כאדם שומר מצוות איני נהנה מהחיכוך שבין דת ופוליטיקה. אני נוטה להסכים עם הדעה שהנפגעת העיקרית מכך היא הדת ורק השנייה בתור היא הפוליטיקה. עצם השימוש במונח "דת" עלול לרדד את עומקיה של האמונה ושל האידיאה שבשמה היא דוברת. אלא שמעטים מדי האנשים אשר מבקשים לנתק בין הדת ובין הפוליטיקה למען עצמאותה של האמונה ושמירת כבודה. בדרך כלל התומכים בכך רואים כמטרתם את הניתוק הכולל בין דת למדינה בלי להתמודד ביסודיות עם משמעותו השלילית ביחס לישראל היהודית והדמוקרטית.
אבל אם כבר ישנן מפלגות דתיות מובהקות, ואם כבר התחומים מעורבים למדי, אז הגיע הזמן להפיק מכך תועלת ברורה: חברי כנסת שומרי מצוות בכלל, וחברי מפלגות דתיות בפרט, צריכים באופן חד־משמעי לדרוש מראש הממשלה לקיים התחייבויות, להימנע מיצירת מתחים חברתיים קשים ומיותרים ולהעביר לאלתר את תקציב המדינה לשנת 2021 כדי לדאוג לצרכים החיוניים של האזרחים. אלה ציפיות יסודיות ומינימליות מבחינת ההשקפה היהודית ולעניות דעתי אפילו מבחינת ההלכה כפשוטה. אי אפשר עוד להמשיך ולייצג לכאורה את מסורת ישראל ובאותה עת להשלים עם זלזול מוחלט בהתחייבויות, גם אם מצליחים למצוא תירוצים כאלה ואחרים.
אי אפשר לטעון שאתה מחויב אמונית וערכית לצרכים של עמך ושל כל אזרחי המדינה ובאותה עת לגבות מדיניות הפוכה בתכלית אשר מונעת דאגה לצרכים אלו.
ברור לגמרי שבמשך השנים נוצר שיתוף פעולה איתן בין נתניהו ובין חוגים מגוונים בציבור הדתי. גם ההחמצה הגדולה של רוב השמאל בכל הנוגע לרגש היהודי האותנטי של רבים בארץ הועילה לכך. כמובן שגם תרמו לכך הישגים פוליטיים משמעותיים המשותפים לליכוד ולמפלגות הדתיות. אכן אי אפשר לזלזל בקשר אישי ועניני זה, כמו גם בנטייה המדינית של רבים בציבור הדתי לכיוון ולעמדות של ראש הממשלה. אולם מגיעה העת שבה כבר אסור להסתפק בכל אלה ועדיין לטעון שאתה מייצג את ערכי האמונה.
איני רוצה כלל להיגרר לוויכוח מהי עמדתו הדתית של ראש הממשלה ואני חושב שהעיסוק בכך אינו מכובד. גם איני חושב שהחקירות הפליליות נגדו הן אלה שמחייבות בהכרח את נציגי הציבור הדתי להחליף את נאמנותן הפוליטית, אם כי בוודאי הייתי שמח לו כך היו נוהגים. לא המימד המשפטי הוא העיקרי בעיניי בעת הזאת. מה שצריך להכריע כעת הוא ההיבט הערכי והמוסרי אשר יש לו משמעות אמונית והלכתית מהמעלה הראשונה.
לכן יש לומר בבהירות: אם קיים טעם למפגש בין דת ופוליטיקה אז הגיע הזמן לנקוט עמדה אמונית ברורה ביחס למצב הפוליטי. ראש ממשלה חייב לעמוד בהתחייבויות נחרצות כלפי אזרחיו ובהסכמים שחתם עם שותפיו. ראש ממשלה חייב לפעול לתקציב מסודר כחלק מהדאגה לרווחת אזרחיו. ראש ממשלה צריך לפעול למען קירוב לבבות ואהבת ישראל. כשאינו עושה כך, אי אפשר יותר לתמוך בו, וזאת גם אם חוששים לזמן מה ממי שעלול לבוא במקומו. הפחד מאישים אחרים שיגיעו ויחריבו, לכאורה, את צביונה של ישראל אינו יכול יותר להצדיק את הכישלון הערכי הנוכחי.
הכותב הוא משורר, סופר ופרופסור לספרות עברית