המחנך והסופר עמנואל בן סבו הפך את סיפורו הטראגי והקשה של ואדים, שאביו רצח את אמו בלטביה ויחד עם סבתו נמלט לישראל, לספר ילדים בשם 'זרעים של הצלחה'. על הרגישות הנדרשת למשימת כתיבת ספר שכזה שוחחנו אתו.
"זה אתגר שנולד ונרקם במשך כשני עשורים, מאז הכרתי את ואדים שהגיע לבית הילדים בעפולה שאותו ניהלתי", מספר בן סבו. "ואדים ביקש שאכתוב את הסיפור הזה, כי למרות כל הטלטלות שהוא עבר הוא הצליח והוא רוצה לתת לילדים תקווה, אופק ואמונה גם אם עולמם חרב עליהם. עולמו שלו חרב כשהוא ראה את אביו רוצח את אמו ואת סבתו לוקחת אותו ואת אחיו מלטביה כדי שהם לא יילקחו לבית יתומים. הוא מגיע לארץ זרה שלא שמע עליו מעולם ומתחיל חיים חדשים שמובילים אותו ליכולת להתמודד עם המורכבות והאתגר".
"ואדים שורד ומרים ראש מעל המים ולא מתקרבן ולא מתמסכן. ההבנה שלו הייתה שהוא שוחה נגד הזרם של האומללות והמסכנות", ממסיך בן סבו ומספר על האופן בו התמודד ואדים על שאיפותיו וקשייו. "הוא הגיע לכיתה י"א והחלום שלו היה להוציא רישיון נהיגה. אמרתי לו שאין שום בעיה, אבל שאנחנו עובדים כל הזמן כדי להגיע לדברים, והוא קם בכל בוקר בחמש וניקה את כל האשפה בחצר הפנימייה, בשש הוא התקלח ובשש ורבע הגיע לתפילת שחרית. שום דבר אצלו לא התקבל בחינם".
"הרגע שבו נפלה ההחלטה להוציא את הספר הייתה כשהוא חזר לפנימייה כמדריך וטיפל בקבוצה של ילדים שהיו כמוהו והגיעו לארץ. הוא אמר לי שהוא רוצה לספר את הסיפור שלו לילדים אחרים. ישבנו לברור את הבר מהתבן כדי לספר סיפור של התמודדות".
על האופן בו ניתן להנגיש קשיים וטראומות שכאלה לילדים מספר בן סבו: "ילד יכול לקרוא את הספר יחד עם אדם מבוגר שיאפשר לו לשאול שאלות. הכאב נמצא מתחת הסיפור. אנחנו לא יכולים להנגיש את הסיפור הטראגי עם עוצמות הכאב, אבל יש בו חמלה התמודדות וקבלת אחריות. ילד שקורא את הספר ללא תיווך מבין שיש כאן מישהו שקם כמו עוף חול והתחיל דרך חדשה".
"בתי ספר שהכירו את ואדים כמדריך הזמינו את הספר כדי לקיים קריאה מודרכת", מוסיף בן סבו ומציין כי בדיקת מיקוד של הספר העלתה שהגילאים להם הוא מותאם הם כיתות ג' עד ו'. "בכיתה ו' עלו שאלות מרתקות והתשובות לא היו תשובות גראפיות של רצח ואלימות, אלא על ההתמודדות עם המציאות המורכבת ואיך להפוך אותה. היום ואדים נשוי ואב לילדה פועל למען החברה, בין השאר לאיסוף מזון לפני חג הפסח לילדי הפנימייה בעקבות קשיי החיים שעבר בעצמו".
"הרעיון בכתיבת הספר היה הרצון להנגיש לילדים את המציאות המורכבת בעטיפה שמאפשרת להתמודד איתה. לא להיות במצב שבו רואים את הסיפורים הקשים בחדשות ונשארים עם צלקת, אלא מפרקים את הסיפור ולומדים על אחריות ובריאת סוג מסוים של עולם שבו מתאפשר גם לך כילד להתמודד עם קשיים ואתגרים".
לפני עשרים שנה כתב בן סבו את הספר בעל השם הדומה לזה הנוכחי, 'זרעים של אהבה'. האם המעבר בין זרעים של אהבה לזרעים של הצלחה מלמד על אבדן התמימות במשך עשרים השנה האחרונות? בן סבו משיב: "החוסן האישי של הילד היום שונה עשרות מונים מהחוסן של הילד לפני עשרים שנה. רמת החשיפה שלו לתחלואה הנפשית והמוסרית בעידן הדיגיטאלי מהווה אתגר עצום למחנכים של הדור הנוכחי. חשוב לי לבצר את החוסן של הילד כדי שיידע להתמודד. עידן התמימות תם בטרם עת. הילדים היום מדלגים על השלבים שהיו לנו כילדים, וברמת החשיפה הם במקום שבו אנחנו היינו נחשפים בגיל הרבה יותר מאוחר".
את דבריו חותם בן סבו בדגש שחשוב לו לציין: "במסע של ואדים הייתי אחד מתוך רבים, היו המנהלים שליוו אותו לחופה ובצבא, היו אנשי חינוך, מדריכים ובנות שירות לאומי, ולכולם חלק כזה או אחר בהצלחה של ואדים".