למה אני בוחר להישאר בליכוד?

הימים האחרונים בפוליטיקה הישראלית היו מרתקים. אפשר לומר כתמיד. אבל הפעם אני מרגיש שהסערה פוגעת בבטן הרכה של הפעילים הלאומיים בליכוד.

כשני עשורים אני חבר בתנועת הליכוד. זכיתי להכיר מקרוב את רוב חברי הסיעה בעשור האחרון ולקדם נושאים לאומיים רבים עם חבריי לפורום ״מלוכדים״.

לפני יותר מעשור זכיתי להקים יחד עם חברים טובים את המטה הלאומי בליכוד שלימים הפך לפורום ״מלוכדים״ המאגד תחתיו קבוצות לאומיות רבות שקמו במהלך השנים. כשהתחלנו את הפעילות, הזכרונות מגירוש גוש קטיף היו טריים מאוד. לשכתו של אולמרט עוד פימפמה את תוכנית ״ההתכנסות” ומדינה פלשתינית היתה רק שאלה של זמן.

התחלנו לשכנע מתיישבים מיו״ש שהזירה הנכונה לפעולה היא הליכוד. בבחירות 2009 התמודדו שתי מפלגות מגזריות ויחד הן השיגו שבעה מנדטים. רק המפד״ל דאז על שלושת חבריה נכנסה לממשלת נתניהו השניה והשפעתה היתה במשרד המדע בלבד.

ההיענות היתה מדהימה. וכך גם התוצאות. אלפים רבים מכל רחבי יהודה ושומרון חברו למחנה לאומי ענק שהתקבע בתוך מפלגת השלטון.

האם הצלחנו בכל המשימות שהצבנו לעצמנו? בוודאי שלא! ועדיין, רשימת ההישגים של השנים הללו מרשימה ביותר:

* שינוי השיח מהתכנסות לריבונות
* החלטת מרכז הליכוד הקוראת להחלת ריבונות
* קידום מאות פרוייקטים אסטרטגיים ביו״ש מול משרדי הממשלה השונים בשיתוף ראשי הרשויות
* חיזוק שדולת ארץ ישראל בכנסת על כלל מרכיביה
* חוק ההסדרה (עוד נתגבר על הפסילה בבג״ץ בכנסת הבאה), חוק משאל העם ומאות פעולות בוועדות הכנסת השונות
* השגת קואליציית ימין במוסדות הלאומיים

אפשר להמשיך אולם ההישג המרכזי הוא ההצלחה שההתיישבות היהודית ביו״ש הינה קבועה וכאן להישאר.

וכן, ההישגים המשמעותיים הללו לא היו אפשריים להשגה ללא השותפות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. היכולת שלו לנווט בין אינטרסים לאומיים מורכבים, לחצים מדיניים, ולחצים מבית אל עבר השינוי התודעתי הגדול ביותר מאז קום המדינה הוא ההישג המשמעותי בעיני.

ויש עוד משהו. מפלגות אווירה שסובבות סביב אדם בודד לא מכות שורשים. האכזבה מאותו אדם מגיעה מהר מהצפוי וההשפעה עליו אפסית. במפלגת שלטון דמוקרטית אמנם לא משיגים את הכל אבל מנגנון ההשפעה רחב וכך גם ההישגים.

הליכוד היא מפלגת העם. מפלגה דמוקרטית, חיה ובועטת. היא הייתה ותישאר כזאת. אני נשאר בבית וחלק מהעם הזה.