"שתיקת הכבשים"

"שתיקת הכבשים", הינו ביטוי הבא לתאר שתיקה של אדם או ציבור למול מצב או תופעה שליליים, המצב השלילי - הריגתו או הרצחו של אהוביה סנדק הי"ד, על ידי שוטרי ימ"ר ש"י.

כן, קצת קיצוני לכתוב "הרצחו" ואני מרגיש שיש צורך להסביר למי מכם שלא מוכן לקבל את ההגדרה, מדוע מדובר  ככל הנראה ברצח ולאו דווקא הריגה. "רצח". הגדרת המושג "רצח" עפ"י ס' 300 לחוק העונשין הינה "הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם". 

בהמשך החוק בס' 301, מדובר על "רצח בנסיבות מחמירות", שהגדרת המושג הינה "הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, באחת הנסיבות המפורטות להלן , דינו מאסר עולם ועונש זה בלבד" ונעבור לנסיבות המפורטות תחת הכותרת "להלן" בחוק:

(4) "המעשה נעשה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, כאמור בסעיף 144ו;". סעיף 144 הנ"ל מסביר - "גזענות" - רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני; וס' 144 ו' קובע כדלהלן: "העובר עבירה מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסימן א'1 או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית...." 

שנים שהמחלקה הקרויה "ימ"ר ש"י", מתנהלת באופן גזעני כלפי ציבור שהודבקה לו התווית "נוער הגבעות". במסגרת רדיפה זו, מתנהל הימ"ר כפיל בחנות חרסינה כלפי כל הנערים והנערות שלדעת שוטרי הימ"ר מהווים את ציבור "נוער הגבעות". במסגרת ההתנהלות, מרשים לעצמם השוטרים לשבוא עצמות, להתעלל, להרוס, לעצור, לפברק ראיות ולעשות כל מה שביכולתם בכדי להשפיל, לבזות ולפגוע בכל דרך אפשרית בנערים ונערות יקרים אלו. הם אפילו לא מנסים להסתיר את הגזענות שבהתנהלותם, תוך שהם מצהירים כי בשנים 2016-2018, נפתחו למעלה מ- 300 תיקים כנגד אוכלוסיה זו, לעומת 4 תיקים בלבד כנגד האוכלוסיה הערבית. עכשיו אם בודקים את גורמי האירועים ביו"ש, ברי כי על כל אירוע שעלול להשתייך ליהודי, ישנם לכל הפחות 10 אירועים שבוצעו ע"י אוכלוסיה ערבית, אך משום מה, כמות התיקים אינה מידתית בעליל והעדויות מהשטח מצביעות על כך שהתנהלות הימ"ר גזענית למהדרין בכל הנוגע ליהודים.

נמשיך עם לשון החוק תחת הכותרת "להלן" הנ"ל, ישנו גם את ס"ק 5 וזה לשונו "המעשה נעשה כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא ולכפות אורחות התנהגות על ציבור". כפי שאני מבין, עצם המרדף וניגוח רכבו של אהוביה סנדק, בניגוד לנהלי  המרדף הרכוב של המשטרה, הותר ובוצע רק כפעולה עונשית תוך אדישות לתוצאה שעלולה להגרם ולצערנו, אכן נגרמה בסופו של יום.

בהמשך החוק, למרבה העצב והכעס, אנו נכנסים להגדרתו של ס"ק 7 וזה לשונו " המעשה נעשה באכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן;", אם מישהו יצליח להסביר לי מדוע אפשרו לנער בן 17 להשאר מעוך תחת רכב במשך למעלה מ- 4 שעות ואם מישהו יוכל להסביר לי מדוע הדבר לא מהווה התעללות בקורבן, אודה לו מאוד. המציאות בה 4 שוטרים, לאחר שבכוונה או באדישות גרמו למותו של אהוביה ז"ל, מאפשרים לגופתו לדמם מתחת לרכב, מהווה התעללות בגופתו והתעללות בנפשה של משפחתו וציבור שלם! חד וחלק, שום הסבר אחר אינו מתקבל על הדעת.

 ולסיום לשון החוק נביא את ס"ק 9 וזה לשונו: "המעשה בוצע תוך יצירת סכנה ממשית לחייו של אדם אחר נוסף על הקורבן;", כידוע ברכב הנרדף היו 4 נערים נוספים, בנס הם לא הגיעו לתוצאה אליה הגיע אהוביה ומשפחותיהם לא יושבות עליהם שבעה כעת.

