ח"כ אריאל קלנר
ח"כ אריאל קלנר צילום: חזקי ברוך

יאיר גולן פרסם בתחילת השבוע מאמר בו הוא תמה "למה הימין הדתי מנהל נגדי מתקפה?" (הארץ, 12.12) ואני שמחתי, על שסוף סוף עולה ויכוח מהותי בין המחנות.

ועם זאת, מקוריות רבה לא מצאתי. יאיר גולן אינו מחדש דבר למעט משב הרוח הרענן מסיסמאות "הרק-לא-ביבי" השחוקות של מחנה השמאל. נתחיל מכך שהבכי והנהי על שבכותרת מאמרו, תמוהים בעיניי. באמת לא ברור לו למה הוא סופג התקפה?

אולי זה בגלל זיהוי התהליכים הנאציים במחנה הלאומי, האשמה בכל הרעות המוסריות שבעולם והטון המתנשא?

אני מבין שלא קל לסגן רמטכ"ל להתקבל למפלגה שמעדיפה את האינטרנציונל על התקווה.

ובכל זאת, מאין הציפיה שהמחנה הלאומי והציבור הדתי לאומי בתוכו ישמשו כשטיח, עליו ינגב גולן את הבוץ משירותו הצבאי?

לגופו של עניין, גולן טוען שבן גוריון, בגין, רבין ושרון היו אמיצים בכך שוויתרו על ארץ ישראל, והפגינו בכך מנהיגות בעלת שיעור קומה, אבל האמת היא הפוכה, ואתייחס פרטנית.

ראשית, בן גוריון כלל לא החזיק בכל ארץ ישראל. הוא הסתפק במעט שהיה יכול לקבל באותה נקודת זמן.

באשר לבגין, הוא אמנם נסוג מסיני, אך סבר שהוא לא נסוג כלל מארץ ישראל, מכיוון שלא החשיב, את סיני לחלק מן הארץ. בכל אופן, על יהודה שומרון והגולן הוא לא התכוון לוותר לעולם ועשרות היישובים שהוקמו בתקופת כהונתו יעידו על כך.

לגבי רבין ושרון יש לומר את האמת. הם לא היו אמיצים. הם היו פחדנים. הם שיקרו לבוחריהם במצח נחושה, וביצעו את ההפך ממה שהבטיחו להם. אומץ אמיתי הוא לא להחליף את האידיאולוגיה באמצע הקדנציה.

אומץ אמתי הוא להגיד לבוחרים את האמת על כוונותיך, ולהתמודד עם ההכרעה שלהם. אפשר להבין את הרצון של השמאל להגשים את מטרותיו למרות האילוץ הדמוקרטי, אבל בבקשה: אל תקראו לזה "אומץ".

הטענה השנייה המרכזית של יאיר גולן היא שאנחנו צריכים לסגת מיהודה ושומרון כדי להישאר מדינה דמוקרטית. הקושיה הזאת איננה חדשה. היא בת יותר מחמישים שנה, וכמו שנהוג לומר בשם ר' עקיבא אייגר: מקושיה לא מתים. מהתכניות המדיניות של השמאל לעומת זאת - דווקא כן. הציבור הישראלי מעדיף בהחלט לחיות עם הקושיה על הדמוקרטיה, מאשר לחיות עם מדינת אויב רצחנית בלב הארץ.

לגבי הטיעון הדמוגרפי שמציג גולן, ברמה האידיאולוגית, הציונות מעולם לא נשברה מול הפחדות דמוגרפיות. לא במרס 1898 כאשר חזה ההיסטוריון והדמוגרף היהודי, שמעון דובנוב, שבשנת 2000 יהיה בארץ ישראל מיעוט של 500,000 יהודים, ואף לא בשנות ה 40 כאשר צפה פרופסור רוברטו בקי - מייסד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - שהיהודים יהפכו למיעוט גם בגבולות החלוקה.

למעשה, התחזיות הדמוגרפיות הקודרות מלוות את הציונות לאורך כל הדרך. אני לא מבטל את האתגר, אבל יש מיליוני יהודים בחו"ל ויש עליה מתמדת בשיעור הלידות של נשים יהודיות. הדמוגרפיה היא אתגר. נעמוד בו.

הטענה האחרונה והעיקרית של יאיר גולן היא שהציבור הדתי לאומי קיבל הגמוניה על מחנה הימין החלש והמבולבל, ומוליך את המדינה דרכו אלי תהום. הבעיה היא, שהאידיאולוגיה אותה מדמיין יאיר גולן בתור אידיאולוגיית הימין הדתי לאומי נמצאת בעיקר בראשו. לא אצלנו.

הימין בכלל, והימין הדתי לאומי בפרט אינם משיחיים הזויים המתעלמים מן המציאות תוך כדי גלישה מן הצוק. את זה אפשר להגיד בעיקר על השמאל בשלושים השנים האחרונות. אצלנו המצב הוא הפוך. הימין מחובר למציאות, ושוקל כל הזמן כיצד ניתן ליישם את האידיאולוגיה שלו, את דרכו הלאומית, במסגרת המציאות. והרי ששורת הסכמי הנורמליזציה האחרונים עם מדינות ערב הם הוכחה ניצחת לכך.

ונקנח במילה על מחנה הימין והליכוד בראשו. תמיכת הליכוד בריבונות – היא ממש לא חידוש.
יאיר גולן כנראה לא קרא את חוקת הליכוד, בה כתוב במפורש שמפלגת הליכוד חותרת להחלת ריבונות על יהודה ושומרון. לא הרב קוק כתב את זה בחוקת הליכוד. זה הליכוד של בגין.

בשמאל באמת חלה השתלטות של השמאל הקיצוני והמשיחי על כל הפוליטיקה והאידיאולוגיה, כנראה שגם בימין זה ככה, ולא היא. הימין נשאר יציב בערכיו, ואם הציבור הדתי לאומי תרם לכך ביציבותו ושורשיותו הערכית - אשרינו.

ראש הממשלה נתניהו נשאר יציב בעמדותיו בעשורים האחרונים, בעוד שיאיר גולן וחבריו הרחיקו אל מחוזות השמאל המשיחי והדמיוני של אוסלו ומעבר לו. נתניהו נמצא מזה עשורים תחת מתקפה קיצונית, אכזרית וצינית מצדו של השמאל על כל גווניו, אך דווקא מאמרים גלויים מסוג מאמרו של יאיר גולן חושפים את האמת. וחשוב שהציבור הדתי-לאומי יבין ויפנים זאת.

אשמתו של נתניהו בעיני השמאל איננה השחיתות. בטח לא "השיסוי והפילוג" שכל מיני מנהיגי "ימין" מנסים לתפוס טרמפ עליהם כרגע. השמאל סלח לשרון ופרס על חשדות כבדים בהרבה. אשמתו היא בכך שהוא מנהיג את גוש הימין כולו, שהציבור הדתי לאומי והאידיאולוגיה שלו הם בליבו, ושהוא מסרב לחצות את הקווים כפי שחצה אותם שרון, תוך הקרבת הציבור הדתי לאומי וערכיו. באמת - מאוד "לא דמוקרטי" מצדו.

מדינת ישראל היא לא ארץ ישראל מצטמקת מוויתורים, היא גם לא מדינה המתכחשת לשורשיה.

מדינת ישראל היא עוצמתית, חזקה מול אויביה, גאה בעצמה ובזהותה ודמוקרטית. מדינת ישראל היא ביתו הלאומי והנצחי של העם היהודי. בוויכוח הזה רוב העם עומד לצדנו. לא לצד השמאל.