לנצח אחים

קרוב ל־100 אלף צפיות בתוך יממה ואלפי תגובות מפרגנות ברשתות קיבל הדואט 'בצורת' של אברהם פריד ואביב גפן, שעלה השבוע לאוויר.

השיר, שנכתב בעקבות תקופת הקורונה והקרע בעם, כאילו התכונן לשבוע הזה, שבו הכנסת מתפזרת והאשמות הדדיות מוטחות ללא הפסקה במרחב הציבורי. "גם אם אתה דואג נורא", אומר הפזמון "אל תאבד את התקווה ותאמין באהבה/ אין שלום ואין שלווה/ גם אתה פוחד ומר/ אני אחיך אל תשכח/ גם אם אתה קצת מרוחק". תגובות הקהל ממחישות יותר מכול כמה הקול הזה, המאחד, היה חסר. "שמחים שבימים כאלה לקחתם את המושכות לוותר על כל אגו או דעה ובחרתם באהבה", כותב מישהו, ואחר מוסיף: "כל הכבוד. עצם החיבור ביניהם שווה הכול. כל אחד עושה צעד לקראת השני ונפגשים באמצע". הכותבים גם התייחסו לשיר עצמו: "'אני אחיך אל תשכח' איזה מוטו. בימים טרופים אלו כמה חשוב לזכור שאנו אחים למרות השוני". השילוב בין אביב גפן, זמר חילוני תל־אביבי שבעבר התבטא נגד תושבי יש"ע, חיילי צה"ל והציבור החרדי, ובין אברהם פריד, חסיד חב"ד מארצות הברית שמחויב לקהל הדתי והחרדי שלו, לא היה טריוויאלי בשביל אף אחד מהצדדים. אחד המגיבים היטיב להגדיר זאת באמירה "הייתי בטוח שהמשיח יגיע לפני שיהיה איחוד כזה". גם פריד וגפן לא חשבו לפני שנה ששילוב כזה אפשרי.

הדמעות הובילו למפגש

הקשר בין שני הזמרים נוצר בעקבות הדמעות של הזמר הישראלי. לפני שבעה חודשים העניק גפן ריאיון לדנה וייס ובו סיפר על הופעה שנתן באמפי שוני בלי קהל, בעיצומו של הגל הראשון, כשהתחלואה בציבור החרדי גאתה. באותה הופעה הוא הקדיש לתושבי בני ברק, שעברו ימים לא קלים, את השיר 'עורי עור'. כשגפן ירד מהבמה חיכו לו 420 הודעות מחרדים תושבי בני ברק. הוא קרא והתחיל לבכות. גם בריאיון, כשסיפר על כך, הדמעות זלגו על לחייו. המגיבים החרדים הודו לו מעומק הלב על שהוא רואה אותם, שהוא איתם, שמישהו חושב עליהם. "קראתי, בכיתי ולא יצאתי משוני", סיפר גפן. "הקרע בעם, דתיים ואנשים כמוני אתאיסטים, פתאום הכול התחבר לי. האהבה שקיבלתי מהם כאתאיסט, ודיברתי נגדם בגיל 19 - הם פרצו באהבה ובבכי, ואני קורא את ההודעות ובוכה. ואז גם הבנתי שיש תקווה לישראל". כשווייס שאלה אותו מדוע הוא בוכה, השיב לה גפן: "שנים למדנו איך לשנוא את האחר. הוא דתי, הוא חילוני. וגם אני הייתי חייל במשחק הזה. פתאום ראיתי אותם".

"לא הכרתי את אביב קודם", מספר לנו אברהם פריד בריאיון משותף עם אביב גפן, "לא הכרתי חומרים שלו, כמו שהוא לא מכיר חומרים שלי, אני מניח. אבל ראיתי איך הוא בוכה דמעות של כאב, דמעות של חרטה, שגידלו אותו על לשנוא עוד יהודי חלילה. ואמרתי הנה, נפתח פה חלון, יש לו נשמה, ואם הוא זמר בטח יש לו נשמה גבוהה. זה הזמן לנסות לעשות פה חיבור. וזה היה כל כך טבעי, מהשנייה הראשונה לא הייתה בינינו שום גדר, שום קיר, הרצון והכבוד היו הדדיים והנה יצא השיר וזה עושה את שלו".

עוד לפני השיר המשותף התחלתם לדבר ולהחליף דעות. אבל על מה מדבר אדם דתי, חב"דניק אמריקני, עם ישראלי, חילוני, הכי תל־אביבי שיש?

