהו. כי סער צפוי לשאוב אליו חלק ממאוכזבי נתניהו שהיום מזדהים כתומכי בנט. התוצאה עלולה להיות כרסום בכוחו של בנט ומפלגתו ימינה, שיפגע ביכולתו להוות אלטרנטיבה לנתניהו.

במקום שתומכי ימין-מרכז המבקשים אלטרנטיבה לנתניהו יתרכזו במפלגה חזקה אחת, הכוח האלקטוראלי שלהם יתחלק בין שתי מפלגות בינוניות שראשיהן לא יוכלו לאיים על נתניהו. סער יכרסם ביכולתו של בנט להציב אלטרנטיבה לנתניהו, אבל גם הוא עצמו לא יהיה מספיק חזק כדי להוות אלטרנטיבה כזאת. המרוויח הגדול, למרות היחלשות מפלגתו, יהיה נתניהו.

2

מה מנסה סער להשיג? אם מטרתו העיקרית היתה הפלת נתניהו, היה עליו לחבור אל בנט כמספר 2 שלו, וביחד עם הנדל והאוזר וגורמים נוספים לחזק את ימינה ולהפוך אותה למתחרה שוות-כוח לליכוד. הצטרפות של סער ושותפיו לבנט היתה עשויה להיות מהלך מנצח. אבל לא רק שסער לא חבר לבנט, הוא גם לקח ממנו את הנדל והאוזר שהיו במגעים לקראת הצטרפות לימינה וחיזוק מגמת הפנייה של בנט אל מצביעי המרכז.

מסתבר שסער מעוניין בעיקר להבטיח את עתידו הפוליטי ולחזק את מעמדו. לאחר שנתניהו הותיר אותו מחוץ לממשלה וחבריו בליכוד עברו על כך לסדר היום, סער החליט לייצר לעצמו עמדת כוח בדמות מפלגה עצמאית. אם הוא יפתיע ויצליח לצבור כוח פוליטי עד כדי איום על ראשות הממשלה, זה יהיה מצוין מבחינתו. אבל גם אם יהיו לו רק עשרה מנדטים ואפילו פחות, די יהיה בכך כדי לעשותו לשותף הכרחי שיזכה בתפקיד בכיר בכל קואליציה עתידית. כדי שסער יסכים לחבור לקואליציה בראשות הליכוד, נתניהו יצטרך לפצות אותו בתיק כבד. זה יהיה שחזור של המסלול הפוליטי שעשו אביגדור ליברמן, משה כחלון ונפתלי בנט – כולם מאוכזבי נתניהו שבנו לעצמם כוח פוליטי מחוץ לליכוד ואילצו אותו להקצות להם תיקים בכירים.

הפרדוקס הוא שנתניהו יכול להיות מרוצה מכך שבמקום מפלגה ימנית חזקה אחת מחוץ לליכוד יהיו כעת שתי מפלגות, זו של בנט וזו של סער. הכוח הפוליטי של מתנגדי נתניהו בימין-מרכז יתחלק בין שתי מפלגות, וכך יישאר הליכוד המפלגה היחידה עם למעלה מ-20 מנדטים בימין-מרכז ואולי אף במערכת הפוליטית כולה.

האם סער יצטער אם פרישתו תגרום לכך? לא בטוח. יכול להיות שהוא מעדיף להכשיל את הניסיון של בנט לעקוף אותו בתור בקרב על ירושת נתניהו. ייתכן שעבור סער החלשת בנט היא יעד ראוי בפני עצמו, לצד הרצון לחזק את עצמו ולהחליש את נתניהו. אם הדרך להפיל את נתניהו היא להמליך במקומו את בנט, סער בהחלטותיו מוכיח שהוא כנראה לא ממש מתלהב מהרעיון.

3

אבל למרות החלשתו הצפויה של בנט בגלל התחרות מול סער, לנתניהו עדיין יש סיבה טובה לדאגה. כי סער צפוי לשאוב מנדטים לא רק מבנט אלא גם מהליכוד, והתוצאה תהיה החלשת גוש המפלגות הנאמנות לנתניהו וחיזוק גוש המפלגות המעוניינות בהחלפתו. אם הליכוד והחרדים ביחד יגיעו ללא יותר מ-50 מנדטים, ורבים הסיכויים שכך שיקרה, תיווצר אפשרות להרכיב קואליציה משותפת של בנט, סער, לפיד, ליברמן וכחול-לבן.

