חידה לי אליכם, אבל אל תציצו בתשובה: מה ההפך מלבוש? האינסטינקט יגיד עירום, אבל התשובה המדויקת יותר היא שההפך מלבוש הוא פשוט. על הפשטות הטבעית ויתרו אדם וחווה כשטעמו מעץ הדעת. ברגע שבו נכנסה הדעת לתוכנו נפקחו עינינו, התבוששנו והבנו שפשוטי לבוש כבר לא נהיה. מאז חגורת עלי התאנה אנחנו לבושים מכף רגל ועד ראש, וזה ממש לא בגלל שאנחנו צנועים או צדיקים. נהפוך הוא. אם היינו צדיקים, פשוט שהיינו פשוטים.
לבוש הוא לא רק בגדים. לבוש הוא חזות הכול. לבוש הוא באיזו שכונה אנחנו גרים, איזה לחם מחמצת אנחנו "רק אותו מכניסים הביתה", באיזו מכונית אנחנו נוסעים ובאיזה שעון יוקרתי אנחנו קוראים את אותה השעה כמו כולם. כמו כולם, רק בסטייל. לבוש הוא תמיד להצטלם בספונטניות בצד הפוטוגני של הפנים. לבוש הוא הפילטר שבו אנחנו משתמשים כדי לשדר לעולם תמונה יפה מהמציאות. לבוש, לפעמים, הוא גם להכריז שלעולם לא נשתמש בפילטר כדי להראות לכולם שאמת בפינו, בליבנו ובתמונותינו. לבוש הוא אפילו כמה ואיך אנחנו מתנועעים בתפילה וכמה אנחנו אוהבים שאחרים יחשבו שאנחנו צדיקים. לעומת זאת, אדם פשוט לא צריך הסברים. אנשים פשוטים אין צורך להסביר מה הופך אותם לכאלו ואפשר פשוט לזהות אותם.
סופרסטאר משחק בקיוסק
השבוע המשפחה שלי מציינת שנתיים ללכתו של אדם פשוט. דוד שלי, יגאל בשן ז"ל. יש מיליון סיפורים שאפשר לספר על מישהו שמכירים וגרים איתו באותו הבניין כל החיים. אני יכולה לספר איזה איש משפחה הוא היה. איך הדלת של הבית שלו ושל מיקה תמיד היה פתוחה בפניי. אני יכולה לספר כמה מצחיק הוא היה. איך הוא היה מסתלבט על בנות המשפחה, שנושמות אופנה. "ז'אן ז'ה ז'ה ז'ו" היה השם הגנרי שהוא המציא לכל המעצבים שאת הכורסה בחנויות שלהם הוא הכיר טוב מדי, על לא עוול בכפו. אני יכולה לספר על הסנדוויצ'ים שלו, כמה היה גאה על שילובים די מחרידים של מיני מוצרים ששידך בין שתי פרוסות לחם וזלל מעל הכיור. אני יכולה לספר על חיבתו העמוקה על גבול האובססיה להאכיל את טימי הכלבה מתחת לשולחן השבת. על ההסברים האבסורדיים שלו למה כלבה במשקל עודף של כמה עשרות קילוגרמים היא היצור הכי בריא וספורטיבי שיש.
באותה נשימה, אם מישהו שואל אותי על יגאל, אני יכולה לספר שהפעם היחידה שהוא הסכים לשיר באירועים משפחתיים הייתה כדי לשיר לבכור שלי את שמות ילדי הגן. ואני גם יכולה לספר על דוד שבמשך חמש שנים כאב כאבי תופת, ועל משפחה שלמה שהייתה צריכה ללמוד לחיות עם חוסר אונים צובט לב.
אבל אם מישהו באמת מעוניין להכיר את יגאל, ואפילו ללמוד ממנו תכונה שבעיניי עולה על כישרון השירה ויכולת הכתיבה הנדירים שלו, יש מילה אחת שמתארת אותו: פשטות. אלו שכן הכירו אותו, מעידים שיגאל ירש שני דברים חשובים מאמו ציונה ע"ה - את החיוך התמידי ואת הפשטות הנפלאה. 42 שנים הכרתי אותו, ובכנות, אם לא מיקה שהכריחה אותו, הוא היה לבוש באותם בגדים כל אותן השנים, אוכל את אותו עוף בגריל ואת אותם פתיתים עם סוכר ויושב על אותה ספה, באותו בית שכל כך אהב. רק בשביל לרצות את אהובתו, דודה שלי, הוא הסכים לשנות את השגרה היומית שעשתה אותו מאושר ולטוס איתה לתערוכות בדים במילאנו על תקן נושא הכלים. כי גם האהבה שלו הייתה פשוטה. פשוטה ושלמה.
