לפני שבעה חודשים בדיוק עמדתי כאן ודיברתי בנאום כניסה לתפקיד על חשיבות הגישה הממלכתית והשקיפות.
משרד שליקק את פצעיו מפרשת 4000 ו-2000, ראש ממשלה ופוליטיקאים אחרים שמערבבים בין צרכים לאומיים לבין צרכים אישיים לסיקור חיובי. והפיכת עובדי ציבור נאמנים לאויב המדינה. מדינה בתוך מדינה, וזה לא משנה אם מדובר בקצינים בצה"ל, אנשי שב"כ, שופטים, פרקליטים או אנשי המשרד המופלא הזה.
דיברתי על חשיבות התקשורת החופשית, המגוונת והמאוזנת שתפקידה לבקר פוליטיקאים, גם כשלא נעים ותאמינו לי זה לא נעים וכן גם לא מדויק תמיד.
אז הנה בנאום הפרדה מכם אני לא צריך לדבר על כך יותר. בתקופה שלי בו חזר המשרד להתעסק בעיקר ולא בכותרות העיתונים והאינטרסים שמאחורי הדיווח על פוליטיקאים.
והעיקר זה לחבר את ישראל. לצמצם פערים ולאפשר לכל אזרח ישראלי קליטה וכיסוי ראויים, אינטרנט מהיר ותחרות הוגנת.
ההחלטה הראשונה שקבלתי היא לקבל החלטות. לא לפחד ולא לחשב משמעויות פוליטיות. אני מקווה שלא עשיתי טעויות רבות מידי אבל בכל מקרה הכל על כתפי ואני אחראי לטוב ולרע.
המשימות במשרד הזה לא מסתיימות וכולן נוגעות לאיכות החיים ואפילו לפעמים להצלת חיים של תושבי ישראל.
באחד הסיורים שקיימתי, אמר לי ראש עיר גדולה שהוא לא ידע עד הביקור שמשרד התקשורת רלוונטי לחייו והאמת שגם אני לא ידעתי עד כמה הוא משפיע וחשוב לפני שהתכוננתי לתפקיד.
זה נובע מחוסר יציבות פוליטי. שרים באים והולכים והדרג המקצועי מוכשר ומסור ככל שיהיה מתקשה להתחיל ולסיים תהליך.
הבנתי את שעון החול שלי והחלטתי לעשות כמה שיותר בזמן קצר. לסיים תהליכים, להניע פריסת תשתיות ולקבל החלטות כדי לקדם את השוק. מה שלא עושים במאה הימים הראשונים לא יעשה כבר ומה שלא נעשה בשנה הראשונה כבר לא יקרה. אז לצערי הרבה אני לא מצליח להשלים את השנה הראשונה
אבל אם נשתמש בפראפרזה על מילים של שרה אחרת, מה שנעשה כאן בתקופה הזאת גם שני שרים אחריי לא יוכלו שלא להנות מהפירות.
פריסת סיבים, דור 5, הפסקת מינויים כפולים, תשתית וספק, רפורמה בדואר, מהפכת הקליטה ועוד.
ואי אפשר שלא להזכיר את המהפכה הכי גדולה ומסובכת שלי, להחליף את התמונות במשרד. טרקטור, שדות חיטה, מדבר יהודה.
הלקח המרכזי שלי כאיש ציבור הוא לשנות את שיטת הממשל שמייצרת תזזיתיות כה רבה במשרדים ממשלתיים. לוודא שממנים את האנשים הנכונים למשרדים הנכונים.
לא משנה הזהות המפלגתית שלהם מה שחשוב הוא הרצון שלהם לעשות ולשנות.
תקופת הקורונה שעדיין איתנו המחישה עד כמה המשרד הזה חשוב, עד כמה זה פסול לדחות רפורמות ועיסוק בעיקר.
למדתי בתקופה הזאת להכיר את המקצוענים שמשתתפים באירוע הזה, את אנשי משרד התקשורת, המנהלים והעובדים. מצאתי כאן חבורה מופלאה של עובדי ציבור רציניים ומסורים.
אני רוצה להודות גם לאנשי האבטחה שליוו אותי, גם אלה ממגן שברואנדה נאלצו לצאת לריצות ארוכות. לעובדי הניקיון והתחזוקה שעוזרים להפוך את המקום הזה לנעים.
למנהלי החברות בשוק קשה ותחרותי, זה ענף שלא רק עסוק ברווחים אלא גם בהשקפת עולם וקידומה של ישראל.
רוצה להודות לאנשי הלשכה שלי שנדמה לי שאין חולק בממשלה על איכותם – עמית, חגי, חן, ענבל, יותם, קוראל, הילה, סהר, דניאל, בת ציון, הודיה, ירון ואורי. לנתי, המנכ"ל הקודם שעזר לי להיכנס למשרד וללמוד. אני מודה ללירן המנכ"לית על העבודה המסורה, הרצינות והדחיפה.
אני רוצה להודות למשפחה על הסבלנות. כשאמרתי שאשאר כאן אחרון בלילה. הם שילמו את המחיר.
אנחנו יוצאים לבחירות שנובעות מכישלון. אני אעשה הכל כדי לתקן. לא יודע אם אחזור למשרד הזה או למשרד אחר אבל אני מתכוון לפעול למען עתיד טוב יותר ולאנשים שנמצאים כאן יש חלק בלהפוך את מדינת ישראל לטובה וראויה יותר".