כשחגית כהן (שם בדוי) התחילה את השירות הלאומי שלה בבית חולים היא הייתה בעננים: חדורה במוטיבציה ובתחושת שליחות, היא הגיעה נחושה להיות שותפה בהצלת חיי אדם.
כבר כשהייתה בכיתה י"א באולפנה היא ייחלה ליום בו היא תסיים את הלימודים, ותעבור מיד להתנדב בשירות הלאומי.
היא לא דמיינה לשנייה אחת שהחלום הוורוד שלה, יהפוך לחלום בלהות: בבית החולים חגית נפלה ברשת של אח בדואי, שהתעלל בה וכמעט הרס את חייה. כמעט, כי שנייה לפניי שזה קרה, נכנסו לתמונה אנשי ארגון להב"ה, והוציאו אותה מהבוץ. בראיון יוצא דופן, היא מספרת על הרגעים הקשים, הבדידות, המחשבות האובדניות, וגם על הלהבה שהאירה בסופו של דבר בקצה המנהרה.
היו שותפים עכשיו בהצלת בנות ישראל
"תמיד רציתי לעשות שירות לאומי משמעותי, היא מספרת."מבחינתי מעבר לתחושת השליחות הגדולה, והרצון לתרום לעם ישראל ולהיות שותפה ממשית בהצלחת חיים, זה גם להחזיר על מה שקיבלתי. אבל היה לי ברור מהתחלה שאת השירות לאומי שלי אעשה בבית חולים. היה לי ברור שההתנדבות שלי בבית חולים לא תתרום רק לחולים והמטופלים, אלא גם לי ברמה האישית. אבל לא האמנתי שזה יגיע לאן שזה הגיע".
זמן קצר בלבד לאחר שהחלה בשירות, הדברים החלו להשתבש. בשלב הזה היא עדיין לא הבינה זאת, אך בדיעבד היא מכה על חטא. "ממש בימים הראשונים כששובצתי במחלקה בבית חולים, כבר התחלתי להכיר את האחים והאחיות במחלקה – ביניהם חסאן. הייתי אז מאוד דוסית, וקיבלתי החלטה שאני מתחברת כמה שאפשר לאחיות, ועם אחים גברים אני שומרת על יחסים עניינים ומקצועיים בלבד. חסאן היה אומר לי כל בוקר 'בוקר טוב'. הייתי עונה לו גם, וממשיכה הלאה".
אבל לאט לאט הגבולות החלו להיטשטש. "האינטנסיביות של העבודה וכמות השעות ביום גרמו לי לאט לאט להיפתח יותר. היו זמנים שהייתי נמצאת במחלקה בסביבות ה-11 שעות ביום, וכשאת נמצאת כזאת כמות של זמן בעבודה, את לאט לאט מדברת יותר עם האנשים שעובדים צמוד אלייך כל היום".
"התחלתי לדבר עם חסאן הרבה מאוד", היא אומרת. "הוא סיפר לי שהוא בדואי, ושבני דודים שלו משרתים ביחידות מובחרות בצבא. הוא ספציפית לא היה בצבא, אבל הוא אמר שהוא מאוד אוהב את המדינה, ומאמין שצריך לתרום ולהתגייס. פשוט התחלתי להתאהב בו. לא יודעת איך, זה פשוט קרה. הוא באמת היה אז אדם מקסים, שתמיד ידע להגיד מילה טובה, להצחיק אותי ולשמח אותי. הרגשתי באמת שעם כזה אדם אני רוצה להתחתן ולהקים בית".
יחד עם ההתאהבות בחסאן, הגיעה גם הירידה הרוחנית. "בהתחלה כשחשבתי שאני מתחילה להתאהב בו הכחשתי בתוכי את הרגשות שלי כלפיו, כי הרי הוא גוי, ואני בחורה דתייה. מה לי ולו? אבל כבר עלו לי כל מיני מחשבות, 'אולי האיסור זה לא על כל גוי, והוא בכלל לא אויב שלנו, הוא בעד המדינה'. וזה גרם לי במשך תקופה לרפיון בשמירת מצוות ויראת שמיים. אבל עדיין הייתי בקונפליקט קשה בתוכי בגלל שחסאן היה לא יהודי"
ומתי הקונפליקט הזה נפתר?
"זה היה שלב שהיינו מדברים כבר המון, גם מחוץ לשעות העבודה, אבל לא היינו 'חברים' או 'זוג' באופן רשמי. ואז באיזו פעם אחת שדיברנו, חסאן אמר, אולי אני אתגייר ונוכל להיות ביחד. הייתי בשוק אבל הייתי מאושרת. לא ידעתי מה להגיד לו באותו רגע, אבל היה לי ברור שאנחנו נהיה ביחד ויהי מה".
"כשהתחלנו אז לצאת באופן רשמי. רמת הדתיות כבר בכלל הייתה ברצפה", היא נאנחת."זה היה תהליך שעברתי עם עצמי בגלל כל המורכבות שהייתה בסיפור הזה".
ההורים והמשפחה יודעים מכל הסיפור בזמן הזה?
