ישיבת ההסדר בירוחם מציינת הערב (חמישי) את הגעתו של ראש הישיבה הרב אליהו בלומנצויג לגיל שבעים באירוע מיוחד שמשודר לתלמידי הישיבה ובוגריה, אנשי ירוחם ומוקירי הרב ודרכו מכל רחבי ישראל.
באירוע משתתפים הרב יעקב אריאל, הרב מאיר יהושע מגנס, הרב יוסף צבי רימון, הרב אוריאל עיטם והרב חיים וולפסון.
הרב אוריאל עיטם, מראשי ישיבת ההסדר, אמר: "זכינו וראש הישיבה ומייסדה הרב בלומנצויג ראה את משימת חייו בירוחם לפני כ-30 שנים בהקמת עולה של תורה, עשייה וחינוך ביישוב. היום, אנו רואים כי משימה זו נותנת פירותיה בעין יפה: התורה פורחת ועולה בישיבה שגדלה לתפארת, משנתו ומפעליו לתורה ולעם ישראל נותנים את אותותיהם במקומות נוספים בארץ - בהשפעתו ובהשפעת מאות מבוגרי הישיבה.
''אוכלוסייה ממרכז הארץ ממשיכה להצטרף ולקחת חלק במשימת ישוב האזור לצד חלוצי ירוחם, ליצור חיבורים עם תושבי העיר הנפלאים, ולסייע להצלחת המקום בתחומי החינוך, התורה, התעסוקה והחברה. אנו מתפללים שהרב ימשיך ללוות אותנו ואת הציבור כולו בעשייה ברוכה בתורה ובעם ישראל, מתוך שיקול דעתו הרחב והמיוחד, ושכתביו שמתחילים היום לצאת לאור יעניקו לציבור מפגש עם תורתו העמוקה והישרה", הוסיף הרב עיטם.
"הקשר ביני לבין הרב אליהו לא מובן מאליו, אנחנו נמצאים בבתי מדרש שונים למדי", סיפר הרב יהושע מגנס רב בישיבת מרכז הרב. "אנו מוצאים ביננו מכנה משותף עמוק בנקודה זו בעצמה, במחשבה שנתק בין בתי מדרש שונים שמסורים לתורת ה' הוא לא דבר ראוי. קודם כל צריך לשמוע אחד את השני גם אם לא להסכים. זכינו שיהיה מפדש קבוע בין הישיבות ביום ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו ומחברת את כולנו. הדבר הזה הוא מתוך ראיה רחבה, מה שאני עושה בד' אמותיי חייב להיות מצורף לד' אמות של חברי, ואז הוא הופך להיות רשות הרבים שמשפיע על כלל ישראל".
"אבא אדם רגוע ולבבי בין בבית ובין בחוץ", סיפרה בתו חגית רוזנהיים וחשפה טפח מאישיותו של אביה. "המקום שהוא מעניק למשפחה הוא מאוד מרכזי, אבא מעורב בחיים שלנו, הילדים והנכדים. המפגשים המשפחתיים הרבים מגלים סבא שהוא גם חביב וכייפי, ומצד שני מעיין בספר - משהו מאוד מעמיק, רגוע ונינוח. אין פער אצל אבא בין ההתנהלות בתוך המשפחה לבין המקומות השכליים והרוחניים בהם הוא פועל, זו שלמות אמיתית במידות".
הרב אליהו בלומנצויג סיכם את הערב ואמר כי "הוארו פה הרבה נרות הערב. אני מודה מאוד על הדברים, בעיקר על הרגשות העמוקים והמשמעותיים שהבעתם, עוד יותר מאשר על תוכן הדברים שהיה בהם קצת בבחינת 'מגזים והולך'".
"יש שאלה מפורסמת שתמיד חוזרים אליה בחנוכה - הרי היה אפשר להסתדר ולהדליק גם ללא השמן הטהור, ולמה היה צורך בנס?! צריך לומר שבמבט עמוק השאלה לא באה בחשבון. אנחנו לא מחפשים להצליח להסתדר ולהיות בסדר עם עולם של טומאה. מה פירוש אפשר להסתדר? איך אפשר להעביר את החיים כתיקונם בטומאה? זה החיים שנרצה לחיות - חיים בהם אפשר לסמן וי? בלי השמן הטהור היינו במציאות של חיים טמאים, של סתמיות, האם אפשר להסתדר בלי משהו פנימי?" שאל הרב.
"הדלקת הנרות מביעה הוספת אור וחיפוש בעולם, לחפש את העומק, להסתובב עם סקרנות פנימית. העולם הזה של "מוסיף והולך" הוא פלא וחידה, ואנשים נורמליים אמורים להשתגע מחיפוש, להסתובב בעולם ולחפש למצוא את מה שלא התגלה עד היום, מתוך אמון שיש עוד מה לחפש. נאחל לכולנו שהחיים יאירו, שיהיה רצון לחפש ולמצוא אור שלא זכינו עדיין להגיע אליו. נתפלל שהקב"ה יחשוף את מה שהוא הניח בעולם ויאיר אותנו באורו".