שנת 2020 שתיגמר בעוד שבוע תירשם כאחת שנים השקטות, עם מספר ההרוגים הנמוך ביותר מפעולות טרור בתולדות מדינת ישראל. אלא שאירועי השבוע האחרון עומדים בניגוד מוחלט לשנה החולפת, עם שורה של פיגועים וניסיונות פיגוע. מעל כולם עומד הרצח של אסתר הורגן הי"ד, שיצאה לריצה ליד ביתה בטל מנשה ונרצחה באכזריות על ידי מחבל שרוצץ את ראשה.
עוד קודם לכן, במוצאי שבת, היה ניסיון פיגוע בסמוך לכניסה האחורית של היישוב קדומים. על פי סרטונים ממצלמות האבטחה של היישוב, המחבל עצר את רכבו בצד הכביש, התקרב לעבר לוחם מגדס"ר גולני שהיה בעמדה, ניסה פעמיים להדליק בקבוק תבערה וכשהצליח השליך אותו על החייל.
החייל לא הספיק להגיב ולנטרל את המחבל, והלה נמלט חזרה לרכבו וברח מהמקום. מרגע שהתפרסם הסרטון החלה להישמע ביקורת על תפקודו של החייל, שלא הגיב ולא נטרל את המחבל.
גרסת צה"ל לאירועים שונה מעט ממה שהשתקף בסרטון, אך לא משנה משמעותית את התמונה. על פי התחקיר הצבאי, החייל זיהה את רכבו של המחבל כרכב חשוד והורה לו לעצור בצד ולהגיע לבידוק. הלוחם זיהה התנהגות חשודה של המחבל, אך לא זיהה את "האמצעי המחשיד" לפי לשון התחקיר.
עקב חוסר הזיהוי לא ירה הלוחם במחבל, על אף שהיה בסכנת חיים, מצב שעל פי הוראות הפתיחה באש מחייב ירי לנטרול המחבל. בעקבות האירוע הודח החייל מתפקיד לוחמה, כשניתן פתח לחזרתו בעוד כמה חודשים, "לנוכח מורכבות המקרה" כדברי התחקיר.
הצדדים המעורבים בפרשה - צמרת צה"ל, דובר צה"ל, החייל ומפקדיו הישירים - הבהירו בכל מקום אפשרי שלא מדובר ב"אפקט אלאור אזריה" הידוע לשמצה. אלא שהטענות נגד הוראות הפתיחה באש התגברו ככל שחלפו הימים, כשנאספו עוד ועוד עדויות על בלבול נרחב בקרב החיילים ועל פקודות בשטח שמגבילות את השימוש באש הרבה מעבר לנוהל הכתוב.
"הוראות הפתיחה באש מורכבות מ־11 עמודים מפורטים", אומר סא"ל (מיל') ירון בוסקילה, מזכ"ל תנועת 'הביטחוניסטים' ולשעבר קצין המבצעים של אוגדת איו"ש. "אין שום דבר שנכתב ב־11 עמודים ואפשר להגיד עליו שהוא פשוט וברור לכולם. לחיילים אין מושג מה הפקודות אומרות, ואין גם שום סיכוי לחייל הפשוט להבין אותן במאה אחוז. זה יכול להיות מסמך משפטי מצוין, אבל כהוראות פתיחה באש זה פשוט איום ונורא".
ובסוף זה המצב בשטח. איך החיילים יכולים להתמודד עם זה?
"זאת בדיוק האחריות של המפקדים. הם צריכים לדאוג לפשט את ההוראות ככה שהחייל הפשוט יבין אותן מהר בלי להזדקק להסברים מורכבים וארוכים מדי. אני יכול לספר לך שבצוק איתן פיקדתי על גדוד מילואים ונשלחנו לקלקיליה, מקום שהיו בו הפרות סדר מטורפות. בזמן שאני עומד על הבמה ומסביר את הוראות הפתיחה באש החיילים שלי שואלים אותי מה בפועל הן אומרות, מתי מותר לירות ומתי אסור. הבנתי שצריך לתת כלל שיהיה מספיק ברור, אז אמרתי להם בפשטות שבמקרה שבו הם מרגישים בסכנת חיים - לירות בלי להסס, ובכל מקרה אחר לא. אבל לא הסתפקתי באמירה. גם בשטח, באירוע הראשון שבו היה נדרש ירי מי שירה היה אני. ככה החיילים שלך יודעים בדיוק למה אתה מתכוון, וגם יודעים שהם לא ייזרקו מתחת לגלגלים".
האמירה שבמקרה של סכנת חיים על החיילים לירות נאמרת שוב ושוב בתדריכי יציאה לפעילות מבצעית, אלא שבאותה מידה ההנחיה הזאת מוגבלת באופן שמקשה על החיילים לתפקד בשטח. באשר לאירוע בקדומים, הטענות נגד החייל הן מדוע לא ירה לפני שהמחבל זרק לעברו את בקבוק התבערה או מיד לאחר מכן. לעומת זאת, מרגע שהמחבל רץ לכיוון הרכב הוא כבר אינו מוגדר כגורם המהווה סיכון לחייל, ועל כן אסור היה לו לירות לעברו. הקווים הדקים הללו של הוראות הפתיחה באש מקשים על החיילים בתפעול אירועים בשטח.
"את הוראות הפתיחה באש צריך לשנות, וזה כחלק מתוך תפיסה כוללת שאנחנו צריכים לשנות בכל הקשור לפעילות מבצעית של צה"ל", אומר האלוף (מיל') ח"כ עוזי דיין. "אי אפשר להשאיר את ההוראות בצורה מעורפלת כל כך שלא מאפשרת לחיילים להגן על עצמם ועל האזרחים. בראש ובראשונה צריך להפסיק את אשליית הנטרול. מנטרלים מטען. מחבל לעומת זאת צריך להרוג. כשחייל מסתובב בחברון ורואה מחבל רץ לעברו הוא צריך לירות בו כדי להרוג אותו. זה בהגדרה כללית, גם אם יש חריגים".
זאת לא עמדה מעט קיצונית?
"קודם כול, זה הסיכון המקצועי שמחבל לוקח על עצמו, והוא צריך לדעת שהוא לא חוזר מפעולה כזאת. דבר שני, תסתכל מה קורה בפועל. מה שאנחנו רואים זה שפורעים מתקרבים בצורה מסוכנת במיוחד לעבר חיילים בהפרות סדר ושלל אירועים, עומדים סנטימטרים מהם ויכולים ברגע לשלוף סכין ולדקור אותם. ההוראות שמאפשרות את זה מסכנות את החיילים, וזה דבר שאסור לנו לעשות. הוראות הפתיחה באש טובות לעולם האזרחי ולא לפעילות מבצעית של חיילים".
כשאתה מדבר על שינוי תפיסה כולל, למה הכוונה?
"זה אומר שאירועים מבצעיים, כמו האירוע שהיה בקדומים במוצאי שבת או לחילופין פרשת אלאור אזריה, לא צריכים להיחקר על ידי מצ"ח, בטח שלא בשלב הראשוני. אלה אירועים שצריכים להיבדק בתחקיר פנימי או בוועדת חקירה במקרים מסובכים. רק אם אחרי התחקיר מגיעים למסקנה שצריך לערב את מצ"ח כי יש כאן היבט פלילי, ישלחו את התיק למצ"ח. כל עוד חיילים חושבים שהחלטות מבצעיות שלהם במהלך פעילות מבצעית עלולות להסתיים בחקירת מצ"ח ובתיק פלילי לכל החיים, אנחנו נראה הססנות שבסוף מסכנת חיים. במקרים שבהם חיילים גונבים כסף במהלך מעצר חשודים או חיפוש בבית של מישהו, ברור שהם חייבים להיחקר על ידי מצ"ח כמה שיותר מהר, אבל לגבי החלטות מבצעיות פרופר צריך לספק להם מטריית הגנה רחבה יותר גם כאשר הם טועים".
"צריך להבין משהו מאוד מרכזי וחשוב”, אומר בוסקילה, "ברור שאנחנו רוצים צבא ערכי. אין לי עניין להרוג אנשים בכלל. אני לא אשלח לשטח חייל שהוא צמא דם. חייל שבמעשיו יש בעיה ערכית צריך לטפל בו במישור הפלילי. אבל חייל שכשל מבצעית אסור שיגיע למישור פלילי".
חשש או קיפאון?
בצה"ל כאמור דוחים את הטענות ואומרים שאין בעיה בהוראות הפתיחה באש, ותולים את האירוע בכשל מבצעי של החייל ולא בחשש מפני שימוש בנשק. בכך הם גם מצדיקים את ההדחה. לא לחינם בצה"ל פועלים נמרצות כדי להטמיע את העמדה הרשמית הזאת. מרגע כניסתו של כוכבי לתפקידו הוא פועל רבות כדי להוריד מהחיילים את החשש מפני הליכים משפטיים, זכר לכהונת איזנקוט על שלל פרשיותיה, ששיאן היה כמובן פרשת אזריה. אך למרות המאמצים הטענות בגרסה הרשמית, לפיהן החייל פשוט לא ראה את בקבוק התבערה, מתקבלות בספקנות על ידי שורת גורמים מתוך הצבא ומחוצה לו.
"למקרה שבו חייל לא מגיב בזמן אמת יכולים להיות שני גורמים”, חולק בוסקילה מניסיונו, "הראשון הוא החשש המשפטי שריחף לו מעל הראש, וזאת בעיה רוחבית שחייבים לפתור אותה. אבל ישנה אפשרות נוספת, והיא דבר שקורה מפעם לפעם, וזה שהחייל פשוט קפא. לא כל אחד יכול להגיב באירוע כזה. יש אנשים שבאופיָם לא יכולים לירות על מחבל שמתקרב ולפגוע בו. זאת בעיה מבצעית מהמדרגה הראשונה שלפעמים אי אפשר לזהות אותה עד לרגע האמת. מדובר בחוסן הנפשי של החייל שקשה מאוד לאמן אותו להתגבר על הקיפאון".
איך כן אפשר להכין חיילים לאירוע כזה מבחינת החוסן הנפשי שלהם?
"זה מאוד קשה ולא תמיד אפשרי. עושים המון סימולציות, והיום גם משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות כדי לדמות לחיילים כמה שיותר אירוע חי. העניין הוא שזה אף פעם לא יהיה אותו דבר כמו אירוע אמת, ויש חיילים שלא יתפקדו באירועים כאלה. המפקדים צריכים להכיר את החיילים שלהם ולדעת מי מתאים לשירות כזה ומי לא. מי שלא - לא יכול להמשיך בלחימה וצריך למצוא לו תפקיד אחר".
לפי הודעת צה"ל בעוד כמה חודשים תיבחן האפשרות להחזיר את החייל ההוא ללוחמה. זה צעד נכון?
"זה צעד איום ונורא. הפעם, תודה לאל, האירוע לא נגמר עם פצועים. אבל בפעם הבאה, אם הוא יקפא שוב זה עלול לעלות בחיי אדם. הרי אף אחד לא ישלח אותו עכשיו לפסיכולוגים כדי לטפל בזה או כדי לסייע לו לתפקד באירוע מבצעי. שוב, רק מי שהיה בתחקיר יכול לדעת מה באמת קרה שם, אבל אם מדובר בבעיה מבצעית כזאת שעולה בהדחה מתפקיד, להחזיר אותו חזרה בהמשך זה לסכן אותו ואת חבריו".
גם מפקדיו של החייל לא יוצאים נקיים מהפרשה. "האירוע כולו התנהל בבעייתיות מהרגע הראשון. קודם כול, לא יכול להיות שחייל עומד לבד בעמדה. זה לא אמור לקרות. תמיד אמורים להיות לפחות שני חיילים, כדי שאם אחד לא מתפקד כמו שצריך, השני כן. מעבר לזה, ברגע שאתה נמצא עם עוד מישהו בעמדה, גם הביטחון שלך עולה והסיכוי שלך לקפוא ברגע האמת יורד. היה פה כשל של החייל, אבל גם של מפקדיו", אומר דיין.
הדחת חייל מתפקיד לחימה בעקבות כשל מבצעי היא אירוע נדיר. מרבית ההדחות בשנים האחרונות נבעו מענייני משמעת, כשהפעם האחרונה שבה חייל הודח על מבצעיות לקויה הייתה ביוני 2017, בנסיבות דומות לאירוע שהיה בקדומים.
על פי המידע שהגיע ל'בשבע' מגורמים שנחשפו לתחקיר הצה”לי, במהלך תחקור האירוע בקדומים הציג החייל כמה גרסאות, ובכולן הוטל ספק על ידי המפקדים. בין הגרסאות נאמר שהחייל חשש לירות שכן מדובר בכביש שיש בו תנועה אזרחית נרחבת, והוא פחד שיפגע בטעות ברכב חולף. גם הגרסה הרשמית שבה בחר צה"ל, לפיה החייל פשוט לא ראה את בקבוק התבערה, נטענה בתחקיר ונתקלה בהרמת גבה, שכן בסרטון רואים בבירור את המחבל מנסה פעמיים להצית את בקבוק התבערה אל מול עיניו של החייל. המסקנה הסופית, שלא פורסמה רשמית על ידי דובר צה"ל, מצביעה על כך שהחייל פשוט קפא ולא הצליח לתפקד באותם רגעים.
האירוע בקדומים היה ספתח שלילי מאוד לשבוע החולף, כאשר שורה של אירועים שבהם הושלכו בקבוקי תבערה העידו על התחממות בגזרה. בצה"ל מעריכים כי הצלחתו היחסית של ניסיון הפיגוע בקדומים נתנה מוטיבציה לחיקוי. "אין ספק שברגע שמחבל רואה שהוא מצליח לצאת מזירה חי אחרי שהוא ניסה לפגע זה מעניק מוטיבציה לאלה שיבואו אחריו. זה משהו שאנחנו רואים אותו פעם אחר פעם. זאת הסיבה למה חשוב כל כך לתפוס את המחבלים בשיא המהירות, ואז להטיל סנקציות גם על המשפחות שלהם. בסוף זאת הנקודה שכואבת להם, ושם צריך לפגוע כדי לעצור התלקחויות", אומר דיין.