לסיכום, שוטרים נוסעים ברכב סמוי, מבצעים מרדף לא חוקי, ללא כל עילה מוכחת, אחרי נערים המשתייכים לציבור שאותו שוטרים אלו רודפים כבר שנים, תוך מעבר על החוק ונהלי המרדף המשטרתיים, מנגחים את רכבם של הנערים, תוך כוונה תחילה לפגוע וללמד לקח את הנערים ולכל הפחות תוך אדישות לתוצאה העגומה שאכן קרתה בסופו של יום ולאחר מכן ממשיכים להתעלל בגופה, לסגור את הזירה, לא לאפשר לכוחות הצלה וזק"א לכבד את גופתו החמה של אהוביה ומאז שותקים! לא רק הם שותקים, השר אוחנה שותק, צמרת המשטרה שותקת, השוטרים עצמם שותקים, התקשורת שותקת ברובה (ברור – הם המציאו את המושג "נוער הגבעות"). איפה הצילומים ממצלמת הרכב? איפה הקלטת המתנהלות הקשר בזמן המרדף? מי נתן את ההוראה וכיצד המצב הגיע לאן שהגיע?

אותי לימדו ש"שתיקה כהודאה". יתרה מכך, כאשר משטרת ישראל עוצרת אדם היא מזהירה אותו "הימנעותך מלהשיב על שאלות עלולה לחזק את הראיות נגדך". לענ"ד, במקרה זה, אין ספק ששתיקת המשטרה והשוטרים בהחלט מחזקים את הראיות נגד המשטרה ונגד השוטרים.

עד כאן על שתיקת הזאבים וכעת ל"שתיקת הכבשים", הביטוי שתיקת הכבשים, כמו בן דודו "כצאן לטבח", מופנה לציבור שלנו ולציבור החרדי. כאנשי התיישבות, אנו מחנכים את ילדינו לאהבת הארץ, לאהבת העם ואהבת התורה, לאו דווקא בסדר הזה וכל אחד על פי דרכו החינוכית. ילדינו ב"ה לומדים היטב מהוריהם וחלקם פונה לעיסוק המדגיש את אהבת הארץ, תוך בניית ישובים חדשים במסירות נפש. מרגע זה, ילדינו נכנסים לכוונות הימ"ר והם מתחילים להתמודד בנוסף להתמודדות בבניית הארץ, גם מול גורמים מעמם (במקרה הטוב) לעיתים עם מדים, לעיתים בלי, לעיתים מדובר בשוטר, או רכז במחלקה היהודית, גורמים שכל מטרתם הינה אחת – לפגוע בנערים אלו (כבר למדנו שבטרור הערבי הם אינם מטפלים) לגורמים אלו מצטרפים גורמים "רבניים", שמגנים ופועלים נגד ילדינו, מפרסמים מאמרים, חוברות ו"גילויי דעת" נגדם ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה של אותם גורמים.

לאחר מותו של אהוביה, קמו מספר מועט ביותר אמיצים שצעקו וכאבו את הריגתו. רוב רובם של מנהיגי הציבור הדתי לאומי, למעט סמוטריץ, מילאו פיהם מים. לא שמענו ביקורת או גינוי מכל גורם אחר שמתיימר להנהיג את הציבור הדתי, גם לא שמענו כל ביקורת או גילוי דעת, או לכל הפחות איזו  חוברת "קריאת כיוון" מכל גורם רבני בציבור הדתי או החרדי. למרבה הצער, גם ציבור זה קרוב מאוד למצוא עצמו מדלג בין ניחום אבלים אחד לשני, של משפחות שאיבדו את יקיריהם תחת פרסותיו של סוס, או חמור יותר, מאקדח של שוטר שמרגיש שדמו של ציבור הותר, כמו דמם של "נוער הגבעות".

אבהיר כי לענ"ד, עוצמת המחאה כעת והטיפול המערכתי (ככל והמערכת סבורה בכלל שיש לטפל בשוטרים שהרגו את אהוביה) תקבע האם נקבור בעתיד הקרוב, נער או נערה, מציבור המתיישבים או מהציבור החרדי, עקב סיבות דומות לסיבת הריגתו של אהוביה. אבל משום מה כולם שותקים בסוג של שתיקת כבשים, שבמקרה של הנוער שלנו, אנו מאפשרים את הובלתו לטבח ולצערנו, אהוביה כבר הובל, בשבילו כבר מאוחר, אבל לפחות שיהיה אכפת לכם מהבן או הבת שלכם, שבקרוב עלול למצוא עצמו באותה סיטואציה.

אז מבקש מכם, אל תשתקו! אל תאפשרו את המשך הפארסה הזו ותצעקו בגרון ניחר, בכל הכוח, לסגור את הימ"ר המתועב, לעצור את השוטרים לאלתר ולהעמידם לדין על הריגתו של אהוביה. כדי שח"ו בבוא העת תוכלו לומר "ידינו לא שפכו את הדם".