במקרה הטוב מבחינתם יהיו להם מספיק מנדטים כדי להקים ממשלה יציבה. במקרה הפחות טוב הם יצטרכו לשתף גם את מרצ בקואליציה או להישען על הימנעותה כדי להרכיב ממשלת מיעוט, להוציא את נתניהו מבלפור ומאוחר יותר לנסות לייצב את הקואליציה שלהם עם צירופן של מפלגות נוספות.

המהלך הזה אפשרי תיאורטית, אבל יהיה קשה להוציא אותו אל הפועל משתי סיבות. ראשית, אם לא תהיה אף מפלגה מחוץ לליכוד שתהיה חזקה משמעותית ממתחרותיה, ייפתח מאבק בין השותפים הפוטנציאליים בשאלה מי מהם ימונה לראש הממשלה. האם בנט יוותר ללפיד? האם אחד משניהם יוותר לסער? קשה להאמין. המכשול השני הוא הקושי האידיאולוגי של בנט וסער לוותר על הצטרפות לקואליציית ימין בראשות נתניהו, ותחת זאת ללכת לקואליציה עם המרכז-שמאל.

מהלך כזה יזכה אולי לתשואות תקשורתיות, אבל יקומם עליהם חלק ממצביעיהם. הדברים אמורים במיוחד בבנט, שבמצב כזה ייקלע לדילמה בין שתי אפשרויות לא מושלמות. או שיהיה ראש ממשלה של קואליציית רק-לא-ביבי שתסנדל אותו בכל מהלך ימני, או שיצטרף לממשלת ימין-חרדים שהוא יהיה בה השותף הבכיר אבל לא יעמוד בראשה.

4

לראש הממשלה נתניהו יש חוזקות רבות שבזכותן הוא מחזיק בהגה השלטון ומוביל את ישראל בהצלחה יחסית כבר למעלה מעשור. למרבה הצער, לצד יתרונותיו הגדולים יש לנתניהו גם כמה חסרונות לא קטנים. אחד מהם הוא חוסר היכולת שלו להסתדר עם אנשים לאורך זמן. יש שורה ארוכה מאוד של שותפים פוליטיים, עוזרים ומקורבים שהיו תומכיו ונאמניו של נתניהו והפכו ליריביו המרים. בנט ושקד, אביגדור ליברמן, בוגי יעלון, יועז הנדל, צביקה האוזר וגדעון סער – כולם היו עוזריו ושותפיו של נתניהו, וכולם היום רוצים בהחלפתו. ביניהם יש מי שהיו מוכנים לתמוך בו לראשות הממשלה גם כשמתנהל נגדו משפט פלילי, אבל מתקשים לשאת את היחס הלא חברי שלו כלפיהם.

סער לא היה פורש מהליכוד אלמלא השאיר אותו נתניהו מחוץ לממשלה, אבל נתניהו בחר לרמוס את מי שהעז לקרוא עליו תגר ולהתמודד מולו בפריימריז. אפשר לטעון שהתנהלותו החשדנית והריכוזית של נתניהו היא חלק מסוד הישרדותו. אבל אין ספק שיש לה גם חלק משמעותי בכך שראש מחנה הימין לא מצליח כבר שנתיים להרכיב ממשלה יציבה, למרות שעמדות הימין הופכות פופולאריות ומשכנעות יותר ויותר.

5

האמת, שווה ללכת לבחירות רק כדי להוציא את ניסנקורן ממשרד המשפטים. ההסכמה של הליכוד למינויו הייתה טעות נוראה. האיש פשוט לא מפסיק לעשות נזקים.

לאחר פרישתו המוקדמת והמבורכת של השופט מני מזוז ונוכח הגעתו הקרובה של חנן מלצר לגיל הפרישה, צפויים להתמנות בשנה הקרובה שני שופטים לבית המשפט העליון. יהיה חבל מאוד אם מי שיוביל את בחירתם כראש הוועדה לבחירת שופטים יהיה שר המשפטים ניסנקורן. שני שופטים עליונים נוספים, ג'ורג' קרא וניל הנדל, יגיעו לגיל הפרישה בשנת 2022.

עם מינוי האדם הנכון לשר המשפטים, אפשר עד אז לשנות את שיטת בחירת השופטים ואת הרכב הגוף שבוחר אותם, ולהוביל לשינוי מיוחל בצביונו האידיאולוגי של המוסד השלטוני הכי חזק כיום במדינת ישראל. החמצת ההזדמנות הזאת תהיה בכייה לדורות.

לתגובות: eshilo777@gmail.com