נס המרד

שרי הימין פתחו לראשונה במרד נגד נתניהו לטובת הסדרת ההתיישבות הצעירה ביו"ש

ניצן קידר - ערוץ 7 , ט' בטבת תשפ"א

נס המרד-ערוץ 7
גילה לראשונה את מגבלות התמרון הפוליטי מבית. נתניהו ושרים מהליכוד
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

גם אחרי פיזור הכנסת והליכה לבחירות סוגיית הסדרת ההתיישבות הצעירה ממשיכה לעמוד באופן יציב על סדר יומה של הממשלה. השבוע נתקל נתניהו במרד, פשוטו כמשמעו, של שרי הימין. נתניהו ביקש להעביר בישיבת הממשלה שעסקה בתקציב גם הסדרה של שלושה מאחזים בדואיים בלתי חוקיים בנגב. אלא ששורה של שרים ממפלגתו וממפלגות אחרות הבהירו לו שהם אינם מוכנים לשום הסדרה לבדואים עד שהממשלה לא תדון בהצעת מחליטים על הסדרת ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון.

לא מדובר בשר אחד או בשניים. מהליכוד מדובר בשרים יולי אדלשטיין, זאב אלקין, צחי הנגבי, דודי אמסלם, גילה גמליאל, יואב גלנט, אופיר אקוניס, אלי כהן ומירי רגב. בש"ס הודיעו השרים אריה דרעי ויעקב אביטן כי הדברים תלויים זה בזה, וגם הרב רפי פרץ מהבית היהודי היה שותף למהלך. לדרישה הצטרפו בהמשך גם השרים אמיר אוחנה ויובל שטייניץ.

נתניהו נדהם. השבוע הזה אומנם היה רווי הפתעות בשבילו, אבל להצגת עמדה נחרצת כזאת של חברי מפלגתו הוא לא התכונן. בתחילה ניסה לדחות את הדיון בסעיף וללחוץ על השרים, ומשהבין שההצעה לא תאושר ביטל את ההצבעה עליה.

אבל לצד ההפתעה של נתניהו הייתה גם הפתעה רעה לתומכי ההתיישבות הצעירה ולפעילים שעוסקים בסוגיה הזאת מאחורי הקלעים. כבר שבועות ארוכים מתרץ ראש הממשלה את אי ההבאה של הסדרת ההתיישבות לממשלה בכך שאי אפשר להכניס דברים לסדר היום בלי הסכמתו של גנץ, שמתנגד. ואולם, בישיבת הממשלה התבטא בני גנץ ואמר שהוא מאוד מעוניין לתמוך בהתיישבות הצעירה. אולי זה לא היה חדש לחלק מתומכי המהלך, אבל מי שלא הבין עד לרגע זה - כעת יודע בבירור: בני גנץ הוא לא הבעיה אלא נתניהו עצמו.

נתניהו דיבר על ההסדרה, כמו על הרבה הבטחות, אבל ברגע האמת לא עשה דבר. שהרי נתניהו, שידוע כסוחר פוליטי, היה יכול להציע לכחול־לבן הסדרת מאחזים בדואיים תמורת הסדרת ההתיישבות הצעירה. איש לא יכול לומר שזה לא עלה בדעתו, אך נתניהו אפילו לא ניסה את המהלך. הוא מחפש כל תרגיל כדי להציג את גנץ כבעיה ואת עצמו כפתרון, ובהתיישבות הצעירה מבינים שבסוף מדובר במצג שווא של ראש הממשלה.

מי שמיהר לעשות מעשה הוא השר צחי הנגבי שהגיש למזכירות הממשלה הצעת מחליטים להסדרת ההתיישבות ודרש להעלות אותה בממשלה, גם בלי הסכמת גנץ. בשעת כתיבת שורות אלה הדרישה טרם נענתה, אבל נתניהו, כך נראה, הבין את המסר היטב. מה הוא בחר לעשות עם המסר הזה? נתניהו יצא בהודעה מהירה על כך שהוא וגנץ סיכמו שבישיבת ממשלה קרובה יועלו גם ההצעה להסדיר את המאחזים הבדואיים וגם ההצעה לאשר את ההתיישבות הצעירה. אלא שגנץ מיהר להודיע שהוא מאוד בעד ההתיישבות הצעירה אבל נגד דילים בעייתיים כמו התניה של דבר בדבר, ולכן יתמוך רק באישור ההתיישבות ולא בהעלאת ההצעה להסדרת המאחזים הבדואיים. מסתבר שלנתניהו, משיקוליו שלו, יש רצון עז להעביר את ההחלטה להסדרה הבדואית. ייתכן שזה חלק מהשיח עם המפלגות הערביות בכלל או עם חבר הכנסת עבאס מנסור בפרט.

