השבוע במסגרת הפרוייקט שהגתה "סופ"ש עם שיר", מבצעת אודהליה ברלין את שירו של שולי רנד, "דע בני אהובי", ומסבירה מדוע זו הייתה בחירתה:

"לאחר שבפרשה הקודמת פגשנו את יוסף בבור שאליו הושלך ובבית האסורים, בפרשה זו יוסף עולה לגדולה במצרים ונעשה משנה למלך פרעה, עד כדי כך שפרעה אומר לו: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ". ובהמשך: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם".

יוסף מגיע מבור תחתיות למקום הכי גבוה ומפתיע שאפשר, אבל באיזשהוא מקום, למרות כוחו ושלטונו, הוא נשאר עדיין אותו נער בן 17, שאבא שלו שלח אותו לראות את שלום אחיו - ומאז לא שב.

"יוסף לא יודע את מה שאנחנו יודעים. הוא לא יודע שהאחים טבלו את כותנתו בדם ושלחו אותה אל אביהם, הוא לא יודע שיעקב אביו מתאבל עליו יום יום, לא יודע על ייסורי המצפון של אחיו. ייתכן והוא חושב שהכל היה מזימה מתוכננת ושגם יעקב היה שותף ובכוונה שלח אותו לאחים במטרה להיפטר ממנו, בגלל חלומותיו ומעשיו".

מן העבר השני של יוסף - נמצא יעקב אביו, שעל אף השנים הרבות שחלפו ממאן להתנחם על "מות" יוסף, או כפי שהוא אומר זאת לבניו כשהם חוזרים ממצרים ומבקשים לקחת את בנימין איתם חזרה: "אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף, אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ,עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה". יעקב לא אומר לבניו: "שכלתי את יוסף", אלא הוא אומר להם: "אותי שכלתם"!, יעקב מרגיש שמשהו בו נגדע, שהוא עצמו איננו מאז שיוסף איננו".


"קו דק עובר בין האב לבן במהלך הפרשה, ועל הקו הזה אני מבקשת לשיר הפעם את שירו המופלא של שולי רנד - דע בני אהובי. יחסי הורים וילדים הם דבר מורכב לעיתים. הרבה פעמים הורים מרגישים שבניהם מתרחקים מהדרך שהם התוו להם ו"יורדים מצריימה". כל הורה מול מה שהוא מרגיש שהוא המיצר שלו. ואילו הילדים מרגישים שעל אף לבושם ונראותם החיצונית שנראית לפעמים "מצרית" לגמרי, הם עדיין אותו ילד שזקוק ומבקש את אהבת וקרבת הוריו, ולא יודע אם יזכה לה".


"אי אפשר לנתק שורשים, אי אפשר לכבות אהבה", היא קובעת, ומסיימת - "אני מקווה שנרגיש תמיד אהובים ורצויים בכל מקום שבו אנו נמצאים, ונדע לתת לילדינו את ההרגשה שהם אהובים ורצויים בכל מקום שהם".

דע בני אהובי / שולי רנד

הם יספרו לך שמליבי נעקרת
ומעל שולחני גליתַ לעד
הם יזכירו לך דברים שהסתרת
עד שכל גופך מבושה ירעד
הם יעמדו היטב על כל טעויותיך
טיפשותך, חיבתך אל הרע
הם ינודו לך זה היה בידיך
ועכשיו אין לך דרך חזרה

ואתה תקשיב להם
ואתה תאמין להם

הם יוכיחו לך לרחמנותי יש גבול
אותו חצית בפחז רגליך
שום צעקה שום אנחה שום תעלול
לא יחזירו את פניי אליך
הם יספרו לך על בת קול שלוחשת
שובו בנים שובבים
כולם חוץ ממך
הם יציעו לך
משנלכדת ברשת
עכשיו פרפר בה להנאתך

אל תקשיב להם
אל תאמין להם

דע בני אהובי
כי מליבי לא נעקרת
לעולם אתה לי
ילד חן בן שעשועים

מדבריהם האמת לא נעדרת
הן יש לך על מה להכות על חטא
דברים שיכולת לבחור אחרת
ולא מצאת את העוז להתחרט
אף על פי כן אהובי הרחק מליבך
כל מחשבת פחד בעתה
מתחת כל אמת דוקרת מסתתרת
האמת לאמיתה

אל תקשיב להם
אל תאמין להם

דע בני אהובי
כי מליבי לא נעקרת
לעולם אתה לי
ילד חן בן שעשועים
נכון שאני אוהב את הצדק
אבל למעלה מזאת
אני אוהב את הרחמים.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו