אם יש משהו אחד שהקורונה לימדה אותי ושהוא נקודה חשובה בגישה שלנו לחנוכה, היא שקל מאוד לחבר בין מגזרים שונים, קל מאוד לגלות את האור ולהשתמש בו כדי להאיר.
לפני כמה שבועות נפגשתי עם מספר אנשים תחת אותה פלטפורמה- הזום, בה התבצע סיור וירטואלי בעקבות גבורה יהודית בגטו וורשה. ביניהם: סטודנט לרפואה, קצין ישראלי בכיר, אשת רב מגרמניה, יזמת ישראלית וחבורת אנשי מילואים מכל הארץ שנפגשים בבוקר שישי לסיור וירטואלי בזום בעקבות גבורה יהודית בגטו וורשה.
על פניו נראה כי אם היינו שואלים כל אדם שפוי לפני כמה חודשים האם זה נשמע חיבור מעניין הוא היה חושב שאנחנו הזויים.
אז נכון, הנסיבות הן מיוחדות ומטרת הפגישה הספציפית הזו היא לא דווקא הסיור אלא פרויקט מיוחד למען חיזוק חבר או ליתר דיוק אח שמתמודד בגבורה עם מחלת הסרטן וככה כל יום שישי נפגשים ומתחזקים יחד, אך עדיין החיבור הזה שלא התקיים לפני ימי הקורונה מלמד אותנו: "כמה קל לחבר! כמה קל להאיר".
דווקא היום, דווקא בשל הריחוק שנכפה עלינו מחד בעקבות האתגר/שיעור המכונה קורונה נתגלו לנו מאידך השנה מקורות חדשים להתחבר.
הקורונה הזו הביאה אל פיתחנו יותר זמן להתחבר למשפחה, יותר זמן להתחבר לבית, יותר זמן להתחבר לעצמנו. מרוץ הקניות, הנסיעות, אפילו העבודה, וכל שאר המסיחים ירדו לנו קצת מסדר היום. מה שאיפשר לנו לדייק מהם הדברים החשובים ביותר בשבילינו.
הרב שלמה קרליבך, הרבי המרקד, נתן פעם רעיון מתוק על חנוכה-
חנוכה, הוא חיבור נהדר בין הידיים הרגליים והעיניים, הרי את הנר צריך להדליק "כל עוד לא כלתה רגל מן השוק" ואת ההדלקה עושים עם היד, ובנרות אסור להשתמש אלא לראות בלבד.
אם לוקחים את האנלוגיה הזו לחיים יש כאן משהו חזק מאוד. החיבור בין התנועה ברחוב, הציבורית, התנועה שכביכול אנחנו לא תמיד יודעים מי נע ובא, מי רואה את האור מבחוץ ומה סיפורו, לבין האור הפרטי שכל אחד יכול להדליק בידיו היא עוצמתית. כי היא אמירה חזקה שחשוב שנחדד לעצמנו פנימה.
כל אחד, כן כל אחד, יכול להדליק במו ידיו אור שישפיע על הרחוב, וחשוב שנסתכל על זה בעיניים, שנביט בעוצמה הזו, שנבין שזה כוח שטמון בנו, אנחנו יכולים להאיר! ובאמצעות האור הפנימי הזה, לחבר אלינו אנשים שממבט שטחי נראים כל כך חיצוניים לנו.
דווקא בשנה מיוחדת זו בה הוכנסנו חזרה הביתה, בה התקרבנו פנימה, אל לנו לשכוח את החיבור החוצה, את הצורך של החברה, של הציבור באור המיוחד של כל אחד מאיתנו, כל אחד ואחת בשליחות שלה, כל אחד ואחת באור המיוחד שבו. בזמנים כאלו, האורות נעשים גדולים ומשמעותיים הרבה יותר.
חנוכה, זו הזדמנות נהדרת להביט בכוח ובזכות שיש לנו להאיר, לחבר, להתחבר ולדייק את האור בכל העוצמה, למעננו, למען עמנו ואף מעבר לכך בעולם כולו. זו לא רק זכות, זו בעיקר החובה שלנו והשליחות.
טוביה ברוקנר הוא חבר הנהלת זהות, מנהל מרכז 'בשבילנו' לשעבר