באמצע הסוגיות ההלכתיות של חנוכה המופיעות במסכת שבת, מביאה הגמרא דרשה על פסוק מתוך פרשת השבוע שלנו. על פניו יש לנו כאן קשר מאוד מרתק בין פרשת השבוע וישב לבין חג החנוכה, אבל מצד שני יש לשאול מדוע דרשה זו נמצאת בתוך הסוגיות העוסקות בחנוכה?
ואומרת הדרשה כך: "ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב: 'והבור ריק אין בו מים'? ממשמע שנאמר 'והבור ריק' איני יודע שאין בו מים. אלא מה תלמוד לומר: 'אין בו מים' מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו". כלומר: מזה שהתורה הדגישה שהבור שאליו זרקו האחים את יוסף הוא 'ריק אין בו מים' מדייק רב כהנא שאמנם הבור היה ריק ממים אך מלא בנחשים ועקרבים שסיכנו את חיי יוסף.
לכאורה, התשובה הפשוטה לשאלה ששאלנו היא שכך זו דרכה של הגמרא. הרי מצינו שכאשר מביאים מאמר מאמורא מסוים, ממשיכים להגיד מימרות נוספות בשמו. כך גם במקרה הזה, רב כהנא בשם רבי נתן בשם רבי תנחום אמר הלכה הקשורה לחנוכה, ואגב זה הביאו אמירה נוספת בשמו על הבור של יוסף. אבל נראה שניתן למצוא קשר עמוק בין הדרשה על הבור של יוסף לבין המהות של חנוכה.
הבור המים והנחשים והעקבים הם משל. הבור הוא משל לאדם. האדם הוא כלי קיבול, הוא יכול למלא את עצמו בהמון טוב ולעסוק בתיקון עולם, אך הוא יכול חלילה גם למלא את עצמו בהמון דברי רעים ולהביא חורבן לעולם.
המים הם משל לתורה. חז"ל בכמה מקומות השוו בין מים לתורה. לדוגמה, אומר המדרש בשיר השירים: "נמשלו דברי תורה במים מה מים מסוף העולם ועד סופו כך תורה מסוף העולם ועד סופו. מה מים חיים לעולם כך תורה חיים לעולם. מה מים מן השמים כך התורה מן השמים. ומה המים מטהרים הגוף כך תורה מטהרת הגוף. ומה המים יורדין טיפין טיפין ונעשים נחלים נחלים כך תורה: אדם לומד שתי הלכות היום ושתי למחר עד שנעשה כנחל נובע...".
ואילו הנחשים והקרבים הם משל לכל התאוות היצרים ושאר דברים רעים שיש בעולמנו וצריך להיזהר מהם כי הם מגורמים למוות.
דרשת הגמרא באה ללמד אותנו שאין מצב של בור ריק, אין מצב שיש ואקום אצל אדם. מוחו וליבו של אדם עסוקים תמיד במשהו, והבחירה של האדם היא האם למלא את תוכיותו במים - בתורה ובטוב שיביאו לו לצמיחה רוחנית, או שחלילה מה שימלא את ליבו אלו נחשים ועקרבים - דברים הרסניים שעלולים להביא לו ניוון רוחני.
החשמונאים נלחמו במסירות נפש מול הגזרות של היוונים נגד התורה, מתוך ידיעה שאם עם ישראל לא יהיה מלא בתורה, אז כיוון שאין מצב של ואקום, ממילא הערכים היווניים ייכנסו לתוכנו ויביאו חלילה כליה רוחנית לעם ישראל. ואכן בזכות מסירותם של מתתיהו ובניו זכינו לניצחון על היוונים ולניצחון התורה והקודש על ההתייוונות.
מאז ועד היום אנחנו במאבק דומה. בכל דור ודור יש את הסכנות הרוחניות העומדות עלינו לכלותינו, והחפצות לרוקן את הבור של עם ישראל מתורה, ולמלא אותו בנחשים ועקרבים. ואנו ממשיכי דרכם של החשמונאים נדרשים להתחזק בתורה ומצוות ולשמור על הבור שלנו שיהיה מלא מים של תורה וקדושה.
הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין