במקום לאפשר לכנסת לגווע במיתת נשיקה ופיזור אוטומטי ללא מגע יד אדם, בנימין נתניהו התעקש לנסות להאריך את חייה באופן מלאכותי.
קצרים ורעים היו ימיה של הכנסת ה־23, שאומנם האריכה ימים משתי קודמותיה שבהן לא הוקמה ממשלה, אבל נתניהו העדיף להמשיך את החריקות מול השותף הנוח גנץ מאשר לקבל במקומו את גדעון סער. המאמצים שהשקיעה לשכת ראש הממשלה בהצבעה שנועדה לדחות את מועד אישור התקציב כדי להרוויח עוד זמן לשיחות עם גנץ, יממה לפני שהכנסת תגיע אל קיצה, מלמדים שנתניהו לא ביקש רק את ההישג התדמיתי כמי שניסה למנוע בחירות, אלא התכוון לנצח בה.
הוא דאג להביא את חבר הכנסת חיים כץ מהבית, הבטיח למנסור עבאס מה שהבטיח כדי שארבעת הח״כים של רע"מ יעזבו את המשכן וייעדרו מההצבעה, ביקש למשוך זמן וניסה להשתלט על הסוררים במפלגתו וגם על אלו של החליפי.
התבהלה שאחזה בנתניהו באותו לילה, כמו גם הניסיונות הנואשים להתניע את החקיקה מחדש ביום שאחרי, ממחישים שנתניהו מבין את הסיטואציה: לראשונה הוא נגרר לבחירות ולא קבע את התזמון. הוא מגיע אליהן בלי שסגר מראש את בלוק הממשלה העתידית, בלי אף סקר שמבטיח לו כהונה נוספת בבלפור ועם אגפים נרחבים בימין שמתנתקים ממנו. בנט כבר לא בכיס שלו, סער הודיע שלא יישב תחתיו. שניהם בתוספת ליברמן מעניקים לגיטימציה זה לזה להקים ממשלה עם לפיד. וזו גם חבורה שיתקשה להתל בה.
בניגוד לחובבנות הפוליטית החביבה של גנץ – בנט, ליברמן, סער וגם לפיד הם שועלים פוליטיים מנוסים עם התמחות מיוחדת בנתניהו. הוא עדיין ברמה אחת מעל כל אלו, אבל ההצטברות של כולם יחד עלולה להכריע אותו. ההצבעה שהתקיימה השבוע הייתה רק קדימון.
בזמן שחבר הכנסת פינדרוס נשלח להעביר שעתיים של פיליבסטר על דוכן הכנסת בד״שים לעיתונאים, התנהל מאבק ראש בראש, סער מול נתניהו. מהבידוד בביתו גרם סער לנתניהו יותר כאבי ראש מכל יריביו הפוליטיים בתוך הכנסת האחרונה. זו לא רק האצבע של מיכל שיר אלא גם היעדרותה של השכל, קולותיהם של חברי סיעתו החדשים הנדל והאוזר, וגם האומץ שתפסו מורדי כחול־לבן שהסתתרו בחניה באותו ליל חניה לא הופיע בלי חיזוק מסער. הם היו מוכנים להצביע בניגוד לרצונו של גנץ רק בתנאי שהצבעתם תכריע. לכן המתינו לראות את תוצאות סבב ההצבעה הראשון ורק אז התפרצו בדרמטיות יתר אל המליאה.
התוצאות הצמודות, 49 מתנגדים מול 47 תומכים, מאפשרות לרבים לטעון שהם חתומים על תעודת הפטירה: סיעת סער, מורדי כחול־לבן, ואולי זו בכלל הקורונה שהפילה את ממשלת האחדות והחירום למאבק בנגיף, אחרי שהדביקה עוד חברי קואליציה בכירים שלא יכלו להשתתף בהצבעות: דוד ביטן מהליכוד שמאושפז בבית חולים במצב קשה ויו"ר ועדת החוקה יעקב אשר מיהדות התורה. גם כשהחיסונים כבר מוזרקים לעשרות אלפי אזרחים, במאבק בין הקורונה ובין הממשלה ברור מי ניצח.
ממליך מלכים בלא המלוכה
נפתלי בנט הכריז השבוע באופן רשמי על עצמו כמועמד לראשות הממשלה, אבל אם בעידן שלפני הופעת סער בזירה הוא גם האמין שסיכוייו לרשת את נתניהו כבר בכנסת הבאה גבוהים, הרי שבמצב הנוכחי ההצהרה הזאת נועדה בעיקר כדי לשמר אותו בבדידות המזהרת של גוש הבלתי מזדהים. הוא לא בכיסו של נתניהו, אבל גם לא מחרים אותו. סקרי העומק שבידיו מלמדים שהציבור מאס בדיון הבלתי נגמר בשאלת כן או לא ביבי, ויש ביקוש גם לתוכן של ממש.
הסגר השלישי שנמצא בפתח ואולי גם המוטציה הבריטית עשויים לשפר מעט את עמודת המנדטים של ימינה, אבל בנט איבד את יתרונו כאלטרנטיבה הבולטת לנתניהו. הוא לא יהיה המלך, אבל יוכל להיות ממליך המלכים.
כוחה של ימינה בימי השיא בסקרים נשען על שלוש קבוצות: הבייס הסרוג, ימנים וליכודניקים מאוכזבי נתניהו על רקע הקורונה, ואנשי מרכז־שמאל שהתלהבו מהאלטרנטיבה החדשה לנתניהו. האחרונים ממילא לא היו מצביעים לו בסוף. סער פשוט קילף ממנו את האשליה בשלב מוקדם. בשיחות פרטיות בנט לא נשמע מדוכדך אלא מפוכח.
את שתי הקבוצות הראשונות עליו לשמר בכל מחיר כדי להגיע לתוצאה דו־ספרתית שתבטיח לו עמדת מפתח בכל ממשלה עתידית, לא משנה מי יעמוד בראשה. הצעד הראשון לכך הוא שימור הברית עם סמוטריץ'. כן, אותו חיבור שבנט ניסה להשתחרר ממנו בהקמת הימין החדש כעת הופך לחלק אסטרטגי בבניין הכוח שלו. באופן ישיר ערכו האלקטורלי של סמוטריץ' אומנם עומד על שניים או שלושה מנדטים לכל היותר, אבל החיבור עם בנט משדרג את המפלגה למספר מנדטים דו־ספרתי, מעניק תעודת ביטוח מכתם השמאלנות שבליכוד מנסים להדביק לו, ומונע את צמיחתה של מפלגה חרד"לית שתאתגר אותו מימין.
גם ביום שאחרי הבחירות – רתימת סמוטריץ' כראש מפלגת הציונות הדתית (בתוך ימינה) למחנה שמוכן להחליף את נתניהו היא מכה אסטרטגית בעורף הרך של הליכוד. זו הסיבה שבסביבת ראש הממשלה ישמחו מאוד אם יצליחו לפרק את הציר הזה כבר עכשיו: הם מעדיפים מפלגה מגזרית קטנה של חמישה מנדטים בראשות סמוטריץ', עם עוצמה יהודית ושאריות הבית היהודי, שלא תהיה מחויבת לבנט אלא תישאר לווין של הליכוד. כאילו לא הושלכה אל מחוץ לבלוק.
וכאן המבחן של סמוטריץ': האם פיתויי הליכוד יגרמו לו להקשיח עמדות במשא ומתן עם בנט עד כדי פיצוץ, או שהוא יידע לשמור על הברית שאומנם משתלמת לבנט אבל גם לו. מקום נינוח על הפלטפורמה של ימינה יפוגג את עננת אחוז החסימה ויעניק לו תפקיד בכיר בממשלה הבאה, למשל במשרד התחבורה שהתחבב עליו. האיחוד הלאומי והימין החדש ייפרדו במעלה הדרך הפוליטית, אבל כעת החיבור משתלם לשתי המפלגות. לפני שנתיים בנט חשב שהפרידה מסמוטריץ' תהפוך אותו למועמד לראשות הממשלה, אבל כעת נראה שהסדר הפוך: דווקא כשהמועמדות של בנט לראשות הממשלה תהפוך לריאלית, זה יהיה הסימן של סמוטריץ' לקום ולהיפרד.
פרידה ותודה
הטור הראשון של מערכת הבחירות הרביעית הוא גם הטור האחרון שלי מעל דפי 'בשבע'. אחרי שלוש וחצי שנים ושלוש מערכות בחירות אני ממשיך לתחנה הבאה. היה לי עונג וכבוד לעבוד עם הצוות המצוין והמסור של העיתון. דודו סעדה יו"ר הקבוצה, עמנואל שילה העורך הראשי וסגניו גדעון דוקוב (לשעבר) וחגית רוזנבאום. תודה על המקצועיות, הענייניות, המחלוקות לשם שמיים ומאור הפנים. ותודה בעיקר לכם הקוראים. על התגובות, השאלות, ההערות וההארות. להתראות!
לתגובות: 2sherki@gmail.co