בשנת 1948 מונתה גולדה מאיר לנציגת ישראל הראשונה בברית המועצות, וכונתה "ציר ישראל במוסקבה". אחרי פחות משנה חזרה מאיר לארץ ומונתה ל"שר העבודה והביטוח". ועד הלשון התרעם על הכינוי "שר" שליווה את האישה הראשונה בממשלה, וטען: "הצירוף המוזר 'שר העבודה והביטוח אמרה' אינו מותר בשום פנים מבחינה לשונית ודקדוקית", ועם תחילת שנות ה־50 החלו לכנות את מאיר "שרה" במקום "שר".
אחרי בחירות 1969, כאשר הגיעו חברי הסיעות לנשיא כדי להמליץ על מאיר להקים ממשלה, שאל חבר הכנסת יצחק נבון: "איך נקרא לה? ראש הממשלה או ראשת הממשלה?". התקופה לא הייתה בשלה, ומאיר נקראה אז ראש ממשלה. כיום האקדמיה ללשון העברית מאשרת את השימוש בראשת ממשלה, ואני משמשת כראשת מועצה.
העדפתי את המושג ראשת מועצה על פני ראש מועצה דווקא מתוך כבוד למקורות. בספר זכריה פרק ד' פסוק ז' כתוב הרי "והוציא את אבן הראשה". במקרא, בספרות חז"ל ובכל הדורות נגזרו צורות נקבה לתפקידים שבהם החזיקו נשים, מנביאה ועד שופטת. כבר במקרא מופיעה המילה ראש גם כשם תפקיד, כמעין מילה נרדפת למנהיג: "ויקרא יהושע לכל ישראל לזקניו ולראשיו ולשופטיו ולשוטריו" (יהושע כג, ב), ולכן, תפיסה שמכבדת את מקורות העם היהודי צריכה לתמוך בכינוי ראשה - כמו נביאה, כמו שופטת, כמו מלכה, כמו שליטה.
השפה העברית מבחינתי היא שפת הקודש. היא הכתב העברי הקדום שנמצא בתל גזר, שעל שמו קרויה המועצה ובו נכתב בעברית קדומה לוח חקלאי, היא השפה שהחיה אליעזר בן יהודה מספרי קודש לשפת דיבור. העברית שפה מרגשת, מתפתחת ומשתנה. היא איננה מקובעת ושינויי זמן ומקום משנים את פניה.
כמי שחיה ומכבדת את השפה העברית, התפלאתי לקרוא את הטור של חגית רוזנבאום שכינה אותי בעלת "אג'נדה רדיקלית". ראשית, כי בטור שטוען לכבוד השפה העברית לא ראוי להשתמש במילים לועזיות, ושנית כי לו הייתה בוחנת הכותבת את פעילותי כראשת המועצה הייתה מגלה כדבריו של רב הונא כי עורבא פרח.
תפיסת העולם שאני מובילה במועצה האזורית גזר מקדשת ממלכתיות, בוחרת לחבר ולא להפריד בין גברים לנשים ובין דתיים לחילונים. תיוג ראשת מועצה כפמיניסטית קיצונית בשל שלט כניסה משול בעיניי לתיוג של אדם עם כיפה או אישה עם כיסוי ראש כדתיים קיצוניים.
כמנהיגות, בחרתי לשים שלט המברך בצורה גרפית משותפת נשים וגברים בכניסתם לשערי המועצה. רק מי שאינו שולט ברזי ההיסטוריה היהודית והשפה העברית יכול לפחד משלט כניסה חזותי לבניין. ואולי החשש הוא מנוכחות של נשים במרחב הציבורי ומהעובדה שהן עוברות לקדמת הבמה בקבלת החלטות ובהנהגה.
אמשיך לפעול במועצה האזורית גזר בממלכתיות, לחבר בין חלקי עם ישראל ולאהוב את השפה העברית על שינוייה לאורך ההיסטוריה. אמשיך לפעול על מנת שנשים וילדות לא תחווינה גבולות של מגדר ותודעה, שתדענה שהן יכולות להיות ראשות מועצה, שתדענה שהן ברוכות בשערינו.