בשנות ילדותי יגאל היה סופר סטאר. סופר סטאר ברמה של להחליף את מספר הטלפון בבית פעם בחודש בגלל צלצולי המעריצים האין־סופיים, ולשלוח אותנו לבלוש אם מתחת לבית מחכות מעריצות חסרות טקט. אבל האמת היא שכל זה מעולם לא הורגש בבית, גם כשבארוחות שישי היינו צופים בו מופיע בטלוויזיה של הערוץ הראשון (והיחיד) עם 100 אחוזי רייטינג. האיש היה מופשט ממניירות, נטול כל פוזת סלב. בעולם של טאלנטים עטופים בצוות של סטייליסטים, מעצבי שיער ומסדרי גבות, הוא הסתפר לבד מול המראה. את משקפי הראייה נהג לרכוש מהמדף בסופרפארם אחרי ניסוי ותהייה עצמאיים. בבקרים הוא היה מטייל בפארק (בכל זאת, לכלבות ספורטיביות יש צרכים). רק לכבוד ההופעות הוא היה ממיר את מכנסי הטרנינג בג'ינס. בשישי שיחק שש־בש עם החבר'ה הקבועים בקיוסק של שלום, ובשבת לא ויתר על נסיעה לנחלת יהודה לאכול עם המשפחה. בן אדם פשוט, פשוט בן אדם. מעצבנים הפשוטים האלה.
צניעות מדוגמת
לצערי פשטות היא לא מידה שאנחנו חושקים בה יותר, אבד עליה הכלח. אם הם לא מהפשוטים הנדירים, מל"ו צדיקי העל, שגרים בדירת חדר וחצי בבני ברק ואוכלים פירורים כל ימי חייהם, הפשוטים הרגילים אפילו מעצבנים אותנו. מעצבן אותנו שפשוט טוב להם. אנחנו כאילו מעריכים אותם, אבל באמת מסרבים לאמץ את חייהם, שנראים לנו דלים מדי. מציקה לנו יכולת הנתינה המובנת מאליה, שנובעת מהרגשת ה"יש לי כול" שלהם. ממש בלתי נסבל בעינינו שהם לא אימצו אהבה לסושי או למטבח פיוז'ן ומעדיפים את הפלאפל השכונתי. מעצבן אותנו שהם מרוצים, בעוד אנחנו מחפשים את משמעות המילה בגוגל. אפילו בת הדודה של הפשטות, הצניעות, כבר עברה מטמורפוזה. הצניעות החדשה היא לשבת על החוף הנכון, בארץ הנכונה, עם משקפי השמש הנכונים, להצטלם בפלאפון הנכון ולכתוב פוסט על "מה צריך יותר בחיים". אימצנו את החסד של השם, להלביש את החיצוניות שלנו כדי להסתיר את החטא הראשון, לקחנו אותו צעד אחד פנימה מדי.
לעילוי נשמתו של יגאל בן ציונה, שיתעלה לעליונים ויישאר אהוב בתחתונים.
לתגובות:ayakremerman@gmail.com
תפוחי אדמה מושלמים
הקרדיט למתכון המופלא הזה הולך במלואו לשגב משה. המתכון המקורי הוא עם חמאה וחלב, אני פרוותתי אותו כדי שיתאים להכול. עדיין יוצא מושלם.
המצרכים הדרושים:
10-8 תפוחי אדמה מקולפים // 6 שיני שום קלופות // כוס מים // חצי כוס שמן זית // כף מלח גס // כמה עלי רוזמרין יבש או ענף קטן של רוזמרין טרי // שקית קוקי
אופן ההכנה:
מכניסים את תפוחי האדמה לשקית הקוקי. אם יש צורך, חוצים חלק מהם כדי שהגודל יהיה שווה // זורקים לשקית את שיני השום, הרוזמרין, המלח, המים ושמן הזית // סוגרים הרמטית את השקית ומערבבים היטב. השמן והמים צריכים לעטוף את תפוחי האדמה // משכיבים את השקית בתבנית של התנור ומחוררים כמה ספר חורים בחלקה העליון // אופים בחום של 180 מעלות בתוכנית טורבו, עד שתפוחי האדמה מקבלים כוויות השחמה (שגב אופה את תפוחי האדמה בחום של 150 מעלות. לי הניסיון הזה לקח יותר משעתיים, אני פחות חזקה בסבלנות. לשיקולכם).