פריד: "יש בשיר שאביב כתב שורה שאומרת 'אני אחיך אל תשכח'. זהו, זה הכול. יכולים להיות בינינו הבדלים של דתי לא דתי, אני בכלל לא אוהב את הכינויים האלה. אנחנו אחים, אנחנו משפחה אחת וזה מה שמאחד אותנו".

גפן: "הבנו שכל אחד מצוי בכאב שלו והכאב הוא רחב ומשותף. אברהם עובר אותו בקהילה שלו, ואני בקהילה שלי. הכאב הוא אותו כאב, הטרגדיה היא של כל ישראל, ואני מבין לאט לאט שבעצם כל הסיפור של ישראל זה סיפור של גירושים באותו עם. נשמע לי הזוי שאנשים אחים רבים כל הזמן ומעליבים זה את זה, ולמעלה, בממשלה, הופכים את אברהם ואותי למנדטים. אמרנו לא עוד. אנחנו נותנים פתח להידברות ולתקווה, והיה מאוד יפה וראוי, ומעשה גבורה אפילו, שאברהם פריד הגדול בא אליי הקטן, כי אני פחות גדול ממנו בעולם".

פריד: "אתה רואה? אתה גם עניו".

אביב: "גם עינב וגם גפן", הוא צוחק וממשיך: "היה יפה לגלות שהכאב משותף, והגיע הזמן גם לחבק וגם לדבר. אני עושה הכול כדי שאברהם ואני נוביל הידברות וקשר, כי אני מאמין שישראל היא מקום קטן מבחינה גיאוגרפית, אבל יש לנו הרבה אור וחוזק בעולם. תראי, תמיד מסתכלים עלינו, על ישראל, בעולם".

אז יש חיבור ביניכם וזה נפלא, אבל מדובר בצעד אמיץ של שניכם, כל אחד מול הקהל שלו, שעלול לכעוס על שיתוף פעולה כזה. בתגובות אפשר לראות כאלה שמבקרים את האיחוד. אברהם, אתה מוציא סינגל עם מישהו שמסמל דברים לא ממש חיוביים בחברה החרדית.

פריד: "אני חושב שזה לא אותו אביב גפן של לפני עשר שנים, והוא הראשון שיגיד את זה. וגם, כדי לאחד בין שני עולמות צריך אומץ. ידעתי שזה יהיה, ושיהיו כאלה שלא יסכימו עם זה, אבל אמרתי לעצמי שהאחדות והאהבה בין שנינו יותר חזקות מכל אלה שכותבים ומזלזלים בזה. אני מרגיש שהתחלנו פה רכבת של אחדות, ומי שרוצה לנסוע איתנו במחלקה הראשונה - מוזמן".

גפן: "לומר לך את האמת? אני מחבק גם את שונאיי. אם טוב להם להתבוסס בשנאה, שיבושם להם. השיר הזה הוא עליהם. אנחנו מניחים כאן הצעה. אתה מוכן לבוא ולהתדיין איתי על היהדות ועל ישראל לאן? תמיד יש כאלה שיתבצרו בעמדה שלהם, עמדה שהיא מיושנת בעיניי ומגיעה בעיקר מפחד. הם רוצים להשאיר את הפילוג. אלה אנשים ציניים, אבל אני אומר: גם אותם אני מחבק, למרות שהם קטני נפש ואמונה".

"חוץ מזה", הוא מוסיף, "איך אתה מודד מנהיג אמיתי? מנהיג אמיתי זה אחד שעושה משהו לא פופולרי ואחרי כמה שנים אנשים אומרים: רגע, כשהוא הלך לכיוון ההוא, הוא צדק. זה משהו שאנחנו, בגלל הפחדים וההרגלים, לא ראינו. את זה עושה אומן אמיתי ומנהיג אמיתי. וכן, אנחנו מנהיגים כאן".

פחד מגיע הרבה פעמים מחוסר היכרות. אביב, התקלפת מסטיגמות עוד לפני שפגשת את אברהם?

גפן: "עוד לפני המפגש עם אברהם עברתי עם עצמי הרבה דברים. אל תשכחי שאביתר בנאי הוא החבר הכי טוב שלי, אני מגיע אליו לחגים, הוא בא לכאן. הקהל שלי מורכב מהרבה כיפות סרוגות ויש לי גם קהל בבני ברק, שמכיר את שיריי היטב. יש שם פחד שיכירו את שיריי ושיגלו אותם".

