כינו אותו "סוחר המוות" למרות שהוא רק רצה לשפר את החיים. אלפרד נובל היה תעשיין שבדי מוכשר שהמציא את חומר הנפץ הראשון: הדינמיט. מטרתו היתה חיובית: לפוצץ סלעים ולפלס דרכים כדי לסלול כבישים לתועלת בני האדם.
אלא שבמהרה הוא מגלה שרתמו את הכוח העוצמתי של הדינמיט כדי לזרוע מוות ולייצר פצצות, טילים ומוקשים. מיליונים נהרגו בעזרת ההמצאה שלו.
נובל נפטר שבור לב תוך שהוא מצווה להקדיש את הונו הרב כדי להקים קרן שתחלק בכל שנה פרסים לאנשים שהמציאו את הדבר החשוב ביותר לטובת האנושות, בתקווה שיהיה בזה תיקון מסוים לנזק שגרמה המצאתו.
מאז חלפו יותר ממאה שנים. במהלך הזמן הזה חולקו 934 פרסים.
על הדרך התברר דבר מדהים שקשה להסבירו באופן רציונאלי:
האומה הסינית הגדולה המונה 1.4 מיליארד איש הנפיקה מתוכה 13 זוכים.
העם ההודי הנכבד הכולל 1.1 מיליארד איש הוציא מתוכו 8.
גם הערבים לא טמנו ידם בצלחת ומ-330 מיליון תושבים שבמדינות ערב יצאו לא פחות מאשר 6 זוכים בפרס.
רק העם היהודי הזעיר המונה 13 מיליון איש, 0.2 אחוז מאוכלוסיית העולם, הוציא 208 זוכים (!), שגרפו כרבע מכלל הפרסים.
איך ניתן להסביר את הפער העצום הזה?
רבים ניסו לתלות זאת במוח היהודי, בהרגלי הלימוד שלו, במאמציו של העם להוכיח את עצמו בין זרים ועוד.
כל זה בהחלט עשוי להיות נכון אך ישנו מרכיב חשוב נוסף עליו הצביע הרב קוק:
"עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל" (אורות ישראל א,ד).
ובעברית פשוטה: אם היית עושה צילום רנטגן לנשמה של עם ישראל מה שהיית רואה בתמונה הוא גרעין טהור של טוב ורצון אדיר להיטיב לעולם.
הביטוי לכך הוא בדחף בלתי פוסק לא להשלים עם העולם כמו שהוא אלא לחתור להפוך אותו למה שהוא ראוי להיות.
היום ה-10 בדצמבר, יום פטירתו של אלפרד נובל, יחולקו הפרסים לשנת 2020 ועוד 5 יהודים יצטרפו הפעם לרשימה המכובדת של הזוכים.
בזמן שבו רבים נוהגים לקטר על הישראלים ולהציג אותם כעם של תחמנים, קומינבטורים, חוצפנים, עוקפי תורים ומזלזלים בכללים - בואו לא נשכח את המספרים המדהימים של פרס הנובל ואת המסקנה הבלתי נמנעת (עם כל הצניעות הנדרשת):
אנחנו לא רק חכמים יותר, אנחנו בעיקר טובים יותר.
שנזכה להמשיך להביא טוב וברכה לעולם.