שופטת בית הדין לעבודה בת"א, עליה פוגל, החליטה שלשום על מתן צו זמני המונע את פיטוריו של עובד בכיר ברשות לשיקום האסיר. בפסיקתה זו נתנה השופטת גושפנקא חוקית להסכם הקיבוצי בין ההנהלה לבין ההסתדרות וועד העובדים.
מההסתדרות נמסר כי הנהלת הרשות פיטרה את העובד הקבוע שעבד ברשות ב-12 השנים האחרונות. מהלך זה של פיטורין הינו מנוגד להוראות ההסכם הקיבוצי ובניגוד להצהרה מפורשת שניתנה על ידי הרשות עצמה בדיון שנערך באותו בית הדין ב – 31.12.02. בתאריך זה קבעה השופטת אורלי סלע, כי הודעות הפיטורים שהוצאו על ידי הרשות לשיקום האסיר לאחד עשר מעובדיה בטלים וציוותה על חזרתם המיידית לעבודה. כמו כן, קבעה השופטת כי תהליך סיום עבודתם של העובדים לא יעשה אלא במסגרת מו"מ עם ועד העובדים ובאישור מתאים של ההסתדרות, שהיא הגוף המיצג.
כאמור, חרף פסק הדין של השופטת סלע שלחה הנהלת הרשות לעובד האמור מכתב פיטורין ביום 29.1.03.
בפנייתה לביה"ד טענה ההסתדרות, באמצעות עו"ד חגית רימון מהלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי, כי ההסכם הקיבוצי הקיים מאז שנת 1994 בין ועד העובדים להנהלה הינו הסכם מחייב וכי ההנהלה נקטה בניגוד לו בכל תהליך הפיטורים. הרשות לא הגיעה להסכמה על הפיטורים עם הועד ולא פיטרה את האיש בהתאם להליכים הקבועים בהסכם הקיבוצי (קיום מו"מ בתום לב, כינוס ועדה פריטטית והבאת המחלוקת להכרעת בורר מוסכם). כמו כן, טענה ההסתדרות כי הפיטורים נעשו בניגוד לכללי התקשי"ר.
כאמור, החליטה השופטת פוגל לקבל את טענות ההסתדרות, להכיר בהסכם הקיבוצי כהסכם המחייב לצורך יחסי העבודה ואשר "איש אינו יכול לבטלו", ולבטל את פיטורי העובד.
השופטת מתחה ביקורת על המנכ"ל הזמני של הרשות, משה שיאון ואמרה כי עצם הפיטורים מתמיה "כיוון שמדובר בעובד קבוע שזכה לשבחים על עבודתו, אך יומיים וחצי לאחר כניסת המנכ"ל החדש נמצא שהוא (המפוטר) אינו ראוי להמשיך בתפקידו. גם מבחינת חובת תום הלב המוטלת על המעסיק – לא הנחה המנכ"ל החדש את העובד המפוטר ולא הסביר לו את דרישותיו ממנו."
מההסתדרות נמסר כי הנהלת הרשות פיטרה את העובד הקבוע שעבד ברשות ב-12 השנים האחרונות. מהלך זה של פיטורין הינו מנוגד להוראות ההסכם הקיבוצי ובניגוד להצהרה מפורשת שניתנה על ידי הרשות עצמה בדיון שנערך באותו בית הדין ב – 31.12.02. בתאריך זה קבעה השופטת אורלי סלע, כי הודעות הפיטורים שהוצאו על ידי הרשות לשיקום האסיר לאחד עשר מעובדיה בטלים וציוותה על חזרתם המיידית לעבודה. כמו כן, קבעה השופטת כי תהליך סיום עבודתם של העובדים לא יעשה אלא במסגרת מו"מ עם ועד העובדים ובאישור מתאים של ההסתדרות, שהיא הגוף המיצג.
כאמור, חרף פסק הדין של השופטת סלע שלחה הנהלת הרשות לעובד האמור מכתב פיטורין ביום 29.1.03.
בפנייתה לביה"ד טענה ההסתדרות, באמצעות עו"ד חגית רימון מהלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי, כי ההסכם הקיבוצי הקיים מאז שנת 1994 בין ועד העובדים להנהלה הינו הסכם מחייב וכי ההנהלה נקטה בניגוד לו בכל תהליך הפיטורים. הרשות לא הגיעה להסכמה על הפיטורים עם הועד ולא פיטרה את האיש בהתאם להליכים הקבועים בהסכם הקיבוצי (קיום מו"מ בתום לב, כינוס ועדה פריטטית והבאת המחלוקת להכרעת בורר מוסכם). כמו כן, טענה ההסתדרות כי הפיטורים נעשו בניגוד לכללי התקשי"ר.
כאמור, החליטה השופטת פוגל לקבל את טענות ההסתדרות, להכיר בהסכם הקיבוצי כהסכם המחייב לצורך יחסי העבודה ואשר "איש אינו יכול לבטלו", ולבטל את פיטורי העובד.
השופטת מתחה ביקורת על המנכ"ל הזמני של הרשות, משה שיאון ואמרה כי עצם הפיטורים מתמיה "כיוון שמדובר בעובד קבוע שזכה לשבחים על עבודתו, אך יומיים וחצי לאחר כניסת המנכ"ל החדש נמצא שהוא (המפוטר) אינו ראוי להמשיך בתפקידו. גם מבחינת חובת תום הלב המוטלת על המעסיק – לא הנחה המנכ"ל החדש את העובד המפוטר ולא הסביר לו את דרישותיו ממנו."