א. יש להבדיל בין אנשים שחוששים להתחסן לעת עתה, לבין התנגדות כללית לחיסונים או/ו תמיכה בקונספירציות קורונה שונות.
מן הסתם יש אחוז קטן של חפיפה בין הקבוצות, אבל נדמה שרבים מאד אינם מגיעים מאותו מקום. אפשר להבין את החששות של מי שאינו רוצה להתחסן לעת עתה כנגד נגיף הקורונה. סקפטיות ברמה זו או אחרת כלפי כל תרופה או חיסון חדש, מובנת ואף מתבקשת. הייתי אומר שסקפטיות כזו אפילו עוזרת למערכת הבריאות לנקוט במשנה זהירות ולהשתפר.
ב. יתירה מכך, קשה להכיל את היוהרא האיומה. הקולות העולים מכמעט כל הסרטונים, ה'דיונים', ההסברים והסמינרים של דוקטורים ופרופסורים נכבדים, דומים מאד. "אנחנו יודעים בדיוק איך החיסון עובד", "חקרנו היטב את תגובת הנגיף", "מצאנו דרך בטוחה להיפטר מהמגפה".
קצת יותר צניעות וענווה לא תזיק. מובן שרוצים לגרום לציבורים גדולים להתחסן, אבל האם זו הדרך? מגפת הקורונה, כמו מגפות עולמיות אחרות, צריכות ללמד אותנו קצת יותר זהירות. אנחנו לא יודעים מספיק, בהחלט יתכן מוטציות, אין לנו מידע על טווח ארוך, גם לטווח קצר התהליך היה מזורז, וכל כיוצ"ב. אפשר לומר את כל זה ועדיין לומר בביטחון - מתן החיסון היא הדרך הנכונה לעת עתה כדי להוריד את שיעור התחלואה. אי אפשר להתמודד עם 'הטבע' מתוך גאווה.
ג. שלא נדבר על האמרה השגורה "יש רק שתי אופציות - לחלות או להתחסן". האמנם? מי שמנסה לחזור לחיים שלפני המגפה אולי חושב כך, אבל בפועל אפשר להתמודד עם מגפות בצורות אחרות. יש מדינות שהתמודדו יפה עם הקורונה למרות שלא היה חיסון. תיאורטית כך היה אפשר להתמודד גם במדינת ישראל, עוד הרבה לפני שהגיע החיסון, אלא שלצערנו מסיבות שונות זה לא הלך. קשה לקבל את הביטחון המופרז שמי שלא מתחסן - יחלה.
ד. מדוע, אם כן, להתחסן? בגלל השיקול הציבורי, כבד-המשקל. כלכלה זו בריאות, פרנסה היא נפשות, ומגפה משתוללת במדינה פוגעת בכל אחד ואחד ברמה כזו או אחרת. אם יש סיכוי סביר להוריד את התחלואה ברמה כזו שאולי יכולה להעלים את הנגיף, או לפחות לדחותו לפינות הנדחקות, ראוי שכמה שיותר אזרחים ייטלו חלק במאמץ.
כן, אנחנו לא יודעים מספיק, אבל מצד שני אנחנו יודעים ש"באשר הוא שם" שווה לנסות. יודעים שגם אם יהיו בעיות, סביר שיהיו מקרי קצה, כמו בתרופות ובטיפולים רבים שאנשים עוברים מדי יום למרות שיש אחוז מסוים של הסתכנות. כל מי שמוכן להתחסן מנער מעצמו את האנוכיות הטבעית.
ה. אם נסכם, אפשר בהחלט להבין אדם שאינו רוצה להיות מהראשונים בעולם להתחסן בחיסון נגד נגיף הקורונה, למרות שהוא אינו מתנגד לחיסונים באופן כללי ומדבר על חשיבותם בהעלמת מחלות נוראיות.
כמו שלפני כל טיפול רפואי רציני אדם צריך 'לחתום' ולתת את אישורו למקרה שיהיו בעיות, כך גם בחיסון זה. אסור ליטול את החירות הבסיסית הזו, ומותר לאזרחים ולציבור לקבוע את הדרך שבה יתמודדו עם נגיף שמשתולל במדינתם (אגב, כל שנה יש אחוזים נמוכים במדינתנו שמתחסנים כנגד שפעת, צריך להכיר בכך שיש אוכלוסיות שלמות שאינן מעודדות חיסונים כאלה).
מאידך, כל מי שקצת פחות חושש, ראוי שיתחסן. בכך הוא נוטל חלק ממשי באפשרות של הורדת התחלואה ושיעור המוות, שיקום הכלכלה, החזרת הפרנסה ושמחת החיים של אוכלוסיות שלמות.