אביב גפן ואברהם פריד סודקים את החומות

עידו שטיינר דולה עבורכם פנינים מקרקעית המוזיקה הישראלית-יהודית, והפעם: אביב גפן ואברהם פריד בדואט הרשמי של הבצורת.

עידו שטיינר , ז' בטבת תשפ"א

אביב גפן ואברהם פריד סודקים את החומות-ערוץ 7
בצורת
עיצוב: שלמה חיים ריבקין, איור: דודי ון-דן-ברג

עברו הרבה מים בחוף דוגית מאז שנתקלתי בקולו הסדוק של אביב גפן אי אז בשנות התשעים.

האלבום "זה רק אור הירח" ואלבומי ההמשך הקשים לעיכול שעם הזמן הפכו לנוגים יותר היו שגורים על לשוני, התנגנו במערכת ה-AIWA שלי ומילאו את חדרי הקטן. עד האלבום "יומן מסע" עקבתי באדיקות ומאז יש לי חור רציני בדיסקוגרפיה שצריך להשלים מתישהו.

כששמעתי על שיתוף הפעולה התרגשתי, יותר מהצד של אביב ופחות מהצד של אברהם פריד, אבל מאז עלו בי תובנות מעניינות גם לגביו. חכו לסוף הטור.

וואו! אביב גפן, אחד האמנים המוערכים בישראל, אדם שייצג כל השנים את אליטת השמאל, הצפוני, הלבן, הישראלי החצוף, פותח את הלב וחותר לחיבור אמיתי עם המגזר הדתי בשיתוף פעולה ראשון עם אברהם פריד, מוזיקאי "משלנו", זה שאולי מייצג יותר מכל את המוזיקה החסידית בדורנו ואחד מאנשי התרבות הגדולים במגזר הדתי. אני כל כך שמח שאמן כמו אביב גפן, שהכנות והאמת הדוקרת מלוות אותו במשך כל הקריירה, לעתים בצורה שלא נעימה לאזניי, ממשיך לחתור כנגד הזרם והפעם מהצד המחבר.

השיר "בצורת" נוצר בתקופה קשה מאוד מבחינה בריאותית, כלכלית, מדינית ובטחונית ומספר על הסדקים שנבקעים אט אט בחומות שבנינו לעצמנו - בין מגזרים, בין דעות ובין אנשים ומביא בכנפיו נחמה ותקווה גדולה למשהו חדש. אהבתי את המילים המנחמות, המוזיקה בעיבודו של אביב, ואיך שבהפקה הצליחו לתת מקום לכל אחד מהשניים.

החיבור הזה של אביב ואברהם הוא לא פחות מהיסט(ו)רי, מלא בכבוד הדדי, ונותן לי תקווה גדולה שאולי בכל זאת יש סיכוי שמשהו טוב יקרה פה. ואולי הוא כבר קורה פה ומה שנשאר הוא לפתוח את העיניים... תיהנו!

עוד משהו: שמעתי השבוע לא מעט ביקורת מאנשי תעשיית המוזיקה היהודית-חסידית על המהלך הזה של אברהם פריד; היו דיבורים על זה שפריד נוטש לאחרונה את הקהל הביתי ומייצר שיתופי פעולה שמעוררים תמיהה. עלו גם טענות שהטקסט והלחן רדודים ומאולצים. לכם אני רוצה לומר דבר אחד: לדעתי פריד מכוון כבר מזמן הרבה יותר רחב מהמגזר.

כשליח של הרבי מלובביץ' הוא מבין שיש פה קהל חדש ומשמעותי, הולך וגדל, של אנשים שבשלים לשמוע צלילים ומילים מלבה של החסידות. תחשבו על האומץ ששני המוזיקאים הגדולים האלו היו צריכים כדי לעשות את החיבור הזה, אני בטוח שבצוות ההפקה של שני הצדדים עלו חששות שמהלך כזה יכול לשרוף חלק מהקהל, וכמה משמח שהם התעלו מעל השיקולים האלו ונתנו למוזיקה לעשות את מה שלשמה היא נועדה - לחבר בין אנשים.

שימו לב שיש פה מהלך גדול, ועכשיו יותר מתמיד צריכים את הפרגון שלכם. ולגבי השיר: ממליץ לכם לקרוא את המילים ולהאזין יותר מפעם אחת, מומלץ עם כוס יין. ממתי שופטים על פי האזנה אחת?


-

עידו שטיינר הוא מומחה שיווק דיגיטלי לאמנות, תרבות ומוזיקה יהודית. לפייסבוק של עידו שטיינר