הסיפור הזה מלמד דבר או שניים שתומכי ההתיישבות בליכוד מתקשים להפנים או אולי פשוט מנסים להדחיק: ההתיישבות מעניינת את נתניהו בעיקר כשהיא מצויה במסגרת האינטרס האישי שלו. רוב שרי הליכוד התגייסו למשימת הסדרת ההתיישבות, אבל נתניהו עסוק בחישובי בחירות. אמרתי בעבר ואחזור על זאת שוב: מבחינה מדינית, נתניהו הוא אחד המנהיגים הגדולים שהיו בהיסטוריה של מדינת ישראל. מבחינה כלכלית - תלוי את מי שואלים. ומבחינה התיישבותית, נתניהו קידם דברים רק לפי האינטרס הפוליטי המצומצם שלו, או לאחר לחץ מאוד מסיבי מתוך מפלגתו או ממפלגות אחרות. האם הפעם זה יהיה שונה? האם נוסח ההחלטה לא יקוצץ עד הישיבה המדוברת או ימוסמס בהמשך? ימים יגידו.

האם הקוסם ימציא את עצמו מחדש?

בנימין נתניהו הופתע. הוא נתפס לא מוכן די הצורך ואלה לא דברים שקורים לו בשגרה. מקורביו של הקוסם הפוליטי הודו באוזנינו השבוע כי "לראשונה מזה זמן רב, נתניהו הרגיש שהוא לא שולט באירועים אלא מגיב למציאות שנכפתה עליו". חשוב לציין שרגע לאחר מכן אמרו המקורבים: "אומנם כרגע המצב לא בשליטתנו, אבל זה יתהפך בתוך כמה ימים ונתניהו יחזור להכתיב את המציאות הפוליטית".

נתניהו, כפי שכבר אמרנו כאן בשבוע שעבר, היה מעוניין כך או כך בבחירות. הוא רק חיפש להשפיל את כחול־לבן עוד קצת. מאחורי הקלעים, בחלק שמאחורי מליאת הכנסת, הסתובב ביום שני בערב יו"ר הקואליציה חבר הכנסת מיקי זוהר וירה לאוויר עוד ועוד הצעות ורעיונות במטרה להשיג רוב בהצבעה שהייתה מונעת את פיזור הכנסת. הבטחות פוזרו לכל עבר – בנושאים כלכליים, בנושאי התיישבות ובנושאים אחרים. אלא שלא היה מי שיאזין או ירצה לשתף פעולה.

בליכוד בנו בין היתר על אצבעו של מנסור עבאס שנעלם ברגע האמת. גם חבר הכנסת משה גפני לא היה בהצבעה. לעומת שרן השכל שפשוט לא באה והודיעה בהמשך על התפטרותה, איש לא חשב שהח"כית המתפטרת מיכל שיר תנצל את מעמדה ותיכנס בהפתעה להצביע נגד מפלגתה. זה, אגב, מעשה רמייה פוליטי שגדעון סער צריך לחשוב אם הוא יכול להכיל במפלגה שלו ולהמשיך לקרוא לה מפלגה של ניקיון כפיים. מי שמשחק במנדט שלו במפלגה אחת, עלול לעשות זאת גם במפלגה אחרת.

נתניהו כן ידע שכחול־לבן תימנע ודי ברור שהוא הבין גם שבני גנץ אינו שולט בכל חברי מפלגתו. לכן כל ספירה מוקדמת לא הייתה יכולה לנבא את התוצאה. כאשר הסתמן שוויון, בקריאת השמות השנייה, הגיע חבר הכנסת רם שפע שנמנם ברכב וכך לא היה מסומן כנוכח, וגם מיקי חיימוביץ' הופיעה וקיבלה מהרשימה המשותפת חיבוק חם שלא נעלם מעיני המצלמות.

