מכובדיי, ובראשם יקירינו – בני משפחות הנספים באסון השרפה בכרמל. היום אנחנו מרכינים ראש וגם מוחים דמעה, לזכר 44 חללי האסון הנורא שהתרחש לפני עשור.
המראות הקשים משרפת היער הגדולה בתולדות המדינה מוסיפים לעמוד לנגד עינינו: להבות האש העצומות, השמיים השחורים מעשן, הבתים החרבים, כיליון הטבע, שרידי האוטובוס המפויח, ומעל לכל – האובדן קורע הלב של טובי בנינו ובנותינו: 37 צוערים ומפקדים בקורס הקצינים של שב"ס, נהג האוטובוס שהסיע אותם לפנות אסירים מכלא דמון, שני כבאים, נער צופה אש ושלושה קציני משטרה.
כולם היו חדורי שליחות, כולם מחויבים למשימתם, כולם גיבורים. היו בהם יהודים, ערבים ודרוזים, גברים ונשים, חילונים ודתיים, ותיקים ועולים. הם ניצבו שכם אל שכם, בערבות הדדית, עד הסוף המר.
בעשר השנים שעברו מאז הטרגדיה, הנצחנו את הנספים בדרכים רבות: אנדרטאות, חורשות זיכרון, גשרים, ספרים, כתבות בתקשורת ועוד מיזמים. אני רוצה להדגיש במיוחד שתי נקודות: הראשונה – הפקת הלקחים.
הקצינו עוד משאבים ועוד אמצעים לכוחות הכיבוי וההצלה. שיכללנו את תורת הלחימה בדלקות נרחבות ודאגנו לאימונים ולציוד מתאים, שנותנים מענה לתרחישים שונים.
כמובן, מעל הכל, תרתי משמע – הקמנו את טייסת הכיבוי על-שם הנער אלעד ריבן ז''ל, הצעיר מבין החללים. כלי הטיס של 'טייסת אלעד' הוכיחו את יכולתם וכשפרצו שרפות גדולות בשנים האחרונות, הטייסת הייתה שם. הטייסת שלנו גם משתפת פעולה עם עוד מדינות באזורנו. כשצריך אנחנו עוזרים להן, והן עוזרות לנו.
הנקודה השנייה - המורשת. חללי אסון הכרמל הם מופת של אהבת האדם, אהבת העם ואהבת הארץ. רוח ההתנדבות שלהם, תעצומות הנפש, ההתגייסות לטובת האחר תוך סיכון עצמי – כל הערכים הללו מוטמעים במסלול ההכשרה של ממשיכי דרכם, במערך הכבאות, בשב"ס ובמשטרת ישראל. פעולה נחושה – עד לניצחון.
משפחות יקרות, באמת יקרות. אני יודע שהאנשים האלו לא באו מחלל ריק, הם באו מכם. האנשים הנפלאים האלו, באו מכם. אני יודע את גודל כאבכם. אנחנו מחבקים אתכם. כולנו מצדיעים מעומק לבנו לנספים, שדמותם תישמר איתנו מדור לדור.
יהי זכרם ברוך. אני מצדיע לכם, ואוהב אתכם.
- וידאו (עלה לשרת) - צילום: רועי אברהם, סאונד: בן פרץ /לע"מ