ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן צילום: אלירן אהרון

היו הייתה פעם ממלכה בשם קרתגו, ששכנה על שפת הים באזור טוניסיה. מייסדיה גלו מהעיר צור וסביבותיה. הם היו ימאים נועזים וסוחרים חרוצים כאבותיהם. צר היה להם המקום בארץ אבותיהם והם חיפשו ארץ חדשה ומצאו, כבשו, והמשיכו על אדמת צפון אפריקה בכל מנהגי ממלכת צור. הם שכנו בצד השני של הים התיכון אל מול  ממלכת רומא בתפארתה.למרות שהם היו מעטים מהרומאים – בים הם היו חזקים. לא פעם  הם גברו על הרומאים בפעילות מסחריות בערי הים התיכון, ובמלחמות ים קטנות שפרצו מדי פעם. הרומאים ניסו להילחם בהם אבל הם היו מלומדי מלחמה מנעוריהם גם בים וגם ביבשה. כך המשיכו היחסים עם הרומאים במשך דורות רבים.

יום אחד קם סנטור בשם  קאטו הזקן ,שהחליט להשמיד את קרתגו: בכל דיון או פורום, בכל נאום בסנט הרומי, בכל פגישה מדינית וציבורית, הוא היה מסיים בשלושת המילים שהפכו לסמלו ההיסטורי: Carthago delenda est - את קרתגו חייבים להרוס. הביטוי הזה הפך למשל ולשנינה ברומא . הפטנט עבד. שלושת המילים האלו נכנסו לתודעה של האזרחים. לא חלפו שנים רבות והכף נטתה אצל שליטי רומא, ההכרעה נפלה, והם יצאו למלחמה, בה החריבו את קרתגו עד היסוד.

לפעמים אני מרגישה כמו קאטו הזקן, כי אני תקועה בנושא שבוער בי ולא יכולה להתאפק מלהעלות אותו שוב ושוב לתודעה. הציבורית. מדובר ברווקים שלנו. הם מיטב בנינו ובנותינו, נכדינו ונכדותינו, אחינו ובני דודנו, קרובינו ושכנינו. כל אחד מהם מבקש להקים לו בית משלו, לפרוח ולצמוח בזוג, לגדל את ילדיו ולבנות את משפחתו. ואני אומרת, בסגנון שיר הילדים של חנוכה: כל אחד הוא שדכן קטן, וכולנו שדכן איתן...

אין מי שלא מכיר מימינו ומשמאלו בחורים ובחורות, גברים ונשים צעירים, שמחפשים עדיין את החצי השני. לא תמיד יש לנו את האומץ ואת הסבלנות , את הזמן ואת העוז -להגדיל ראש ולברר, ובסוף גם להציע שידוך – באופן חכם ומושכל. ולפעמים זה כולל גם פנייה לסיוע של קרובים או ידידים מהמעגל הראשון של אותם מועמדים. תארו לעצמכם אם כל משפחה הייתה מארגנת רק שידוך אחד במהלך כל חייה – כמה מאחינו ושכנינו כבר היו  עומדים מתחת לחופה? והדברים נכונים לא פחות, אם לא יותר, לגבי שידוכים של 'פרק ב''.

מיותר להוסיף שלא מדובר רק על עצם העובדה שהנישואים מתאחרים בכמה שנים, ובוודאי שלא מדובר על חשבונות של ילודה. זה ממש בידי שמים ולא בידינו. אבל מדובר על שנות חיים שבדרך כלל אינן מאושרות כל כך, מדובר על ירידה די-צפויה ברמה הדתית של חלק ניכר מהרווקים האלו, מדובר בפספוס אדיר מכל כיוון שנתבונן בזה.

אז אני מתעקשת לעשות מזה 'עניין'. ואני מציעה להנהיג שהזוג הצעיר או ההורים משני הצדדים יתנו מתנה מכובדת לשדכנים. זה משמעותי הרבה יותר מהמפיות או סידורי הפרחים על השולחנות [טוב, היום יש חבילות אלקוג'ל במקום].  וטוב להיעזר באנשי מקצוע, ואשרי יוזמי פרויקט 252, צוריאל גביזון וגבי דניאל, על הפרויקט החשוב הזה. מה שהם ממעטים לספר הוא שמבין אלפי הרשומים, מעל מחצית הם גברים.. זאת הצלחה בקנה מידה נסי ממש. אחת מהתאוריות שהם מציעים היא העובדה ששני העומדים בראש הם גברים. אולי יש להוסיף שמדובר בשני אנשים מאד אמפתיים.

למרות שאני מרשה לעצמי לעשות לכם שטיפת מח, לרווקים עצמם - אסור חס ושלום לנדנד. יש גבול עדין שעליו צריך לשמור. אבל זה לא סותר את כך שחייבים להגדיל ראש ולקום ולפעול. לא נתן לנושא הרווקות לרדת מסדר היום, עד שכולם יהיו מסודרים. את קרתגו צריך להרוס, ואת הרווקים שלנו -לחתן.

קאטו הזקן נכנס להיסטוריה בגלל שלושת המילים שלו. בואו ונכניס את הנושא לסדר היום שלנו, לדיבורים שלנו ולמחשבות שלנו, ואולי נס גדול יהיה פה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו