קוראים יקרים ואזרחים מוטרדים. הריני לבשר באמצעות מאמר רציני זה על קיומן של סיבות טובות למצב רוח משופר ונעים. זאת למרות ששֵמות של מחלות ודיווחים עגומים, יככבו בשפע לאורך מאמרי.
הבה נלך שנה ועוד שנה ועוד שנה לאחור. ע"פ ארגון הבריאות העולמי ובדומה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתים בישראל בטרם עת, כ-22,000 בני אדם בשנה. סרטן לבדו גובה קרוב ל 1000 נפטרים בחודש. מחלות לב, סוכר, ריאות וכו' כ-1000 בחודש. תאונות דרכים ותאונות עבודה יחד, קרוב ל 100 כל חודש. טרור ערבי, מלחמות, רציחות התאבדויות, כל אלו יחד כ 750 בשנה.
סיכום: מידי חודש בחודשו כ-1800 מאזרחינו ואזרחיותינו, שלא מעט מהם צעירים וילדים, הולכים לעולמם שלא כדרך הארץ. זאת מלבד כ 6500 פצועים בכל חודש, שחלקם נפצעו קשה. יש להודות, זו מכה דמוגרפית מדממת. והנה אף על פי כן ולמרות הכל ישראל מלאה חדוות חיים, ואופטימיות בדרגות המשתנות בין אדם לאדם.
ומדוע? מפני שחפצי חיים אנחנו ואוהבים את עצמנו! ולפיכך גברים ונשים ולא רק ילדים וילדות, עסוקים ונשאבים אל העשייה וההנאה. שאיפות ותוכניות, אהבות ותאוות, עליות וירידות, עוז ותעצומות, אכפתיות והתלהבות, משחק וגם שטות. יצירה ומעוף, תחת לארץ ומעל המשקוף. גם תרים אנו אחרי מקומות רגועים ויפים, לנוח בשלווה ולחייך לעצמנו, למשפחתנו, ולחיים.
שורה תחתונה: אי הוודאות המלווה את מאורעות חיינו, כצל הנלווה לאור, היא נתון קבוע בהוויות החיים, נתון המעורר לפעולה, נתון המוסיף דרמה וריגוש, וכבר למדנו והורגלנו להרגיש גן עדן בתוככי עולם שאינו בדיוק גן עדן. אם כן, סטטיסטיקה שכיחה זו לא היה בכוחה להטיל חרדה ודכדוך כרוניים.
והנה הגיעה לבקר לפני כמעט שנה, גברת קורונה. אך עם כל הכבוד ועם כל הcovid , המתבונן בעיניים פקוחות יצטרך להכיר בכך שאין הבדל מהותי בין שנה זו לקודמותיה. מפני ששנת הקורונה לא אמורה הייתה להיות שנה של גיהנום. דהיינו, אילו השכילו מדינות העולם וישראל בתוכָן, לרכז את מרבית המאמצים והמשאבים בהגנה נבונה על גופם ונפשם של בני האוכלוסיה שבסיכון, ומאידך משחררת כמעט לחלוטין את האוכלוסיה האחרת לחיים חופשיים, כי אז שנה זו הייתה שנה 'רגילה מינוס'. אבל הפאניקה האקספוננציאלית הובילה למדיניות סגרים ושיתוקים, שהפכו את חיי בני האדם לקשים ביותר - לא גיהנום ממש אבל 'אחד משישים' שלו. והתקשורת גוררת ונגררת בחגיגת הרייטינג הגואה.
אבסס את עמדתי. במדינת ישראל אין צוות מומחים העובד ביסודיות לחשב את המחיר של הסגרים והחנק הכלכלי- חברתי, וכוַונתי למחיר בחיי אדם ובסבל גופני ונפשי. הפגיעה הכלכלית הרי גורמת בוודאי למותם של אנשים, למחלות וכו'. הבור הכלכלי מהווה צמצום כוח אדם ברפואה, צמצום מיכשור, צמצום הכשרה, צמצום שכר הרופאים המומחים, ואי בניית בתי חולים או הגדלתם. כמו כן הפחתה גדולה במימון המדינה לתרופות מצילות חיים.
השבר הנפשי של בעלי עסקים, היעדר חיי רוח ומוזיקה ותרבות במסגרת חברתית, המתח והבדידות המתמשכים, מחמירים ומקפיצים כלפי מעלה מחלות שונות ומשונות. ובמישור אחר: הקיצוץ הצבאי בכוח אדם, בשעות אימונים, בנשק מתקדם מול האיום האיראני ודומיו, עלול חלילה לעלות לישראל בהרוגים ופצועים , פי כמה מהנפטרים מקורונה, והרי אין מדינה בעולם המאויֶמת כישראל.
ולבסוף, הזנחה יחסית של הטיפול בקופ"ח ובבתי חולים בשל מיקוד המשאבים וכוח האדם בטיפול בקורונה, כבר הביאה למותם של חולים שנזקקו לטיפול דחוף, או להגדלת סבלם. וזה לא הכל אך אין אפשרות להאריך כאן עוד ועוד. אף על פי כן, ברור הוא שקיימת בישראל ואולי בכל העולם, התחמקות מהצגת המחיר המשוער של שיתוק החיים. לטעמי ישנה הסתברות משמעותית לכך, שמחיר השיתוק, בחיי אדם וסבל רב, גבוה ואולי גבוה בהרבה, מֵחללי הקורונה והסבל שהביאה – כאשר כנ"ל מתקיימת במקביל דאגה אקטיבית לאוכלוסיה שבסיכון.
עובדה היא שמנהיגים ופוליטיקאים חוששים לערוך על מרקעי הטלוויזיה ובאופן שיטתי, את מדד הנזקים הצפוי בגין שיתוק החיים והשבר הכלכלי, לוח מסודר וטבלאות בהירות המציגות זו מול זו, את נזקי הקורונה מול נזקי הטיפול בה. מציאות תמוהה ואבסורדית זו, מעידה כמאה עדים על היסטריה שיצאה משליטה ועל היגררות מתוך בְּעָתה. ומכאן בלבול העשתונות ומלחמת גוג בדמגוג.
האקורד האחרון בקקפוניה זו הוא, שגן העדן המובטח לנו לאחר קבלת החיסונים, הנו עוד שקר ילדותי מפי כלי תקשורת המתפרנסים מדרמטיזציה של המציאות האנושית. לא היה גן עדן טרם התפרצות הקורונה, ולצערי לא יהיה גן עדן לאחריה, ואת הגיהנום למחצה יצרו מנהיגים פוליטיים באמצעות החרבת שמחת החיים ושיתוק הפעילות המִשקית והתרבותית. עוד נציין: כתופעת לוואי של מדיניות זו, עלולים חלק מהאנשים להיוותר לכל ימי חייהם, טיפוסים המחפשים אחרי וודאות מוחלטת וביטחון טוטאלי, מה שיעצב את המשך חייהם לחוויה עצובה. אל נא ידידי, אל תיפלו במלכודת טיפשית זו.
כשלושת רבעי שנה אני מאמין שעתידה לקום בישראל ומדינות נוספות, 'ועדת אגרנט מהופּכת'. לאמור, ועדת אגרנט חקרה את התרדמה שהייתה מנת חלקם של מדינאים וזרועות הצבא, שלא הבחינו בסכנה אמיתית. בנדון דידן, עתידה לקום ועדה שתפקידה יהיה לחקור את עירנות היתר, את החרדה האקספוננציאלית בה נתקפו ראשי מדינות וכמה מהרופאים, והביאה לניפוח בעיית הקורונה למימדים מפלצתיים, והובילה משום כך לנקיטת אמצעיים הרסניים לאין ערוך.
הכותב הוא תושב גבעת שמואל. עוסק בפילוסופיה יהודית ופסיכותרפיה.