את אהרון רזאל אין צורך להציג, ובוודאי שגם לא את הפיוט מעוז צור, כך שחיבור של השניים, לחן וביצוע חדשים של רזאל למילים מהפיוט העתיק, היו דבר די מתבקש. הלחן הגיע לרזאל כבר לפני כמה שנים, ועכשיו, סוף סוף, הוא מתפרסם בליווי קליפ מושקע.
"על השאלה "למה יש כל כל הרבה מנגינות למילים " יוונים נקבצו עלי"?" כותב רזאל, "ענה הרב בידרמן שליט"א: כי לכל אחד יש את היון שלו! הבנתי מדבריו שלכל אחד יש את "קליפת יון", את המשהו הזה שמחשיך את עיניו ואת לבו מהאור הפנימי, מהאמונה. בימי חנוכה אנו מביטים בנרות הדולקים ומתמלאים בגעגוע למקדש".
"אבותי הלויים עומדים היו ומשוררים שם. המשנה האחרונה במס' ערובין דנה בשאלה האם מותר לקשור מיתר שנקרע בשבת במקדש.. ואני חושב.. תן לי להיות לוי שנקרע לו מיתר בעת נגינה על הדוכן..! תן לי לנגן בצלצלי שמע, בצלצלי תרועה..מה שיתנו לי!".
"תרבות יון שהיא תרבות המערב..פיתחה מאד את המוסיקה והאמנות אך גם הכניסה רוחות זרות ..אגו..חיצוניות..במות גדולות וזוהר כוכבים. נרות חנוכה מביאים איתם געגועים וכיסופים לשירת הקודש של הלויים. שם הנגן הוא לא כוכב...ולא עושים איתו סלפי..😊 "ושרת את אחיו" ,כתוב. תפקיד הלויים היה לרומם .לחבר את המאזין לנשמה. לחבר אותו פנימה".
"את הניגון הזה חיברתי לפני כמה שנים מביט בנרות חנוכה בסמטא הנחלאותית הקטנה שלנו. אני רוצה לברך את כולנו שנזכה השנה לשבת להביט ולראות את האור הגנוז. את הגעגוע למקדש ואת קרבת ה'.ואם נראה לרגע את הנשמה.. אני מרשה לכם סלפי קטן איתה.. א פרייליך חנוכה!".