הבעיה העיקרית שעומדת בפני ראש הממשלה (על כחול־לבן מיותר כרגע לדבר עד שתסיים להתפרק מנכסיה ונראה מי יישאר חלק ממנה) היא בעצם פנימה בליכוד. כבר אין לנתניהו אנשי אמון. אולי חברת הכנסת אוסנת מארק, וזה לא מנחם אותו. מיקי זוהר חטף הרבה מכות בדרך. נתניהו אולי תמך בו בקרב על ראשות הליכוד העולמי, אבל לא נקף אצבע באופן אמיתי. זוהר גם לא נחשב לאחד מבכירי המפלגה שנתניהו רוצה להיות איתם בברית.

מבין בכירי הליכוד, מי שמסתמן אולי כבן הברית של ראש הממשלה הוא שר הבריאות יולי אדלשטיין. בין השניים, שידעו מריבות קשות בזמן שאדלשטיין כיהן כיו"ר הכנסת, יש יחסי עבודה טובים וקרובים בשל הטיפול במשבר הקורונה. אדלשטיין גם לא מאלה שעטים על הטרף. הוא מעריך שזו תהיה הקדנציה האחרונה של נתניהו והוא יהיה מוכן לשתף פעולה עד מידה מסוימת, ביודעו שזה מציב אותו על קו הזינוק להתמודדות הבאה. ייתכן שכדי שהדבר יקרה נתניהו יצטרך להבטיח לו את מה שלא הבטיח לאיש לפניו - את תפקיד ממלא מקום ראש הממשלה. בתקופה שבה המשפט מרחף מעליו מדובר בתפקיד מאוד משמעותי.

לצד זאת נתניהו יודע שהממשלה הבאה שלו צריכה להיות ימנית. המאבק האמיתי בבחירות יהיה בתוך הימין – כשסביר מאוד שהליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר, אבל אחריה יהיו גם מפלגתו של גדעון סער וימינה. למפלגות החרדיות אין למעשה אלטרנטיבה אחרת מנתניהו.

ההליכה לבחירות בעת הזאת פחות נוחה לנתניהו, אבל מצד שני הוא מומחה בהפיכת חסרונות פוליטיים ליתרונות. אומנם במערכות הבחירות האחרונות הורגש שמגע הקסמים הפוליטי שלו קצת נחלש, אבל השאלה היא איך תיראה מדינת ישראל בחודש מרץ. עד כמה ישפיעו החיסונים, באיזה מצב יהיה משפטו של נתניהו ובעיקר איזה קמפיין הוא ינהל על ראשם של סער ובנט וכיצד הם ישיבו לו. המערכה רק בתחילתה, אבל אין ספק שהחורף הפוליטי שלנו הולך להיות חם במיוחד - בפעם הרביעית בשנתיים האחרונות.

תגובה ציונית הולמת

בנוסף לדרישות באשר להתיישבות החדשה, לאחר הפיגוע שבו נרצחה אסתר הורגן הי"ד בצפון השומרון עלתה הדרישה להביא לאישור להפקדה של תוכנית בנייה (תב"ע) ליישוב טל מנשה שבו התגוררה הנרצחת. את היוזמה מוביל ראש מועצת שומרון יוסי דגן ושותפים לה חברי כנסת ושרים מהימין, כשהדרישה היא לאשר את התוכנית שלמעשה עתידה להכפיל את היישוב.

כיום יש ביישוב כ־150 משפחות והתוכנית תוסיף לו עוד כ־110. מדובר בתוכנית שנתקעה בתקופת ממשל טראמפ, שביקש מישראל שלא להרחיב באופן דרמטי יישובים קיימים. התוכנית התגלגלה שוב ושוב, וכעת יש הזדמנות להעלותה במועצת התכנון העליונה, כמובן בכפוף לאישור הדרג המדיני. גם זה יהיה מבחן לנתניהו: האם המהות של מועצת התכנון היא לאשר התיישבות באופן שישרת את מדינת ישראל, או רק בנייה שתהיה נוחה פוליטית ותסתדר לדרג המדיני?

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com