חברה להסעות, חברת "המוביל ז'ק יולזרי בע"מ", שהייתה מעורבת בשנת 1999בתאונת דרכים שנהרגו בה 17 פנויים ופנויות, עתרה אמש לבג"ץ באמצעות עו"ד יחיאל כשר, עו"ד מיכה פטמן ועו"ד לבנת קלינה, בתביעה לפסול ולבטל את ההנחיות הפנימיות שהוציאה פרקליטת המדינה בעניין מדיניות התביעה בהעמדה לדין בעברות של גרימת מוות בתאונות דרכים.
ביום 1.8.2002 פרסמה פרקליטת המדינה עדנה ארבל מסמך מדיניות פנימי הנוגע למדיניות התביעה בהעמדה לדין בעברות של "גרימת מוות בתאונות דרכים", ובמסמך נקבע כי על התביעה להגיש כתבי אישום פליליים גם כאשר קיים ספק עובדתי בעניין משקל הראיות וגם כאשר קיים ספק אם יש בכלל צורך להעמיד לדין. בהנחיותיה כותבת פרקליטת המדינה במפורש כי יש לבחור בגישה המחמירה. היא נימקה זאת בכך שתאונות דרכים הופכות ל"מכת מדינה". כמו כן טענה ארבל כי יש להשאיר לביהמ"ש "לומר את דברו" גם אם אי-אימוץ גרסת התביעה תביא לזיכוי הנאשם.
מסמך המדיניות של ארבל עומד ביסוד העתירה לבג"ץ של חברת "המוביל ג'ק יולזרי" שהוגשה נגד היועץ המשפטי לממשלה, נגד פרקליטת המדינה, נגד פרקליטות מחוז צפון, נגד משטרת ישראל - מטה מחוז צפון, ונגד מע"צ בעניין תאונת הדרכים משנת 1999, תאונה שנהרגו בה 17 מטיילים בעת שאוטובוס של החברה העותרת הידרדר לתהום באחד מכבישי הצפון.
כפי שעולה מהשתלשלות העניינים לאחר בדיקה ראשונית של מע"צ, שהתקיימה מיד בסמוך לתאונה, הוחלט בפרקליטות להגיש כתב-אישום נגד חברת "המוביל ז'ק יולזרי" ובעליה באשמת הריגה.
האחריות לתאונה הוטלה על החברה בטענה שהתאונה נבעה משילוב של תחזוקה לקויה של האוטובוס ומרשלנות של הנהג.
בעתירה שהוגשה נטען כי בסמוך לפתיחת המשפט הפלילי התברר כי מהנדסי מע"צ מסתירים דו"ח בדיקה מקטע הכביש שהתאונה התרחשה בו, בדיקה שהתקיימה שלושה ימים לפני התאונה, ואשר בה ציינו המהנדסים במפורש כי על הכביש מרוח חומר שחור בלתי מזוהה, וכי ברגע שהוא יירטב הוא יסכן כל כלי-רכב הנוסע על הכביש. המהנדסים ציינו בדו"ח כי מידת החלקלקות של החומר עולה על כל חומר שמוכר להם, וכי היא דומה לחלקלקות של קרח שהורטב במים. בעקבות הבדיקה נשלח דו"ח פנימי בהול של מע"צ ובו אזהרה מפורשת בדבר סכנת התרחשות תאונות החלקה קטלניות בכביש עם רדת גשם ראשון (כפי שאכן קרה בתאונת האוטובוס).
רק בעקבות פנייה לביהמ"ש העליון הורה בית המשפט למע"צ לחשוף את הדו"ח ובעקבות כך נפסק המשפט הפלילי למשך שנתיים.
עוד נטען בעתירה כי כפי שמתברר בדיעבד, מהרגע שבו אירעה התאונה החלה מלאכת העלמת ראיות, טיוח והפללתם של העותרים. הממצאים הנוגעים לאירועים שקדמו לתאונה: ההתרעות שהגיעו למע"צ, ממצאיהם של אנשי השטח של מע"צ, התרעות בהולות ששיגרו אנשי מע"צ והאופן בו התקבלו התרעות אלה במע"צ, כל אלה הוסתרו והוצפנו. הממונים על אנשי מע"צ דרשו מאנשי מע"צ להסתיר את המידע הרלוונטי מכל גורם, נטען בעתירה.
לפי העתירה, בהמשך התקיימו הליכי שימוע בפני פרקליטת המדינה עדנה ארבל הן לעותרים והן לאנשי מע"צ.
ביום 7.8.02 (שבוע לאחר פרסום ההנחיות הפנימיות של פרקליטת המדינה) נשלחה לעותרים הודעה מהפרקליטות האומרת כי הוחלט להמשיך כנגדם בהליכים באותם האישומים שהם הואשמו בהם קודם.
