פרופ' אשר כהן, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, מנתח בשיחה עם ערוץ 7 מה באמת מוביל את ישראל לבחירות בפעם הרביעית בתוך שנתיים.
"התפתחה מוטציה פוליטית בשנתיים האחרונות. עד לפני שנתיים היה מה שנקרא 'רצף פוליטי הגיוני' – שקראו לו ימין ושמאל. ידענו למקום את המפלגות לפי ימין, מרכז או שמאל. לעתים מפלגות זוהו עם צד גם אם האידיאולוגיה שלהן אינה תואמת לו במאה אחוז, כמו החרדים בימין. כך למשל, ב-2015 מפלגת מרכז ששמה 'כולנו' התיישבה על קולות האמצע וקבעה את השלטון", מסביר כהן.
לדבריו, "המוטציה שהתפתחה היא ה'ביביזם' מול ה'רק לא ביבי'. את המוטציה הזו רואים בפעם הראשונה בבחירות אפריל 2019. היתה שם ממשלת ימין קלאסית עם 65 מנדטים של איחוד מפלגות הימין, הליכוד, המפלגות החרדיות וליברמן. אבל ליברמן התחבר למוטציה ואמר 'רק לא ביבי' ויצאנו לבחירות. כך קרה גם במערכת הבחירות השנייה".
"לפני שבועיים ראינו שהמוטציה מתפתחת וגדעון סער הצטרף אליה. מעולם לא קרה מצב בו יש פער עצום בין מספר המנדטים בסקרים של מפלגות המעידות על עצמן כימין לבין מספר האנשים שמגדירים את עצמם כימנים. במחקר הכי נדיב, 60% באוכלוסייה היהודית אומרים שהם מגדירים את עצמם בימין. היהודים שווים יותר ממאה מנדטים. זה נותן לי ביום טוב, בין 65 ל-70 מנדטים של הימין. אתה מסתכל על הסקרים ועל המפלגות שאומרות שהן ימין ומתברר שהן מחזיקות בלמעלה מ-80 מנדטים".
"זאת אומרת שהמוטציה הזו כל כך חזקה, שגם מי שמרגיש ומגדיר את עצמו במרכז הולכים לכל מי שנדבק במוטציה הזו. חלק מהם חנו בימינה ואז כשהופיע גדעון סער שנראה יותר קרוב לשיוך הבסיסי שלהם – קפצו אליו", מוסיף כהן.
הוא מזכיר שכהבחירות מתקרבות חלק גדול מהאנשים חוזרים לשיוך הבסיסי שלהם. "עוד מעט גדעון סער גם ירגיש את זה. לימינה הגיעו בעיקר אנשי ימין אבל גם קצת אנשי מרכז. אצל גדעון סער נמצאים כרגע הרבה מאוד אנשי מרכז. אם יהיו עוד אלטרנטיבות במרכז, הם יעזבו את גדעון סער. מעכשיו נעקוב אחרי קרב מאוד גדול, מי יצליח לחצות את הקו הפוליטי בין 60 ל-60 והקרב הוא בין שתי מפלגות – ימינה וגדעון סער. מי שישב שם יקבע איזו ממשלה תהיה. הליכוד והמפלגות החרדיות סביב 45 מנדטים וכך גם השמאל. לשון המאזניים נמצאת בין ימינה לגדעון סער".
לשאלה האם שתי המפלגות, ימינה וזו של גדעון סער צריכות ללכת יחד הוא עונה, "יש כל מיני סוגים של אחדות שלא בהכרח עושים טוב לשותפים. אנחנו כבר יודעים מפילוחים שונים שרבים בציונות הדתית לא מתחברים למפלגה החדשה של גדעון סער. איחוד, אגב, לא חייבים לעשות לפני בחירות. רשימה, זה הרי מו"מ, מיקומים והסכמים. אולי אפשר לעשות את זה אחרת, אחרי הבחירות, כששתי סיעות משלבות כוח בכנסת. צריך לשים לב ששתיהן ביחד, על פי כל הסקרים, גדולות מהליכוד, השאלה היא מה יקרה הלאה".
האם השמאל הפך ללא רלוונטי והקרב כולו מתרכז בימין? פרופ' כהן מציג את הנתונים. "השמאל לא מגיע באוכלוסייה לגודל של 20%. המרכז-שמאל יכול להיות בשלטון רק בשותפות עם הימין כי אין לו שום אפשרות תיאורטית להגיע לשלטון, אלא אם מוסיפים אליו באופן קבוע את ליברמן והרשימה המשותפת".
"כשאין לרשימות השמאל-מרכז אפשרות לייצר גוש חוסם השאלה שנותרה היא האם תהיה רק ממשלת ימין או ממשלה שתשלב גם גורמי מרכז ושמאל. צריך להזכיר שלנתניהו בחלק ניכר מהממשלות היו שותפים משמאל. עם כל הכבוד לקרבות בימין, גם כשלימין קיים רוב, אפשר להוכיח שלליכוד יש רצון שתהיה נציגות שמאל לידם".
לדבריו, ימינה נמצאת במצב טוב, דווקא בגלל שלא פסלה אף שיתוף פעולה עם אף מועמד לראשות הממשלה. "בנט הוא היחיד שלא הסתבך עד עכשיו. במוטציה שהתפתחה – אני רק ביבי או רק לא ביבי – בנט היחיד שלא נמצא שם והוא מקפיד על כך, למרות שהוא נמצא תחת לחצים אדירים. עיתונאים לוחצים עליו, במפלגה לוחצים עליו והוא לא נכנע להם".
הוא מסכם ומציין כי "המוטציה של הבחירות היא זו שהביאה לארבע מערכות בחירות. אם אתה עומד בהבטחה של רק לא ביבי, אנחנו בבחירות כל חצי שנה ובשיתוק פוליטי בתוך משבר קורונה. אם אתה מפר את ההבטחה – המפלגה שלך עלולה להתפרק".