מורן (שם בדוי) נולדה למציאות חיים מורכבת בה אימה יהודייה ואביה ערבי מוסלמי. היא גדלה אל תוך הפער בין התרבויות השונות ובילדותה משפחתה נדדה בין מגורים בערים ישראליות לכפרים ערביים.
לאחר שעברו לגור בכפר הערבי, ליד משפחתו של אביה, במשפחה החלו להכות את מורן, אמה ואחיותיה ונהגו בהן באכזריות, בשל יהדותן.
בכל פעם שרצו לצאת מהבית ולשבור מעט את החוקים הנוקשים, הן נפגעו קשות. ביתה של מורן הפך לגיהינום והיא ניתקה קשר עם משפחתו של אביה והכפר בו גדלה. במשך כל חייה שמעה על עמותת "יד לאחים" כיוון שאימה הייתה מטופלת של העמותה, אך נכנעה למציאות החיים הזו ולא חשבה לפנות לעזרה.
במשך שנים מורן התחבטה בזהותה. מה היא? יהודה? מוסלמית? אילו חגים עליה לחגוג הרמדאן ואיד אל פיטר או חנוכה ופורים? היא הרגישה דחויה בחברה הערבית ובחברה היהודית וגדלה בבלבול זהות קשה.
בשנות ה-20 לחייה היא הכירה את בעלה, והיה נדמה לה כי סוף סוף מצאה את אהבת חייה, הוא היה טוב אליה, הכיל את הבלבול בו היא שרויה, והכל היה נראה אידאלי ומושלם. שנה לאחר תחילת הקשר הם התחתנו והיא והתאסלמה בשבילו. אך מהר מאד המציאות הכתה למורן בפנים ובעלה החל להתעלל בה ולהכותה.
"אני זוכרת מקרה אחד, שהאלימות הייתה כל-כך קשה שלא ידעתי מה לעשות. הייתי עם התינוק שלנו בן התשעה חודשים בידיים למרות זאת הוא פשוט בא והרביץ לי, מהר זרקתי את התינוק על המיטה ליד שחלילה לא יקרה לו כלום. אחרי שהוא סיים להכות, להתעלל ולהרביץ לי גררתי את עצמי אל הפלאפון והזמנתי לו משטרה, אמרתי לעצמי שאני עוד יכולה להכיל את האלימות, אבל אני לא מוכנה שזה יפגע גם בילדים שלי והם יגדלו כמו שאני גדלתי", מספרת מורן.
לאחר שבעלה נעצר, ושהה במעצר בית אצל אימו, כל המשפחה שלו כעסה עליה והחרימה אותה, אך היא לא נשברה, אזרה אומץ והחלה לענות ולהחזיר לו. הם המשיכו לחיות יחד והאלימות הפיזית פסקה, אך האלימות המילולית והנפשית רק הלכה והתעצמה.
מורן סיפרה, כי חשוב לה מאוד ללמד את ילדיה על היהדות והחגים היהודיים. שנה שעברה, בנר הראשון של חנוכה, היא הדליקה חנוכייה עם בנה מחוץ לדלת ביתם. ברגע שבעלה ראה את זה הוא העיף את החנוכייה לפח. בנוסף, מורן העלתה, לרשתות החברתיות, תמונות שלה ושל ילדיה עם חנוכייה. הגננות הערביות של הבן שלה ראו את זה והחלו להקניט אותו להתעלל בו, וזה זעזע אותה.
מורן מספרת כי מה שגרם לה לפנות וליצור קשר עם עמותת "יד לאחים" זה שהבן שגדול שלה החל להתנהג באלימות ושהגננות שלו הכו אותה בגלל יהדותה. שם נפל לה האסימון כי האלימות בתוך הבית ובסביבת הכפר הערבי פוגעת בילדיה. היא הבינה, כי בשביל לגדל את ילדיה בסביבה טובה ובטוחה עליה להוציא את ילדיה לגן מחוץ לכפר.
מורן פנתה אל עמותת "יד לאחים" לעזרה. היא לקחה חלק במסיבת החנוכה השנתית והרגישה סוף סוף שיש לה גב, מישהו שדואג לה ושהיא חלק מהמשפחה. כיום, היא נמצאת בקשר מטפלת העמותה, נמצאת בתהליך שיקום ומנסה להתחיל חיים טובים יותר.