השמש נטתה לשקוע, ומקום יישוב לא נראה באופק. זכרונות הדלקת הנרות של אמו עלו במחשבותיו, והוא החליט: את השבת אינני מחלל, אני מעביר אותה כאן, בקור ובשלג.
פיסקה כזו פעם היתה יכולה להיות שיאו של סיפור חסידי מרגש. אך במוצאי השבת האחרונה, קיתונות של ביקורת נשפכו על ארבעת המשפחות שהחליטו לשבות בתחנת הדלק, תוך הקרבה אישית גדולה ואי נוחות. שיעורי מוסר על 'דרך ארץ שקדמה לתורה' ו'ישרות' פורסמו בפלטפורמות השונות, וקולות וצירופים הלכתיים שונים נבנו ונאמרו בבית המדרש.
התייחסות זו הזכירה לי את הגישה כלפי התנהלותו של הציבור החרדי במגפת הקורונה. כאשר הציבור החרדי היה מוכן לסכן את חייו כדי לשמור על עולם התורה פתוח, שלא יפסק לרגע לימודם של תינוקות של בית רבן, כשהוא הרגיש שאין שום אפשרות לעבור את ראש השנה בלי הקדושה של הרב'ה, אנחנו מתחנו עליו ביקורת קשה, ביקורת מוסרית על 'דרך ארץ שקדמה לתורה' ו'ישרות', וביקורת הלכתית על היחס לפיקוח נפש פרטי וציבורי.
למעשה אני מן השותפים לביקורת, בשני המקרים. אך במקביל, באופן אישי, אני מקנא באלו שהלב אינו נותן להם להפסיד חוויות רוחניות, באלו שמרגישים בכל מאודם שעולם התורה הוא חייהם ואף מוכנים להסתכן לשם כך, וגם באלו שלמען שמירת השבת בהידור מוכנים לחוות אי נוחות קשה, עם חשש חולי, על אף שמסתבר שגם בליבם עלו אי אלו הרהורי קולות שונות במהלך השבת.
אנחנו מחונכים ומאמינים בכל מאודנו להכריע הכרעות שכליות, וזו האמת, אך הלוואי שנזכה גם לחוות בעוצמה דומה גם את החיבור לעולמות הרגש והקודש. להרגיש דקירה בלב כשרואים את הילד יושב בבית במקום לשנן משניות בתלמוד תורה, לקום בבוקר ולהתמלא צער על כך שאיננו יכולים להתפלל בבית ה', להרגיש את בקשת הקירבה לצדיקים ואת האור שהם מביאים לעולם, ועם זאת להתגבר ולהכריע שאין ברירה ועלינו להתגבר ולנהוג לפי ההכרעות המוסריות וההלכתיות שבידינו.
וברוח ימים אלו, אי אפשר שלא לחתום בסיפור המפורסם מספר מכבים:
ויערכו עליהם מלחמה ביום השבת: ויאמר להם רב לכם צאו ועשו כדבר המלך וחיו: ויאמרו לא נצא ולא נעשה דבר המלך לחלל את יום השבת וימהרו לעשות איתם מלחמה: ולא ענו להם ולא השליכו עליהם אבן ולא סתמו את המחבואים: באמרם נמות כולנו בתומנו, עדים לנו השמים והארץ כי בלא משפט תספנו: ויערכו עליהם מלחמה בשבת וימותו הם ונשיהם ובניהם ומקניהם כאלף נפש אדם:
וידע מתתיהו ואוהביו ויתאבלו עליהם עד מאוד: ויאמרו איש אל רעהו אם נעשה כולנו כאשר עשו אחינו ולא נלחם בגוים על נפשנו ועל תורתנו עתה מהרה ימחו אותנו מעל פני הארץ: וייוועצו ביום ההוא לאמור כל אדם אשר יבוא אלינו למלחמה ביום השבת נלחם בו ולא נמות כולנו כאשר מתו אחינו במחבואים: