עו״ד הושע גוטליב
עו״ד הושע גוטליבצילום: פיליפ הייזלר

(המאמר באדיבות השבועון ״עולם קטן״)

בהיותי נער צעיר, פרשת ויגש נדמתה בעיניי כמעין סוף טוב ואור גדול על כל הערפל ששרר במערכת היחסים בין יוסף לאחיו.

נראה שאחרי שיוסף מתוודע לאחיו הם חיים מכאן ולהבא כאיש אחד בלב אחד. ואולם, פשטם של דברים מורכב יותר.

אחרי שיוסף מתוודע לאחיו נאמר: "וינשק לכל אחיו ויבך עליהם" – הוא נשקם ובכה, הם לא נישקוהו ולא בכו. בברכת יוסף, שנקרא בשבוע הבא, מתרגם אונקלוס את המילים "ולקודקוד נזיר אחיו" מברכת יעקב ליוסף "דיוסף גוברא פרישא דאחוהי".

למעשה, יוסף נותר נבדל מאחיו. מה בכל זאת השתנה? המחלוקת בין יוסף לאחיו שינתה כיוון. עד עתה מצב הדברים היה של "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו" – היכרות חד-צדדית – "וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ", מעתה מתנהלת מחלוקת שבמסגרתה הם לא מנשקים אותו ולא בוכים עליו אבל כבר מכירים בו.

בשבועות האחרונים מתנהל שיח על הוועדה לבחירת שופטים וחשיבות המינויים. בליל כ"א בכסלו (6 בדצמבר) נבחרו 61 שופטים ושופטות בוועדה לבחירת שופטים, וממנה בחרו להיעדר שלושה מנציגי הכנסת (השרה רגב וחברי הכנסת האוזר ומארק). ששת החברים שנכחו בוועדה בחרו פסיפס של מועמדים המשקפים את כלל החברה הישראלית: מרכז פריפריה ומתיישבים, דתיים וחילונים, מזרחיים ואשכנזים, יהודים וערבים.

כך למשל נבחרו שופטת תושבת פדואל ושופטת תושבת גוש עציון; נבחרו לא מעט בוגרי ישיבות בני עקיבא וישיבות גבוהות ונבחר גם מוסמך לרבנות תושב נתיבות; השופט כדורי שנבחר לשופט מחוזי הוא בוגר נתיב מאיר וישיבת ההסדר במעלה אדומים. נבחר גם שופט בוגר המכינה בעלי, ואלה כמובן רק דוגמאות. כידוע, גם בבית המשפט העליון השיקוף של הציונות הדתית גבוה מהשיקוף שיש לו בכל מוסד ממלכתי אחר.

השופטים נבחרו על בסיס כישוריהם, מצוינותם והתאמתם לשמש בתפקיד הרגיש של מי שעושים ככל יכולתם להציל עשוק מיד עושקו.

אין פגם במחלוקת ואפילו מחלוקת נוקבת, אבל יש לצאת למחלוקת מנקודת מוצא של "וַיַּכֵּר" ולא לזרות בקרב הציבור מידע שמטרתו לגרום למצב של "וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ".

עו"ד הושע גוטליב הוא יועץ לנשיאת בית המשפט העליון