א.
סיבוב הפרסה של הממשלה לגבי פתיחת הקניונים, שהחל בדרישה של משרד הבריאות לסגור אותם למראה התורים הצפופים, והסתיים בהכתרת הפיילוט בהצלחה – מלמד את מה שכבר ידענו.
מי שיש לו כח – נפתח. את הנימוקים מסדרים לפי מה שנח. ומי בכלל לא עלה על הפרק בכל הדיונים האחרונים? בתי הכנסת.
אלה שהפיילוט שלהם בחגים הצליח מעל המשוער, בשיטת הקפסולות המחולקות, עשרים לכל קפסולה, ועטית המסכות. בתי הכנסת השקיעו כסף ומאמץ כדי לבנות את הקפסולות הללו, שכרגע עומדות בשממונם.
לא זו בלבד – בשבועות האחרונים, הריכוזים החרדיים עברו לירוק בוהק וקבוע. אשריהם. הכל רואים יודעים ושומעים כי בתי הכנסת שבו שם לפעול כמעט כרגיל. בלי קפסולות. הפיילוט שהחרדים הכריזו עליו עצמאית – הצליח אף הוא.
ב.
אילו בתי כנסת נשארו סגורים? אילו אנשים מבוגרים נאלצו להתפלל בקור ברוח ובגשם תחת גג ובלי קירות? מי יצטרכו להמשיך ולהתפלל בגינה תוך מכת יתושים עוקצים? כל מי שאינם חרדים. לחרדים גם לא יתנו קנסות. זה כבר בנוהל.
כן, לא שכחנו שמותר להכניס עשרה מתפללים לבית-כנסת גם אם יש מקום ל-400... מה שהופך את הרשות לפתוח לבלתי ישימה, בוודאי לא לרוב המכריע של המתפללים. אין כמעט בית-כנסת שבו רק עשרה מתפללים. אחרי שנכניס עשרה – מי יישאר בחוץ? לכן בפועל הם נשארים סגורים.
כיון שניתנה רשות לסוגר לסגור שוב אינו מבחין. אבל אולמות תיאטרון ייפתחו, בלחץ האומנים, ובהובלת שר חובש כיפה שהכריז כבר כי הם יוכיחו בעתיד שהם הבטוחים ביותר. נאחל להם הצלחה רבה.
אבל בתי הכנסת כבר הוכיחו. למה לא לפתוח לפחות כמו בימים נוראים? כפי שהדברים נראים כעת אין בממשלה ובכנסת מי שזועק את זעקת המתפללים, בוודאי לא מי שלוחץ לפתיחה.
על משקל השיר הידוע, המתפללים שואלים – מי מושיע? מי פודה?