העיתונאי הבכיר דן מרגלית תוקף את ראש הממשלה בנימין נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו וקורא לגדעון סער לשתף פעולה גם עם איש השמאל הקיצוני גדעון לוי על מנת להחליף את נתניהו.
"כבר שנים רבות איני מאמין למילה היוצאת מפיו של בנימין נתניהו. מלכתחילה סברתי כי יעסוק במרמה ובהונאה ובשקר ובתכסיסים ובטריקים ובשטיקים, ובהפרת אמונים, ולא יפקיד את ראשות הממשלה בידי בני גנץ.
לרגעים נצנצו בי ספקות. הרי לא יעלה על הדעת שראש ממשלה כלשהו ימנע מן האומה תקציב למשך שנתיים רק כדי לקדם את עניינו האישי. זה כמו אדם המסרב להושיט יד בהחייאת מי שלקה לעיניו בהתקף לב. אך מיד לאחר הספק המשכתי להבין ולהאמין כי לא יכבד את התחייבותו".
מרגלית משבח את החלטתו של גדעון סער, "לא כן גדעון סער. הוא אמין. רבים מעקרונותיו המדיניים נראים לי שגויים לחלוטין. ומצריכים דיון נפרד, אך במה שנוגע לאמינות אין סיבה לפקפק ביושרתו. הוא הצהיר כי לא יישב בממשלה בראשותו של ביבי - וכך ראוי, וזה לכבודו - ואני מאמין לו.
לצערי צעדו המעיד על יושרה לא התקבל ברוח ראויה על ידי נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. במקום לשבח הם מתחו ביקורת. התחרות הקטנונית גברה על השיקול הכלל לאומי. חבל.
על כל הקשת הפוליטית מח"כ סונדוס סלאח וגדעון לוי ועד בנט וליברמן להבין כי החיים הציבוריים (ולא רק הם) מורכבים מדירוג וסדרי עדיפות. אין "זבנג וגמרנו", אין "הכל או כלום". אם גדעון סער רוצה לספח את מעלה אדומים וגדעון לוי מתנגד בתוקף, וזה לא ניתן לגישור ולאיחוי - עדיין הם יכולים לשתף פעולה בהצלחה לטיהור השחיתות מהמערכת הציבורית הישראלית, ובוודאי כשהיא נוגעת בביבי העומד בראשה".
מרגלית תוקף את בנט ושקד שאינם מצהירים באופן מלא כי לא ישבו עם נתניהו, "לעומת זאת אני מבחין בבנטיזם של בנט. הוא כבר לא כל כך אומר, ש'ייקוב הדין את ההר' - הוא ואיילת שקד לא ילכו עוד אחרי ביבי כ'סומא בארובה', כדלי אחר חבל. אך על זה כבר דיברנו. דין עבד עברי. פסיכולוגיה של תסמונת שטוקהולם. בסרט הרע הזה כבר היינו במחיצתם".