איך לקחת הפסקה מהקריירה ולהתחתן?

עולם האסור והמותר שלנו על ערכים אוניברסליים. תחתיו רוחש עולם עשיר באמונות רגשיות. לא פעם האמונות האלה תוקעות אותנו בלי משׂים.

גילה יובל , י"ב בטבת תשפ"א

גילה יובל
גילה יובל
צילום: מירי שמעונוביץ

בחורה טובה ירושלים. עורכת דין. מטופחת. יושבת מולי מאופקת. מחייכת בביישנות ולא ממש מישירה אליי מבט. בחורה מבית טוב. מסורה למשפחה. מסורה לעבודה. משקיעה בלימודים, תואר שני במשפטים, הרי צריך להתקדם בחיים.

להצטרפות לפרויקט היכנסו

"אני עמוסה בטירוף" היא מספרת. "אני צריכה לעזור לאחותי עם התינוק שילדה, לא קל לה, מסכנה. היא צריכה שאני יעזור לה. גם אמא שלי כבר לא צעירה, ובבית גם מצפים ממני לעזרה. אני יוצאת בשש וחצי לעבודה במרכז, חוזרת בערב לדירה מותשת ואז אני צריכה לשבת על הלימודים".

"ומה עם הדייטים?"

"נכון, זה בדיוק העניין, אני בקושי מוצאת זמן לצאת עם בחורים. וגם כשאני יוצאת אני לחוצה. אני לא שקטה. לא מוצאת לי מנוחה".

בין משפט למשפט היא לוקחת אוויר, ואני מרגישה את המחנק שלה מתחיל לעלות לה בגרון;

- "אני בעומס מטורף, אני מותשת!" היא נשמעת די מיואשת.

הטוב שלה, הרצון לתת, לעזור לכולם מרחיב את הלב. אני יכולה לדמיין את ההערכה הגדולה שהיא מקבלת מהסביבה; בטח מפרגנים לה על ההשקעה. היא בטח מאוד מוערכת. עובדת מצטיינת. לצד כל זה אני רואה את המחיר; היא כמעט מתפרקת.

אני מכירה את זה. החוזקות שבאות לידי ביטוי בעוצמות גבוהות; הרצון לעזור, לעשות, להצליח. בלי משים הן הופכות מתכונות מקדמות לתכונות מפילות. חוזקות שמחפשות איזון. חוזקות שצריכות לעבור כיוונון.

"איפה אפשר להקל? מה עם להוריד קצת את העומס בלימודים?" אני שואלת.

"את לא מכירה אותי" היא אומרת בחיוך. "כשאני מתחילה משהו אני לא מפסיקה".

אוקיי, אני קולטת שיש לנו פה 'מסמר' רציני, סיסמא שמתנוססת אצלה בראש צועקת בקול: "משימות אסור להפסיק!"

בחדר האימון אנחנו קוראים לזה: 'אמונה תוקעת'.

"למה?" אני מעלה סימן שאלה.

"מה זאת אומרת? אם התחלתי משהו אני צריכה לסיים אותו עד הסוף . אני בחורה רצינית, שאפתנית. אם עושים משהו, עושים אותו כמו שצריך עד הסוף ולא מפסיקים".

"תמיד?" אני מנסה לערער בעדינות

"כן, ברור! אני לא יכולה לסבול אנשים שאי אפשר לסמוך עליהם, שהם מקבלים משימה ובאמצע מפסיקים. אם אני אפסיק אני אכעס על עצמי. מבחינתי זה כישלון!"

יקרה, כשאת יוצאת בהכרזה ואומרת "אני? אני לא מפסיקה!" את הכנסת את עצמך למגירה, מגירת ה-'לא מפסיקה'. את באה אל עצמך בתביעה, בלי שום הקשבה למקום שבו את נמצאת.

"באמת אסור להפסיק משימות? אף פעם? האם מי שמפסיק משימות הוא כישלון?"

"ברור. כן".

"אפשר לתת לך דוגמא? דוגמת קצה?"

"נו?"

"שמעת על נשים שהפסיקו הריון? אישה שהייתה לה משימה להביא חיים, והיא הפסיקה אותו כדי לשמור על החיים שלה".

דממה.

יקרה, אל תשתעבדי לאמיתות שלך. תקשיבי לעצמך; למה שנכון לך באמת, למה שטוב לך. שחררי, כי את משלמת מחיר כבד על הסיסמאות שלך.

גילה יובל, מאמנת לזוגיות מצמיחה משתתפת ב'פרוייקט 252'.

להצטרפות לפרויקט היכנסו