קשה לי מאוד לכתוב את זה אבל אנסה:
אחרי 15 שנים של פעילות וכ-1,500 חתונות אני נאלץ לסגור את להקת ארמונ-יה. ברוך ה' דווקא מתוך הצלחה ולא מכישלון. זה עדיין כואב.
אתחיל מהסוף.
אי אפשר להחזיק את כל הקלפים ביד. ואחרי כמה שנים שאני מנסה להחזיק את העסק פעיל לטובת הנגנים והזוגות, ובין היתר בעקבות הקורונה המתוקה, זה נגמר. הלהקה הייתה שלי תמיד, אמנם אני כבר לא מנגן בפועל בלהקה, אבל ניהלתי אותה תמיד הראש והלב שלי היו שם. זה תמיד היה ויהיה הבייבי שלי. הזרע הראשון ששתלתי באדמת הקריירה. יותר מהכל - הזכות הלא נתפסת לשמח חתן וכלה.
ב2005 התחלנו חזרות. 3 פעמים בשבוע. ב2006 חתונה ראשונה. ב2009 מכרנו 10,000 עותקים מהאלבום שלנו. ב2015 התחלנו גלגול חדש. ב2020 סוגרים וממשיכים הלאה. זה היה שלב קסום בחיינו.
תמיד אמרתי ואני מתכוון לזה – חתונה זה לא חלטורה ולא גיג! חתן וכלה זה מלך ומלכה! לשמח אותם ביום הראשון בחיים שלהם, זה הרבה יותר גדול מהופעה בשוני. אני מאמין לזה! זה ממש מוזכר בשולחן ערוך – זה לבנות אבן בחורבן ירושלים. לכן קראתי ללהקה ארמונ-יה. ארמון לה'. אני יודע – שם לא שיווקי וחד, הייתי בן 21(!) לא הבנתי את ההשלכות.. הי, אבל הצלחנו למרות הכל.
הלב שלי שורף. ממש. ובכל זאת הצעד מתבקש. אני והודיה עסוקים בכל כך הרבה דברים. ניסנו כל הזמן לצרף אנשי שיווק ומי שידחוף קדימה, וזה לא קל. כל הזמן כיוונתי גבוהה. בעיבודים, בנראות, בסאונד. כשהגיעה הקורונה ניסנו לחשוב האם להתפשר? ניסנו באמת שניסנו. אבל זה לא עובד. לא איתנו.
אנחנו רוצים 6 נגנים! אנחנו רוצים סאונדמן! לא קלידן וזמר ומערכת חופה. תוסיפו לזה את חוסר הזמינות והמקום בנפש והנה – אנחנו נאלצים לפרק.
וגם אם וכששוק החתונות יחזור לשלו, אנחנו כבר לא באותו מקום. עין במר בוכה ולב שמח. לב שמח ומודה על כל רגעי החסד. על נסיעות וחזרות הולכות וקבלות פנים. על כל בורקס בבופה. על כל דמעה של כלה בכסא כלה. על מאות אלפי רוקדים. על אין סוף מחיאות כפיים שמתקו דינים על. הרהורי תשובה. על התחלות ברגל ימין של חיים חדשים שבאו לעולם. על רגעי תפילה. על זכרון ירושלים. על חברות אמיתית שבאה לידי ביטוי במוזיקה. על לשם ייחוד לפני כל חתונה. מהראשונה. על חתונות בכל הארץ מהצפון ועד לדרום כל חור בארץ – היינו שם. שמחנו מאוד על כל אלה.
ועכשיו הדרך להמשיך למחוזות חדשים.
אבל רגע לפני זה אני רוצה להכיר לכם את חבורת המופלאים, תעשו לי טובה – אם אתם שומעים על הפקה או עבודה, כל דבר שיכול להיות שייך – תפנו אליהם או אליי ואני אקשר:
מאור מויאל – הזמר שלנו. אהוב לב אמיתי! איש מדהים, אין דרך לא לחייך איתו. זמר נדיר. יכול לרגש ולהרים, שר חסידי מזרחי וישראלי. פצצת אנרגיה אמתית. שחקן בחסד וחתיך על.
רוני יורמן – בסיסט. רוני שלי גדל איתי בנתניה. אח על מלא. אמיתי. מהיום הראשון בארמונ-יה. בסיסט על! אוהב פאנק ומלמד בבקרים בחינוך מיוחד. תואר בלוינסקי. משוגע לדבר – גרוב גרוב גרוב.
אורי אהרון – מתופף ומפיק. מהיום הראשון בארמונ-יה. האיש עם האוזן הכי חדה שאני מכיר. מתופף מעולה! יציב ואחראי! אין אחד בפה אחד בלב. מרצה ומלמד מוזיקה. חוץ מהתופים גם הקים אולפן לאחרונה.
דביר שדה – קלידן. האקדמאי שבחבורה. הגיע כדי להחליף אותי בניהול מוזיקלי בשטח. דביר מתזמר בחסד, ויוצר מוזיקה לסרטים. ואם אמרת לו מילה – תישן בשקט, זה יקרה! אין כאלה.
גילעד בראונשטיין – נשפן. מולטי מולטי מולטי. מנגן על כל כלי. מוזיקאי מחונן (לא סתם – באמת! היה מוזיקאי מחונן בצה"ל) אני לא יודע מה הוא עושה יותר יפה ממה? שר/סקסופון/גיטרה - באמת לא יודע. יש לו אולפן והוא מוציא דברים ממש ממש יפים – אז גם ממליץ לעקוב אחריו (שחרר אלבום) וגם אם אתם בענייני הפקות – גילעד!
זהו. בחיי שקשה לי לסיים. תמיד אני מנסה להיות אופטימי ושמח, היום אני מרשה לעצמי לכאוב. זה כואב. ידעתי שעסקים בינונים יפגעו בקורונה. אבל אין טעם להאשים. הכל מדוייק אצל ה' יתברך.
תודה ענקית לשוקי ואליסף על סאונד חלומות. ותודה לכל הנגנים המוכשרים שבאו החליפו או היו חלק לאורך השנים. אוהב את כולכם!
ואם אתם זוג ששמחנו אותו, או סתם חברים ורוצים ללטף אותנו במילים חמות, תכתבו לנו בתגובות. בפעם האחרונה.
מצד אחד אני שמח לפרוש ככה. מתוך עשייה מרבית. בלי פשרות על האיכות. מצד שני כואב מאוד את הפרידה. פרדוקס שכזה. הלוואי שבנינו ארמון לה'. בפעם האחרונה: להקת ארמונ-יה הכי גבוה שאפשר!!!
קטנה: הקדשנו לכם בספונטניות את השיר האחרון שלנו. תודה לכל מי שהיה שותף בדרך המופלאה הזאת.