"ממש לא. כשהייתי חוזרת הביתה מדי פעם בסופי שבוע לשבתות התנהגתי כרגיל לגמרי, ילדה טובה ירושלים, דוסית לגמרי. אי אפשר היה לחשוד בכלל שמשהו חריג".
עד סוף השירות, חגית כבר עברה להתגורר יחד עם חסאן. אחרי השירות, החלה לעבוד כפקידה בבית החולים. זה היה השלב בו חסאן סיפר לה שהוא גרוש, ויש לו ילדה, אותה הוא הכיר לה. את חגית זה הפתיע, ואפילו קצת הכעיס שלא ידעה על כך עד כה, אך כשהיא הכירה את הבת של חסאן היא נקשרה אליה מיד, והן נעשו חברות טובות.
אחרי חודשיים של מגורים יחד, הם החליטו להתחתן. זה היה השלב בו חגית נכנסה למלחמת עולם עם ההורים שלה, וניתקה איתם קשר. היא הודיעה להם כי היא יוצאת עם בחור לא יהודי במשך תקופה, ושהוא עומד להתגייר לפני החתונה. זה מה שחסאן באמת הבטיח לה. "ההורים שלי לא היו מוכנים לשמוע מזה. אמא שלי אמרה לי "את עוזבת אותו עכשיו, מה, חסר לך יהודים?!".
אך הבטחות לחוד ומעשים לחוד. חסאן לא התגייר, והזוג נישא בבית הדין השרעי בבאר שבע.
היו שותפים עכשיו בהצלת בנות ישראל
בהתחלה, הם חיו כמו זוג מהאגדות, כמו שחיו עד כה. אך תוך זמן קצר, חייה של חגית השתנו לבלי היכר. אחרי כמה חודשים שהיינו נשואים, הוא התחיל לכפות עליי דברים: הוא לא הרשה לי לצאת מהבית בלי אישור שלו. הוא עשה לי פאדיחות בעבודה. הוא הגביל אותי כלכלית.היה צריך לראות כל קבלה מהסופר. הייתה גם אלימות פיזית. היו לו מלא חוקים, ואם הייתי עוברת על החוקים שלו הוא היה מעניש אותי".
אילו עונשים למשל?
"היו לילות שהוא היה משאיר אותי בחוץ, נועל את הדלת, ואני נשארת בחוץ, בקור, כל הלילה. ישנה בחדר מדרגות בישיבה, תוך כדי שאני מחבקת את הברכיים", היא מספרת בדמעות.
אחרי כמה לילות כאלו, נפל לחגית האסימון. "הבנתי שעשיתי את טעות חיי. אני, הנערה הכי חנונית והכי דוסית שאתם יכולים לדמיין, עשיתי את טעות חיי והתחתנתי עם ערבי פסיכופת. התקשיתי לעכל את המחשבה הזו, אבל לא היה לי יותר מדי זמן להתאבל. הבנתי שאני חייבת לפעול".
מה עשית?
התקשרתי לחברה הטובה מהשירות הלאומי, היחידה מהחברות שנשארו לי. סיפרתי לה הכל. היא אמרה לי שזה לא חיים הגיוניים, ושהיא מתקשרת ללהב"ה ושהם בוודאות יעזרו לי. אמרתי לה סבבה, אבל לא האמנתי שיעזרו לי כל כך מהר".
היו שותפים עכשיו בהצלת בנות ישראל
מה בעצם קרה?
"כמה שעות אחרי שהיא פנתה אליהם, יצרה איתי קשר ענת גופשטיין, שהיא האחראית על הטיפול בבנות בארגון. היא הבינה ממני מה קרה, ומיד דאגה לי למונית שתאסוף אותי מהדירה שלי. לקחתי איתי את החפצים החשובים לי, ונסעתי. הגעתי לדירת המסתור של להב"ה, שהייתה פשוט גן עדן עבורי. הכרתי עוד בנות כמוני שהיו עם ערבים, עם סיפורים לא פחות מזעזעים משלי. הבנתי שזו ממש תופעה".
"בדירת המסתור עברתי תהליך רציני של שיקום, בו החזירו לי את האישיות שלי, את העצמאות. חידשתי את הקשר עם המשפחה וההורים שלי, וחזרתי בעצם להיות מי שהייתי קודם לכן. אין לי מילים איך להודות למלאכים והמלאכיות האלו של להב"ה. הם פשוט הצילו לי את החיים".
מה עם חסאן והנישואין שלך?
"חוץ מהטיפול של ענת בלהב"ה גם דאגו לי לעורכת דין מקצועית, רוויה אוחנה, שליוותה אותי לכל אורך הדרך וסייעה לי מול חסאן בהליך גירושין. כל דבר שהייתי צריכה, היא תמיד הייתה זמינה עבורי. זה לא היה קל, אבל בסוף התגרשנו, והיום אני במקום אחר לגמרי. מקום טוב, ברוך השם".
כדי שיוכלו להמשיך להציל עוד ועוד בנות – ארגון להב"ה זקוק לכם. היו שותפים עכשיו
המציגה בסרטון הינה שחקנית. הדברים הנאמרים מפיה תומללו באופן מדויק מעדותה של חגית ומובאים לפניכם כהווייתם. בסרטון מובאים עיקרי הדברים – ובכתב מובאים הדברים באופן מלא.