עוד נאמר בעתירה כי חרף הנתונים והגילויים החדשים והמרעישים שנחשפו בתיקי מע"צ, הוחלט להגיש כתב-אישום מתוקן המותיר את האישומים נגד חברת "המוביל ז'ק יולזרי" כפי שהיו בכתב האישום המקורי (- עברת הריגה ועבירות נוספות).
יש לציין כי הפרקליטות תיקנה במעט את הטעות והוסיפה שניים מעובדי מע"צ כנאשמים בגרימת התאונה ברשלנות ובשיבוש הליכי משפט.
בעתירה שהוגשה אתמול מציינים העותרים כי ההחלטה להמשיך ולהאשים את חברת "המוביל ז'ק יולזרי" בגרימת התאונה מנותקת לחלוטין מעמדת הפרקליטות עצמה בכתב האישום המתוקן לגבי נסיבות התאונה.
המדינה טוענת בכתב האישום המתוקן כי החומר השחור אכן היה על הכביש בעת התאונה וכי האוטובוס עלה עליו לאחר שהחומר השחור בא במגע עם מים והיה חלקלק ביותר וכתוצאה מכך החליק האוטובוס.
לדעת העותרים המסקנה ברורה: על-פי נתוניה וטענותיה של הפרקליטות עצמה אין כל קשר בין מצב האוטובוס לבין נסיבות התאונה.
עוד מציינים העותרים כי רק משהתגלה להם מסמך ההנחיות הפנימיות של פרקליטת המדינה, ערב הגשת העתירה, התברר להם למעלה מכל ספק כי מדובר לא רק בהחלטה לא ראויה של הפרקליטות במקרה ספציפי זה, אלא גם בהנחיות פנימיות שהן ביטוי ליישומם של שיקולים פופוליסטיים, פסולים מן הבחינה המשפטית.
העותרים טוענים כי ההנחיה הפנימית שהוציאה פרקליטת המדינה היא בלתי חוקית, נוגדת עקרונות יסוד, סותרת פסיקה ברורה של בית המשפט העליון, מערבת שיקולים זרים ובלתי סבירה באופן קיצוני.
העותרים מציינים כי ההנחיות מצוות על פרקליטי המדינה להגיש כתבי-אישום גם כאשר להם עצמם יש ספק אם יש מקום להעמיד לדין. עוד מציינים העותרים כי ההנחיות עלולות להביא לעינוי של נאשמים, לפגיעה באמון שבין מערכת המשפט לפרקליטות, לפגיעה בעיקרון שספק צריך לפעול לטובת נאשמים ולהכנסה של שיקולים בלתי רלוונטיים ופופוליסטיים ביסודם לשיקולי הפרקליטות.
כמו כן טוענים העותרים כי הנחיות פרקליטות המדינה אינן מתיישבות עם חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", וכי הן עומדות בסתירה להלכה שקבע בג"צ.
ביום 1.8.2002 פרסמה פרקליטת המדינה עדנה ארבל מסמך מדיניות פנימי הנוגע למדיניות התביעה בהעמדה לדין בעברות של "גרימת מוות בתאונות דרכים", ובמסמך נקבע כי על התביעה להגיש כתבי אישום פליליים גם כאשר קיים ספק עובדתי בעניין משקל הראיות וגם כאשר קיים ספק אם יש בכלל צורך להעמיד לדין. בהנחיותיה כותבת פרקליטת המדינה במפורש כי יש לבחור בגישה המחמירה. היא נימקה זאת בכך שתאונות דרכים הופכות ל"מכת מדינה". כמו כן טענה ארבל כי יש להשאיר לביהמ"ש "לומר את דברו" גם אם אי-אימוץ גרסת התביעה תביא לזיכוי הנאשם.
מסמך המדיניות של ארבל עומד ביסוד העתירה לבג"ץ של חברת "המוביל ג'ק יולזרי" שהוגשה נגד היועץ המשפטי לממשלה, נגד פרקליטת המדינה, נגד פרקליטות מחוז צפון, נגד משטרת ישראל - מטה מחוז צפון, ונגד מע"צ בעניין תאונת הדרכים משנת 1999, תאונה שנהרגו בה 17 מטיילים בעת שאוטובוס של החברה העותרת הידרדר לתהום באחד מכבישי הצפון.
כפי שעולה מהשתלשלות העניינים לאחר בדיקה ראשונית של מע"צ, שהתקיימה מיד בסמוך לתאונה, הוחלט בפרקליטות להגיש כתב-אישום נגד חברת "המוביל ז'ק יולזרי" ובעליה באשמת הריגה.
האחריות לתאונה הוטלה על החברה בטענה שהתאונה נבעה משילוב של תחזוקה לקויה של האוטובוס ומרשלנות של הנהג.
