תחת הכותרת "מכשירים את השרץ" פורסמה בעיתון זה כתבה שעסקה בהתנגדות שהגשנו מטעם תנועת נאמני תורה ועבודה לבית המשפט להסדר פשרה שעשוי לפגוע בצרכני הכשרות בפרט ובצרכני המזון בכלל.
ראשית, בואו נדבר על הכותרת. להתנגדות שהגשנו צירפנו חוות דעת הלכתית של הרב אורן דובדבני, מומחה בעל שם עולמי בתחום כשרות המזון, שקבע כי אין בעיה עם המוצרים שעליהם נסוב הדיון גם אם החותמת של הרבנות הייתה או לא הייתה אמורה להיות עליהם. נוסף לכך, המוצרים הושגחו על ידי הרב חדאד מבריסל, שהוא רב מוכר. מדובר פשוט במוצרים ישנים שלא קיבלו את האישור הרגולטורי הנדרש. האם מדובר בשרצים? רחוק מאוד מזה. יותר סביר שמישהו ברבנות הראשית לא אוהב שארגון כמו שלנו עוסק בנושא הכשרות ומאתגר אותו מבחוץ.
אולי גם עורכי הדין, המרוויחים העיקריים מהסדר הפשרה הזה, שצפויים ככל הנראה לשלשל לכיסם עשרות ואולי אף מאות אלפי שקלים, מעדיפים לצייר אותנו, ארגון ללא מטרות רווח שכל תרומותיו שקופות, כבעל אינטרס. האינטרס היחיד שיש לנו הוא האינטרס הציבורי, שבשמו פעלנו לאחרונה לחשיפת מחדל הכשרות בחיפה ובשמו הגשנו את ההתנגדות. הסיפור בחיפה חשף את ערוותה של הרבנות. דו"ח פנימי שלה הוא זה שהביא אותנו ליזום דיון בוועדת הפנים של הכנסת, יחד עם חברי הכנסת תהלה פרידמן, אלעזר שטרן ומתן כהנא. והוא זה שהביא את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' להסכים איתנו במהלך הדיון שפשוט אי אפשר לסמוך על הכשרות בחיפה.
נחזור למקרה של הסדר הפשרה. נטען נגדנו שהמטרה האמיתית שלנו היא להתנגד למונופול הרבנות. אז כן, מודה באשמה, אנחנו מתנגדים למונופול חרדי על היהדות. אין לכך קשר ליהדות ולא ייתכן שדעות שונות בהלכה יידחו כי ישנם רבנים שהתקדמו בכוח הפוליטיקה המפלגתית למקום מושבם ברבנות הראשית. אנחנו משתמשים בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותנו על מנת לשנות ולתקן את שירותי הדת שהפכו מזמן במקומות רבים מדי למנגנון עסקני שמשמר את עצמו, במקום לדאוג לציבור הרחב. ראינו את זה בחיפה וראינו את זה ברגולציה הבעייתית של הרבנות על ייבוא מוצרים כשרים, רגולציה שבה אין לרבנות באמת דרך לדעת אם מוצר הוא כשר או לא. במקום לתת לצרכן להחליט ולהמליץ לו על גופים שלדעת הרבנות אפשר לסמוך עליהם, מחליטים בשבילנו. אחר כך זה הופך לביזנס של כמה עורכי דין שיודעים להפיק מכך תועלת אם יבואן או קמעונאי כלשהו עבר על הכללים האלה.
שלא יהיה ספק, בניגוד מוחלט לאמור בכותרת הכתבה, אנחנו לא מגינים על יבואן שפעל בניגוד לכללים, ועובדה שבהתנגדות שלנו אנחנו לא דורשים לבטל את הסדר הפשרה, אלא להצביע על הכשלים שבו. כשלים שעשויים, בהתבסס על התייעצות עם גורמים מקצועיים מתוך שוק המזון, להביא למצב שבו מי שיישא בעלויות האלה הם צרכני הכשרות, כלומר אנחנו. כולנו. ולכך לא ניתן יד.
הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה בנאמני תורה ועבודה
***************************************************************************************
תגובת כתב 'בשבע' יוני רוטנברג:
בניגוד לנאמר, הרבנות שוללת את הכשרות על ברוקולי וכרובית בגידולים המדוברים מבחינה מהותית ובאופן עקבי, כך שלא מדובר רק על מכשול רגולטורי. במכתב אזהרה ששלח לחברת האחים חמוי בשנת 2015, כתב הרב רפי יוחאי, מנהל האגף לאכיפת חוק הונאה בכשרות, כי "הרבנות ירושלים (שבשטחה נמצא המפעל של חמוי – י"ר) בשום אופן אינה מעניקה כשרות למוצר כרובית קפואה כמו גם למוצר ברוקולי ודומיו בשל החשש להימצאות חרקים ותולעים". בנוסף לכך, בתגובה שהגישו עורכי הדין של התביעה להתנגדות של נאמני תורה ועבודה, הוצגו תוצאות מעבדה המאששות הימצאות חרקים במוצרים המדוברים.
לגבי כשרות הרב מנחם חדאד מבריסל: הרב חדאד אומנם נתן במשך כשנה כשרות למותג טלפרוסט, אך בשנת 2015 הוא הסיר את השגחתו, וגם האזכור של הכשרות שנתן להם באותה שנה גורם לו לחוסר נוחות גדול. כך שמבחינה טכנית המוצרים מושאי התביעה אכן היו תחת השגחתו, אך קשה להיסמך עליו כחוות דעת הלכתית שמתירה אכילה של המוצרים ללא כל חשש.