לפריד מפריע משהו בניסוח של גפן, והוא מציע תיקון קטן: "אני לא קורא לאנשים האלה שונאים. הם לא שונאים אותי. הם מכבדים אותי, אבל הם מפחדים. זה מוח קצת סגור, זהו". גפן מקבל את הדיוק.

בדרך להופעה משותפת

בשיחת הזום הטרנס־אטלנטית שלנו משתתף גם המלחין והמפיק המוזיקלי יובל סטופל, שגם בישל את השיר, גם ייעץ מוזיקלית וגם עונה לבקשות הריאיון הרבות שלא מפסיקות לזרום. שני הזמרים דילגו השבוע בין שידורים בתחנות רדיו ורשתות טלוויזיה, וגם הציניקנים הכי גדולים מבינים שיש כאן שיר שאי אפשר להתעלם ממנו. "מה שקורה כאן הוא היסטרי", אומר סטופל ועונה לעוד הודעות שנשלחות אליו תוך כדי השיחה. "מה שקורה כאן הוא גם היסטרי וגם היסטורי", אומר גפן. "מעולם לא נעשה חיבור כזה באמת. זה לא חיבור בין זמר דתי לייט וזמר פופ נחמד ומתקתק. יש כאן שני אנשים עם פרסטיז' ומסורת ועבר מאוד עשיר. גם אברהם וגם אני מייצגים כל אחד את האמונה שלו, ופעם ראשונה יש חיבוק אמיתי בין האומנים. האחדות לא תגיע מלמעלה אלא מהאומנות, מהמוזיקה, וזה המסר החשוב שלנו, האומנים. האחדות היא אצלנו קודם כול. לא לחכות יותר שיעשו למעננו, אלא ליצור בעצמנו חלון לדור העתיד".

הקשר שנרקם בין השניים, כמו גם השיר עצמו, התפתח על מצע וירטואלי בלבד. גפן כתב את המילים והלחן, סטופל שלח את השיר לניו־יורק והגיע לשם פיזית. פריד הקליט שם את השיר, וגפן נכנס לאולפן בארץ והשתלב עם המוזיקה ועם הקול של פריד. הטכניקה הזאת לא הומצאה לכבוד הקורונה, היא כבר קיימת ומוכרת. אבל הפעם זה היה קצת יותר מורכב. "זה הכול בזכות יובל", מפרגן גפן, "בלי יובל אין שיר. הוא עשה הכול, הרגיע, סידר, היה גם פסיכולוג וגם מפיק מוזיקלי. אז כן. היה גם כיף. זה היה מאוד טבעי, השיר זרם לי עם אברהם יותר מאשר עם הרבה רוקיסטים מהמגזר שלי".

פריד צוחק: "וואו, זה סקופ!".

השיר כבר יצא החוצה, אבל השניים מתכוונים לשדרג אותו. "אני שוקל להגיע אל אברהם באופן מיידי כדי להיות איתו במקום אחד ולצלם קליפ", אומר גפן, "דווקא בשיר הזה הכי לא נכון בעיניי להיות במרחק, אלא להיות ביחד. אנחנו עובדים על זה. בודקים איפה אני אצטרך להיות בבידוד כשאגיע לארצות הברית".

סטופל, שמלווה את פריד כבר הרבה שנים, מספר שיש זמרים שפריד מקליט איתם דואט, ומהמפגש החד־פעמי הזה נוצרת חברות גדולה. "החברות שנוצרה כאן זה מדהים. היכולת של כל אחד להכיל את השני נמצאת כאן יותר מכל זמר אחר, וזה גם משפיע על השיר. לו לא הייתה קורונה, אברהם כבר היה בארץ ואביב כבר היה על הבמה".

אז מה אתם אומרים, יהיו ביניכם עוד שיתופי פעולה?

"עדיין לא ברור", אומר גפן. "אני נורא רוצה להופיע קודם כול עם אברהם בישראל, ואחר כך גם בעולם, בארצות הברית ובמקסיקו, מקומות שיש בהם הרבה יהודים. המסר שאנחנו מביאים הוא מאוד גדול".

פריד יותר מתון, והיה רוצה להעמיק את המסר. "צעד אחרי צעד. אני מרגיש שאם נצליח להקליט קליפ, נעלה יותר גבוה והקהל יבין שאנחנו רציניים, שזה לא סתם להיט אלא שיש כאן עניין, שאנחנו לוקחים את זה ברצינות. אני רוצה להראות שאנחנו מאוחדים וזה ישפיע גם על הקהל".