בעתירה שהוגשה נטען כי בסמוך לפתיחת המשפט הפלילי התברר כי מהנדסי מע"צ מסתירים דו"ח בדיקה מקטע הכביש שהתאונה התרחשה בו, בדיקה שהתקיימה שלושה ימים לפני התאונה, ואשר בה ציינו המהנדסים במפורש כי על הכביש מרוח חומר שחור בלתי מזוהה, וכי ברגע שהוא יירטב הוא יסכן כל כלי-רכב הנוסע על הכביש. המהנדסים ציינו בדו"ח כי מידת החלקלקות של החומר עולה על כל חומר שמוכר להם, וכי היא דומה לחלקלקות של קרח שהורטב במים. בעקבות הבדיקה נשלח דו"ח פנימי בהול של מע"צ ובו אזהרה מפורשת בדבר סכנת התרחשות תאונות החלקה קטלניות בכביש עם רדת גשם ראשון (כפי שאכן קרה בתאונת האוטובוס).
רק בעקבות פנייה לביהמ"ש העליון הורה בית המשפט למע"צ לחשוף את הדו"ח ובעקבות כך נפסק המשפט הפלילי למשך שנתיים.
עוד נטען בעתירה כי כפי שמתברר בדיעבד, מהרגע שבו אירעה התאונה החלה מלאכת העלמת ראיות, טיוח והפללתם של העותרים. הממצאים הנוגעים לאירועים שקדמו לתאונה: ההתרעות שהגיעו למע"צ, ממצאיהם של אנשי השטח של מע"צ, התרעות בהולות ששיגרו אנשי מע"צ והאופן בו התקבלו התרעות אלה במע"צ, כל אלה הוסתרו והוצפנו. הממונים על אנשי מע"צ דרשו מאנשי מע"צ להסתיר את המידע הרלוונטי מכל גורם, נטען בעתירה.
לפי העתירה, בהמשך התקיימו הליכי שימוע בפני פרקליטת המדינה עדנה ארבל הן לעותרים והן לאנשי מע"צ.
ביום 7.8.02 (שבוע לאחר פרסום ההנחיות הפנימיות של פרקליטת המדינה) נשלחה לעותרים הודעה מהפרקליטות האומרת כי הוחלט להמשיך כנגדם בהליכים באותם האישומים שהם הואשמו בהם קודם.
עוד נאמר בעתירה כי חרף הנתונים והגילויים החדשים והמרעישים שנחשפו בתיקי מע"צ, הוחלט להגיש כתב-אישום מתוקן המותיר את האישומים נגד חברת "המוביל ז'ק יולזרי" כפי שהיו בכתב האישום המקורי (- עברת הריגה ועבירות נוספות).
יש לציין כי הפרקליטות תיקנה במעט את הטעות והוסיפה שניים מעובדי מע"צ כנאשמים בגרימת התאונה ברשלנות ובשיבוש הליכי משפט.
בעתירה שהוגשה אתמול מציינים העותרים כי ההחלטה להמשיך ולהאשים את חברת "המוביל ז'ק יולזרי" בגרימת התאונה מנותקת לחלוטין מעמדת הפרקליטות עצמה בכתב האישום המתוקן לגבי נסיבות התאונה.
המדינה טוענת בכתב האישום המתוקן כי החומר השחור אכן היה על הכביש בעת התאונה וכי האוטובוס עלה עליו לאחר שהחומר השחור בא במגע עם מים והיה חלקלק ביותר וכתוצאה מכך החליק האוטובוס.
לדעת העותרים המסקנה ברורה: על-פי נתוניה וטענותיה של הפרקליטות עצמה אין כל קשר בין מצב האוטובוס לבין נסיבות התאונה.
עוד מציינים העותרים כי רק משהתגלה להם מסמך ההנחיות הפנימיות של פרקליטת המדינה, ערב הגשת העתירה, התברר להם למעלה מכל ספק כי מדובר לא רק בהחלטה לא ראויה של הפרקליטות במקרה ספציפי זה, אלא גם בהנחיות פנימיות שהן ביטוי ליישומם של שיקולים פופוליסטיים, פסולים מן הבחינה המשפטית.
העותרים טוענים כי ההנחיה הפנימית שהוציאה פרקליטת המדינה היא בלתי חוקית, נוגדת עקרונות יסוד, סותרת פסיקה ברורה של בית המשפט העליון, מערבת שיקולים זרים ובלתי סבירה באופן קיצוני.
העותרים מציינים כי ההנחיות מצוות על פרקליטי המדינה להגיש כתבי-אישום גם כאשר להם עצמם יש ספק אם יש מקום להעמיד לדין. עוד מציינים העותרים כי ההנחיות עלולות להביא לעינוי של נאשמים, לפגיעה באמון שבין מערכת המשפט לפרקליטות, לפגיעה בעיקרון שספק צריך לפעול לטובת נאשמים ולהכנסה של שיקולים בלתי רלוונטיים ופופוליסטיים ביסודם לשיקולי הפרקליטות.
כמו כן טוענים העותרים כי הנחיות פרקליטות המדינה אינן מתיישבות עם חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", וכי הן עומדות בסתירה להלכה שקבע בג"צ.