הלב שמאחורי העדשה
הלב שמאחורי העדשה צילום: מירי צחי

את התמונה הזו צילמה מירי לפני ארבע שנים. זה היה לאחר ששריפה קשה פקדה את היישוב נטף כתוצאה מהשלכת בקבוק תבערה מהכפר הסמוך.

דף המשניות המפוחם מפרק חמישי של מסכת תרומות העביר בי מיד תחושה כואבת והחזיר אותי לשריפה אחרת שאירעה בשכונתנו הרבה שנים קודם לכן, בה עלו בלהבות כל כתביו של הרב יחיא שניאור זצ"ל.

ביקשתי ממנה רשות, ולאחר שהסכימה צרפתי לתמונה הזו קטע נפלא של הרב שניאור בו סיפר שלאחר שריפת כתביו בליל-שבת אחד ארור היה עליו לבחור: האם להרים ידיים מכתיבת תורתו או לשנס מותניים ביתר שאת. והוא, צדיק ועניו שכמוהו, בחר בדרך השנייה וברוב אונים ואמץ כח הוציא לאור 3 כרכים של ספר "יש מאין". חוץ משמו הטמון בשם (י"ש- יחייא שניאור) רצה לרמוז כי זה מה שהוציא לאור יש מאין, למרות האסון שפקד אותו.

בכך, קרא לכל כותבי התורה ולומדיה לא לומר נואש לעולם מלכתוב את האות המיוחדת להם, למרות הקושי והניסיונות הכרוכים בדבר.

לימים נפגשנו אני ומירי במקום מגוריי בשכונת "נתיב האבות" שבגוש עציון. היו אלה ימים קשים בהם פונו משפחות על ילדיהם מבתיהם ללא שמץ של הגיון אנושי או משפטי (למרבה כאב הלב, נכון לרגע הזה המגרשים שנהרסו עומדים עדיין שוממים מבלי יושב. עוד אבניך ונבנית).

מירי באה למקום כמו שבאה לכל אירוע ביהודה ושומרון (אני לא זוכר היכן לא ראיתי אותה...) והיו שם בזמן הפינוי כמה רגעים של שקט באחד הבתים, אז הזכרתי לה את התמונה מנטף, את דף המשניות המפוחם. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ששוחחנו פנים אל פנים והיא אמרה לי שם כמה דברים שלא אשכח.

היא סיפרה שלמרות שכבר צילמה רגעים טובים ועצובים, קשים ומרוממים, היה משהו בשריפת התורה בנטף ששבר אותה לתקופה ארוכה, שבר ממש. ואז הגיע הסיפור על הרב שניאור והיא אמרה לי שזה פשוט "החזיר לה את הסומק לעדשה".

כי באמת, הוסיפה, העדשה לא סובלת הכול ומאחוריה יש עין, ראש ולב ולפעמים פשוט קשה להמשיך הלאה. קשה מאוד.

"הסיפור על הרב שניאור נפח הרבה תקווה גם בתושבי נטף המסכנים", הוסיפה. "אני יודעת את זה".

שאלתי אותה מיד מאיפה הכוחות לצלם גם בשעה הקשה הזו. בכל זאת, מפנים יהודים מביתם והכאב עולה לשמים.. והיא ענתה לי תשובה מיוחדת כזו, שהקב"ה זימן לה לאורך השנים, פה ושם, תמונה בה טמון סיפור שנותן כוחות זמן רב קדימה. "אני לא יודעת, מקווה גם כאן למצוא את האור בסוף", סיימה בכאב.

מירי הייתה צלמת שידעה לתפוס את הרגע, אבל לא פחות מכך ידעה להטעים בכל אחד כזה את הלב הגדול והמיוחד שהיה לה - והוא פעם מאחורי העדשה שלה ללא הרף.

יהי זכרה ברוך.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו